לאחרונה נפוצות בשווקים אוכמניות תחת הכשרים שונים – חלקן תחת השגחת רבנות רגילה וחלקן תחת השגחת רבנות מהדרין. להלן הסבר על מורכבות הנושא וההבדלים ההלכתיים:
רקע: צמיחת האוכמניות
צמח האוכמניות מתרבה באופן טבעי באמצעות "ייחורים" (נצרים) הצומחים מתוך הקרקע וממשיכים את הדורות הבאים של הצמח. על פי ההלכה, ייחורים הצומחים מתחת לפני הקרקע נחשבים כ"אילן נפרד", ומכאן עולה הצורך למנות עבורם שנות ערלה מחדש, אף כאשר לצמח המרכזי כבר עברו שנות הערלה[1].
המדיניות בעצים רגילים
במרבית מטעי הפירות (כמו רימון), ההנחיה המקובלת היא להסיר את הייחורים הצומחים מתחת לפני הקרקע ולטפח רק את הגזע הראשי. פעולה זו מונעת עירוב של פירות בשלבי גיל שונים ומבטיחה שאין חשש לערלה במטע.
המורכבות המיוחדת באוכמניות
עד לאחרונה, נדרשו מגדלי האוכמניות לפעול בדומה לשאר העצים ולהסיר את הייחורים. אולם, למגדלי האוכמניות יש בכך קושי מיוחד מהסיבות הבאות:
על מה מסתמכים בכשרות רגילה?
לאחרונה, עלו טענות שניתן להקל בדיני ערלה באוכמניות, הטיעון המרכזי לכך מבוסס על דעת פוסקים הסבורים כי זני אוכמניות מסוימים המניבים פרי כבר בשנתם הראשונה מוגדרים כ"ירק" (לפי שיטת הרדב"ז[2]) ולא כ"אילן", ולכן אינם חייבים בערלה.
גישה זו שנויה במחלוקת מסיבות רבות:
המצב כיום וההבדל בין סוגי הכשרות
בשל כל הספיקות הללו, הרבנות מקפידה על מניין שנות ערלה לכל זני האוכמניות. ובשנים האחרונות פורסמו אזהרות רבות מטעם הרבנות ביחס למטעי אוכמניות ששיווקו את הפירות שלהם בשנות הערלה.
עם זאת, לאחרונה החלו כמה רבנויות להעניק כשרות רגילה לאוכמניות שעברו שלוש שנים מנטיעתן אך את הייחורים שלהם לא הסירו, בהתבסס על הטיעונים הבאים:
לעומת זאת, בכשרות מהדרין מקפידים לאשר רק אוכמניות שעברו את הטיפול הנדרש – הסרת הנצרים – כדי להימנע מכל ספק הלכתי.
[1] רמב"ם מעשר שני י, יט.
[2] רדב"ז ח"ג תקלא.
[3] כשיטת הרדב"ז פסקו בשו"ת רב פעלים (או"ח, ב, ל), כרם ציון (הלכות ערלה ג, ז), ציץ אליעזר (ח"ב, טו), הרב יצחק ניסים (יין הטוב, ח"ב יד), הרב משאש (שמש ומגן ח"ג יו"ד נו), הגר"מ אליהו (אמונת עתיך 10 עמ' 6) והגר"ע יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"ד, נב).
מנגד, בשו"ת הלכות קטנות (ח"א, פג) פקפק בסברה זו, והחזון איש (שם) סמך על סברה זו רק כשמדובר באילן שאינו גדל יותר משלוש שנים, והבהיר שצמח כזה כלל אינו נחשב כאילן (ולא רק פטור מערלה) , כך הובא בשם הגרי"ש אלישיב (משפטי ארץ ערלה א הערה 19) במנחת יצחק (ט, קח) וכך פסקו גם בשו"ת איש מצליח (ח"ב יו"ד מה) ובספר ברכת ה' (ז, ה).
[4] ראו כאן וכן דעת הגר"מ אליהו כאן.
[5] ברשב"א (ח"ג, רלז) מבואר שטעם החיוב בעולה מן השורשים מפני מראית העין (ולפי זה מובן מדוע הרמב"ם הסמיך דין זה לנטיעה נמוכה מטפח), וכן כתב בפשטות הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני כח). אולם מפשט הגמרא (ב"מ קיט.) שמשווה בין דיני ממונות לדין ערלה משמע שהעולה מן השורשים נחשב כנטיעה חדשה ממש (אך אפשר שהטעם בדיני ממונות מפני שכך דעת בני אדם, וה"ה מחמת מראית העין), וכן גם מלשון רש"י שם שכתב טעם לאוסרים גם ענפים היוצאים מן הגזע סמוך לקרקע "דאילן הוא לעצמו... דגזע הסמוך לקרקע בתוך שלשה כקרקע הוא", משמע שמבחינה הלכתית היוצא מן הקרקע נחשב אילן חדש (בנוסף, אם היה הדין משום מראית עין היה לרש"י לומר שדין זה שייך מטפח, כמובא לעניין נטיעה נמוכה ואילן שנקצץ, ולא משלושה טפחים), וכן מפורש בשיטה מקובצת (שם קיח:) בשם הראב"ד "אילן חדש הוא זה", לשון דומה גם במאירי שם, וכ"כ בחידושי קהלות יעקב החדשים (ערלה, מא). ובחידושי מהר"ם שיק שם כתב שרבי יהודה סבר שנצרים שעוברים דרך הקרקע יונקים גם מן הקרקע ישירות ולא רק דרך השורשים (עוד בהרחבה בביאור הלכה בדרך אמונה מעשר שני שם).
[6] חזון איש דיני ערלה, לב.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
