עקרונות הכשרת כלים לפסח
- כלי מתכות למיניהם: זהב, כסף, נחושת, נירוסטה, בדיל וכדו'
- כלי עצם
- כלי פלסטיק: ניילון, בקליט, צלוליד, PVC, סיליקון, טפלון, גומי, פורמייקה, מלמין
- כלים קרמיים (ראו כאן בהרחבה)
- כלי עץ
- כלי זכוכית - כשהם חסיני חום (פיירקס, דורלקס, וכדו')
יש פוסקים שסוברים שאי אפשר להכשיר זכוכית ופלסטיק.
כלי חרס, חרסינה, פורצלן וכדומה, לא ניתן להכשיר לפסח.
אם בלעו מאכל צונן ב'כבוש', ניתן להכשירם ב'מילוי ועירוי'.
כלים שאינם יכולים לעמוד בהכשרה - אסור להכשירם. למשל:
- כלי פלסטיק עדינים שעלולים להתקלקל בהגעלה
- כלי שיש בו דבק שחושש שיימס
- כלים שזקוקים לליבון ואינם יכולים לעמוד בו: תבניות זכוכית, סיליקון, אלומיניום, טפלון וכדו'
לפני ההגעלה יש להקפיד על ניקיון הכלים:
- יש לפרק חלקים נלווים הניתנים לפירוק (כולל מדבקות ותוויות)
- יש לנקות בחורים ובסדקים, בסמלי החברה וכדומה
- מקומות שאינם ניתנים לניקוי יסודי, יש ללבנם באש
- כתם שאינו מורגש במישוש אינו מעכב, ואין צורך לטרוח ולהסירו
לכתחילה כל הכלים לא יהיו בני יומם בעת ההגעלה, בין הכלי שמגעילים בתוכו, ובין הכלי שאותו מכשירים.
ההגעלה צריכה להיות דווקא במים, כשהם מונחים על האש (או כשגוף החימום עובד), ובעודם מבעבעים. כאשר מגעילים כלים רבים בזה אחר זה, הכלים גורמים לצינון המים, ועל האחראי לשים לב לחום המים במהלך כל ההגעלה.
נהגו לערב חומר פוגם (סבון וכדומה) בתוך מי ההגעלה.
דרך ההגעלה הרצויה ביותר היא להכניס את הכלים למים במלואם ללא שאוחזים בהם: לדוגמה כשהם בתוך רשת. במידה ואי אפשר לעשות כך, ניתן לאחוז את הכלי ביד או בעזרת צבת, ולהחליף את מקום האחיזה לאחר מכן, כך שיגיעו מי ההגעלה לכל המקומות.
כלים גדולים ניתן להגעיל לחצאין, ובתנאי שבסופו של דבר כל הכלי יעבור בתוך המים.
סירים גדולים שקשה למצוא כלי שייכנסו בתוכו – ניתן להגעילם על ידי הרתחת מים בכלי עצמו עד שיגלשו על שולי הכלי. כדי למהר את גלישתם ניתן:
- בשעת הרתיחה להכניס אבן מלובנת לתוכם
- להטות את הכלי לכל צדדיו
- להכניס לתוך המים סבון או סודה לשתייה
פתרון זה מועיל גם לכלים חשמליים שמבקשים להימנע מלהכניס את חלקי החשמל שלהם למים (כגון: מיחם, קומקום וכדומה).
אחר ההגעלה נהגו לשטוף את הכלים במים צוננים.
אין לשטוף במים צוננים כלי זכוכית לאחר הגעלתם, מפני שהם עלולים להתנפץ.
