במה לכשרות » גוי בבית יהודי

גוי בבית יהודי

הרב צבי בן ראובן

מציאות נפוצה כיום, הינה עובדים זרים שמתפקדים כעובדים סיעודיים במערך הסוציאלי בבתיהם של אנשים מבוגרים, הזקוקים לרמה כזו או אחרת סיוע בתפקוד היומיומי. או אצל אנשים אחרים עם קשיים תפקודיים כמו נכים וחולים אחרים. פעמים רבות תפקידם של העובדים הסיעודיים אינו מסתכם בעזרה רפואית בלבד, אלא מתרחב לתפעול כללי של הבית, כולל זה של המטבח.

מציאות זו גוררת עמה כמה בעיות ושאלות הלכתיות לא פשוטות בעניינים שונים כגון שבת, דיני ייחוד[1] ועוד. במאמר זה נעסוק בנושא מרכזי ובעייתי – ענייני כשרות המאכלים, הסוגיות המרכזיות אליהן יש לשים לב הן -

  • בשר שנתעלם מן העין/חותם בתוך חותם
  • הלכות בישולי עכו"ם
  • יין נסך

במסמך שלפניכם ערכנו בכל אחד מהנושאים שלמעלה דף הנחיות להתנהלות נכונה מלכתחילה, וכן התייחסות קצרה למקרים בעייתיים שבדיעבד.

בשר שנתעלם מן העין/חותם בתוך חותם


הגמרא בעבודה זרה אומרת שאין לשלוח ביד עובדי כוכבים מאכלים, מחשש שיחליפם במאכלי איסור. אך אם ישנו חותם בתוך חותם המאשר שהמאכל שנמצא בידי הגוי הוא אכן אותו מאכל כשר שנשלח מיהודי אחר – כי אז המאכל מותר[2].

כלומר, כאשר העובד הגוי הולך לקניות, גם אם הולך לקנות בחנויות כשרות, צריך לוודא שמה שיש בידו זה אכן מה שהיה בחנות הכשרה. הדרך לוודא את זה היא ע"י חותמת המעידה על כך שהמוצר הוא זה המקורי, הכשר. אין אפשרות לשאול את הגוי ולהסתמך להלכה על דבריו[3].

באופן כללי (לרוב השיטות), ישנם שני מצבים עיקריים בהם מתעוררת בעיה זו :

  • השארת בשר או מוצרים אחרים שיכולים להתחלף באיסור ללא השגחה בבית שבו ישנו גוי או גויה.
  • שליחת גוי לקניות של בשר או מוצרים אחרים שיכולים להתחלף באיסור.

לכן, לכתחילה אין להשאיר גוי עם בשר או מוצרים אחרים שיכולים להתחלף באיסור, ללא השגחה של יהודי. כמו כן, ללא השגחה של יהודי או סימון ברור, אסור גם לשלוח עם גוי מוצרים כאלה ממקום למקום.

להלן נפרט מקרים שונים בהם בכל זאת מותר להשאיר מוצרים עם גוי -  

  1. כאשר יש על הבשר חותם בתוך חותם, אם מדובר על חשש של איסור דרבנן כגון פת עכו"ם, גבינה, וחלב[4] די בחותם אחד[5].

על אף המושג 'חותם בתוך חותם', אין צורך דווקא שחותם אחד יהיה בתוך החותם השני, אלא צריך שיהיו פשוט שני חותמות[6].

כמו כן, חותם בתוך חותם משמעו שתי חותמות נפרדות[7] כגון אריזה עם הדפס שבו מופיע סימון כשרות מוסמך ועל גביה סימון כשרות נפרד נוסף שאינו חלק מאותו הדפס.

לדוגמא: בדרך כלל כאשר אנחנו רוכשים בשר ועוף בכשרות רבנות מהדרין אנחנו לא מוצאים עליהם שני חותמות, אלא רק הדפס עם חותמת כשרות אחת. זאת מאחר והם משווקים למרכולים כאשר חותם אחד נמצא על הארגזים הגדולים, שאותם מפרקים עובדי המרכול תחת השגחה (במרכולים וסופרים עם השגחה) לאריזות הקטנות שאנחנו פוגשים על המדפים. מה שאומר שהאריזות הנמצאות בביתנו נמצאות בתוך חותם אחד בלבד. במקרה כזה אם רוצים להשאיר אותם בבית שיש בו גוי יש לדאוג לסגירה וחתימה נוספת לפני שיוצאים מן הבית.

בעופות ובשר של הבד"צים השונים בדרך כלל פותרים את הבעיה באמצעות חותם נוסף מסוג 'הולוגרמה'[8] שקשה הרבה יותר לזייף כיון שהוא לא נעשה ע"י הדפסה פשוטה אלא ע"י קרני לייזר במפעלים מיוחדים.  חותמת זו נמצאת גם על האריזות הקטנות שאנחנו לוקחים מהמדף בסופר. כך שכל עוד לא פתחנו את האריזות הללו אין בעיה להשאירן לבד עם הגוי.

 

  1. מה מוגדר כ'חותם' מבחינה הלכתית?
    • אם ישנה סתימה חזקה ומשמעותית[9] שאחרי שפותחים אותה צריך לטרוח הרבה כדי להחזירה למצב הקודם – נחשבת כחותם. ואם עושה בנוסף עליה גם שינוי מסוים שאין רגילות לעשות אותו בדרך כלל, זה נחשב כמו חותם שני[10].
    • כאשר ישנו חותם על אריזה שאין שום קושי להוציא ולהכניס בחזרה את תכולתה – חוששים שמא הגוי החליף את המאכל מהאריזה והחליפו באיסור[11]. ולכן יש להקפיד שהחותם יהיה על המאכל עצמו, או על אריזה שיש קושי לשחזר את סגירתה לאחר הפתיחה הראשונית.
    • אם הבשר נעול בתוך חדר או מיכל אחסון אחר והמפתח בידו של ישראל, המפתח מועיל רק כצירוף לחותם אחר כדי להיחשב חותם בתוך חותם. אך אם צריך רק חותם אחד – מפתח בלבד לא ייחשב חותם לבדו[12]. יש שהתירו וכתבו שבשעת הדחק מפתח יכול להיחשב גם כחותם בפני עצמו ולכן יועיל גם בדברים הצריכים רק חותם אחד[13]. במיוחד היום כאשר ברוב המקרים זיוף מפתח אינו פעולה כל כך פשוטה. ובכף החיים[14] כתב שמנהג העולם לסמוך על מפתח כחותם לכל דבר, ובדיעבד התיר לסמוך על כך.
    • לנוהגים כגר"ע יוסף[15] יש להתיר תבשיל וכיו"ב שגוי שהה איתם לבד בבית אם סגרו את הסיר או את הקופסה או כל מיכל אחר, בניילון נצמד בצורה מיוחדת שלא ניתנת לשחזור בקלות.
  2. כאשר היהודי הולך לזמן לא מוגדר ויכול לחזור הביתה ולהפתיע את הגוי בכל רגע[16]. לכתחילה אין ללכת לזמן רב, כלומר ליותר מ18 דק'[17]. בדיעבד מותר גם אם הלך מביתו לזמן רב, כל עוד הגוי לא יודע בדיוק מתי היהודי אמור לחזור.

[גם קטן שמבין את ענייני הכשרות (בערך מגיל תשע[18]) יכול למלא תפקיד זה של 'יוצא ונכנס', ואפילו אם מדובר על איסור תורה'[19]].

אם כי יש לדעת, שכאשר משאירים את הגוי בבית ישראל והוא יודע בוודאות שהישראל ישן שנת קבע של לילה ובמהלך השעות הקרובות אף ישראל לא אמור להיכנס לבית – בהחלט ישנו חשש שמא הגוי יחליף את הבשר[20]. ויש שהקילו בכך והחשיבו את זה כ'יוצא ונכנס לזמן רב שמותר בדיעבד[21].

  1. כאשר לגוי לא הייתה יכולת להחליף את המוצר במוצר בעייתי אחר: למשל במקרה שלא יכול היה לצאת מהבית ובבית אין שום מוצר בעייתי[22] .

יש שכתבו[23] שבמקרה שאין מצוי באותו בית בשר איסור מותר בכל מקרה גם כשהגוי רואה שהישראל הולך לצאת להרבה זמן, והייתה לגוי אפשרות לצאת מהבית ולהביא מבחוץ בשר איסור – לא חוששים לכך[24].

  1. כאשר לגוי אין שום הנאה ו'אינטרס' בהחלפת המוצרִ. במקרה כזה לא חוששים שמא יחליף כדי להכשיל את הישראל[25]. ויש הסוברים שבזמננו בדרך כלל אין חשש להחלפה בגוי שנמצא בבית ישראל משום שאין דרכם להביא לביתו של הישראל בשר טריפות (בהנחה שאכן ישנם נהלים ברורים ומוקפדים בנושא)[26], וכן משום שהבשר שלנו לא נחשב יותר טוב או טעים מהבשר של הגויים[27].

עם זאת, מאחר וכאשר הגוי רוצה לבשל לעצמו אין לו תמיד בדיוק את הכלים שהוא צריך לשם כך – ישנו חשש שהוא השתמש ללא רשות בכלים של הישראל ולכן לכתחילה אין להשאיר אותו לבד עם הכלים אא"כ הם נעולים או שישנה השגחה של יוצא ונכנס או מצלמה. אך בדיעבד במקרה כזה גם עם השאירו – הכלים לא נאסרים[28]

 

עיקר הדברים האמורים לעיל עוסקים במי שמשאיר גוי בביתו עם מוצרים שיש חשש בהחלפתם באיסור. ומשום שהוא בבית ישראל החששות קלים יותר ולכן לא בכל מצב ישנו צורך לכתחילה ב'חותם בתוך חותם'. לעומת זאת כאשר שולח מוצרים אלה ע"י גוי ישנו חשש גדול יותר לחילוף, משום שהגוי לא נמצא בבית ישראל בזמן שבו חוששים להחלפה. אי לכך, ללא חותם  בתוך חותם, אין לשלוח מוצרים באמצעות שליח גוי. במקרה זה של שליחות, כל ההיתרים האחרים שמפורטים לעיל אינם לכתחילה אלא בדיעבד בלבד[29]

דין יהודי שאינו שומר תורה ומצוות


לשיטת הגר"ע יוסף ב'כף החיים', יהודי שאינו שומר תורה ומצוות וחשוד על אכילת איסורים מפורסמים, יהיה חשוד על החלפת אותם הדברים[30] שהוא חשוד על אכילתם[31]. לשיטת ערוך השולחן לעומת זאת, אף החשוד לאכול אינו חשוד להחליף[32].                                                                                                                

לסיכום:

למעשה, בכל עת שיוצא מהבית ומשאיר שם עובד גוי או עובדת גויה יאמר להם שהוא עוד מעט חוזר, גם אם יודע שהוא ילך לזמן רב, כך שהוא עדיין יוגדר כ'יוצא ונכנס'[33].

בדיעבד ובמקרים של שעת הדחק התיר הגר"ע יוסף[34] 'בשר שנתעלם מן העין' במקרה של עובדת פיליפינית שסועדת אישה משותקת. משום שאין לה הנאה בדבר וגם משום שלשיטתו מעיקר הדין בשר שנמצא ביד גוי בעיר שבה רוב הטבחים ישראלים ובעצם רוב הבשר הוא כשר – מותר.

בישולי עכו"ם


הקדמה

כידוע, גם כאשר הגוי מבשל עם מוצרים/מצרכים כשרים למהדרין, עצם הבישול שלו אוסר את האוכל ואת הכלים[35].

כמובן שאם ישנה אפשרות להביא מבשלת יהודיה או לקנות או לארגן אוכל שבושל ע"י ישראל ולא להסתמך על העובד הזר – זו האפשרות הטובה ביותר. כמו כן אם ניתן לבשל את כל האוכל בתחילת שבוע ולהשאיר לעובד הגוי רק את החימום – מה טוב.

אך אנו נעסוק במקרה השכיח יותר שבו העובד הזר אחראי בלעדי על נושא הבישול. יש להדגיש שההנחיות ההלכתיות המובאות להלן מתייחסות לרוב הפוסקים דווקא לשעת דחק מעין זו של חולה שנאלץ להסתייע בגוי ולא בכל מצב.

אין לאכול ממאכל שבישל גוי או לעשות שימוש בכלים בהם השתמש, אלא במקרים הבאים:

  1. המאכל אותו בישל הגוי יכול להיאכל (ולא רק בקושי) גם ללא בישול[36], כגון גזר, עגבנייה, מים, פלפל וכיו"ב. במקרה שיש תבשיל שמעורבים בו גם דברים שיכולים להיאכל כשהם חיים וגם כאלה שלא, אם המאכלים התערבו לפני הבישול ולאחר הבישול נעשו כאחד כך שאין דרך לזהות את שני המינים[37] – הולכים אחר הרוב והתבשיל כולו מותר[38].
  2. כאשר ישראל השתתף בבישול באופנים מסוימים. כגון שהניח את התבשיל על האש או בתוך התנור. או שהגוי הניח, וישראל ערבב את התבשיל לפני שהגיע התבשיל לשליש בישולו[39]. אך אם הישראל הניח את התבשיל למשל על אש נמוכה שלא יכולה להביא את המאכל לבישול מלא, והגוי הגביר את האש או התעסק עם המאכל וגרם לו להגיע לבישול מלא – המאכל אסור מאחר והישראל לא היה שותף בתהליך הסופי של הבישול[40].
  3. לשיטת האשכנזים די בהדלקה של האש תחת התבשיל[41], או אפילו הדלקה של אש ממנה הודלקה האש שתחת התבשיל (כגון נר נשמה גדול שמשאירים לצורך העניין). כמו כן גם כאשר לא הדליק את האש, יכול הישראל לתקן את התבשיל ע"י ערבוב שלו כל עוד לא הגיע התבשיל לגמר בישולו[42]. בשעת הדחק (כמו במקרה של עובד סיעודי גוי בבית ישראל) גם ספרדים יכולים לסמוך על שיטת האשכנזים בעניין זה, כל שכן במקרה של גויים שנמצאים בבית ישראל[43].

כמו כן אם הקדרה כבר הונחה על הכיריים וישראל מדליק תחתיה את האש זה נחשב בישול ישראל לכל דבר גם לספרדים[44].

  1. אם יש ספק האם העובד הזר הדליק את האש בעצמו – בדיעבד התבשיל מותר משום שזה ספק דרבנן[45].
  2. אין בישול אחר בישול בבישולי עכו"ם, ולכן כל מאכל שכבר התבשל – אין בעיה שהעובד הזר יחמם אותו[46].
  3. כאשר אנחנו יודעים בוודאות שהגוי בישל בכלים הם נאסרים[47] כאמור לעיל. במקרה שבישלו בטעות בכלים אלה ללא הכשרה – אם יש רוב בתבשיל כנגד הכלי, התבשיל לא נאסר כיון שבשולי עכו"ם בטלים ברוב[48]. ברוב המקרים יש רוב בתבשיל כנגד הכלי, למעט מאכלים כגון חביתות, שניצלים, קציצות, מלאווח, ירקות מוקפצים, בצל מטוגן, פנקייקים ובלילות רכות למיניהן, וכו' שבהם אין רוב כנגד הטעם הבלוע בכלי.

אם הכלי לא בן יומו בכ"מ בדיעבד לא נאסר המאכל.

לסיכום:

במקרה שגוי אחראי על הבישול בבית, ואין אפשרות להכין את האוכל ע"י ישראל ולהשאיר לגוי רק את החימום – יש לדאוג שידליק את האש רק מאש שהודלקה ע"י ישראל. לצורך כך יש להיעזר במצלמות שמכוונות לכיוון הכיריים והנר שמיועד להעברת האש. בכל מקרה של ספק האם הגוי הדליק בעצמו או לא – אפשר להקל[49]

 

 

יין נסך ('סתם יינם')


כפי שכתבנו בנהלים בראש דף ההנחיות, ההמלצה היא שהגוי ידע שאסור לו בכלל להתעסק עם יין בבית המטופל. אך בכל זאת יש לדעת כמה הלכות בסיסיות בנושא זה כדי לדעת כיצד יש לנהוג בכל מצבים שונים שיכולים להיווצר בתחום זה.

חכמים גזרו איסור אפילו על יין של יהודי שנענעו גוי בכלי פתוח, בין שנגע בתוך היין עצמו, ערבב את היין, נענע אותו, שתה מן הכוס, או מזג אותו לכוס[50]. אבל נענוע מועט שנעשה בלא כוונה, כגון שהגביה את היין בעדינות, או אפילו הלך איתו אלא שנזהר שלא לנענע (כגון מלצר הנושא כוס מלאה ביין וירא שמא תשפך), אף שהתנועע היין מעט - מותר[51]. וכל שכן שאינו נאסר כאשר נגע בו בלא נענוע כלל, כגון גוי שסגר את פקק הבקבוק וכדומה. כמו כן כאשר היין בתוך כלי סגור לא אסרו חכמים, משום שלא היה דרך הגויים לנסך כך[52].

גם אם נענע הגוי את היין על ידי דבר אחר, כגון שהביא המלצר בקבוק על גבי מגש, או שסחב בקבוקים פתוחים בעגלה או במשאית, היין אסור[53]. אך אם נגע בו בצורה כזו שלא בכוונה, כגון שהסיע רכב שיש בו יין פתוח ולא ידע כלל על קיומו, היין מותר[54]. (יש להעיר שנגיעה על ידי כפפות וכדומה אינה נחשבת נגיעה על ידי דבר אחר[55]).

אם נגע הגוי ביין בכוונה על מנת שלא יוכל היהודי לשתותו, מותר ואף רצוי לשתותו בפניו[56].

יין מבושל - יין מבושל אינו מצוי כ"כ[57], ולכן לא גזרו חכמים איסור באם נגע בו גוי[58]. דין זה מהווה פתרון זמין לבתים שבהם יש עובד סיעודי זר שאחראי גם על האוכל, או כאשר יש בני משפחה שאינם שומרי מצוות וכדומה. לגיס יין מפוסטר יש אוסרים ולא מחשיבים את זה כבישול[59]. ויש שהתירו אותו כיין מבושל[60]. כמו כן משקאות חריפים רבים עשויים מרכיבי יין (כגון חלק מסוגי העראק, אוזו, קוניאק, ברנדי), או מעורב בהם אלכוהול העשוי מיין. אך הם מותרים כי כולם מבושלים בתהליך הייצור[61].

מקרים שונים - כאשר היין מגיע למטבח יש להקפיד ולוודא שכל הבקבוקים סגורים, ושהם נשארים סגורים בכל זמן שגוי או יהודי מחלל שבת מטלטל אותם. תבשיל שמעורב בו יין אין בו משום יין נסך ולא נאסר ממגע גוי אפילו לפני שהגיע לרתיחה[62], אך אסור לגוי להוסיף בעצמו יין למאכלים ותבשילים.

גם כאשר מפנים את הכלים מהשולחנות, יש להקפיד שגויים ואנשים שאינם שומרי שבת לא יפנו מהשולחנות בקבוקי יין פתוחים שרוצים להמשיך ולהשתמש בהם בעתיד.

לסיכום:

יש למנוע כל מגע של העובד הזר ביין שאינו מבושל. אם המגע גם לא היה ישיר וגם לא היה בכוונה – מותר בדיעבד. אם היין היה סגור בקבוק וכיוצא בזה – מותר. לשיטת האשכנזים ניתן להקל כיום בשעת הדחק בכל מקרה שלא נגע בתוך היין ישירות אלא רק נענע את הכלי[63], כגון שמזג מהבקבוק, סחב אותו בעגלה וכדומה.

גישה כללית להעסקת העובד וקביעת נהלי עבודה ברורים


ישנו 'רצף' שלם של מקרים סיעודיים, ישנם מצבים בהם המטופל צלול לחלוטין והשימוש בעובד הזר נעשה רק בשל ליקוי פיזי מאוד ספציפי. במקרים כאלה המצב פשוט יותר משום שהמטופל עצמו נמצא ומשגיח על העובד ו(אם הוא מספיק מודע לצורך בכך כמובן) יכול לפתור בעצמו מראש הרבה מהבעיות ההלכתיות, בין השאר בעזרת המסמך שלפנינו. בדף הנחיות זה בחרנו להתייחס דווקא למצב המורכב יותר שבו המטופל אינו מתפקד פיזית או אינו צלול מחשבתית או שניהם יחד, כך שהוא מנוע מלתפקד כ'משגיח' לצורך העניין. 

כאן יש לעצור ולהבהיר שחולה המוגדר כחולה שיש בו סכנה – כשם שמותר לחלל עליו את השבת[64] כך מותר גם להאכילו איסורים[65]. משמעות הדבר היא, שבמקרה שבו כל ההנחיות המופרטות להלן יכולות להכביד על התנהלות העובד הזר ולהקשות על הטיפול עד כדי כך שהוא יירתע מלעבוד אצל חולה זה וילך לעבוד אצל חולה אחר – מותר ואף חובה[66] להיעזר בגוי לצורך קיומו של החולה, על אף שסיעוד זה כורך בתוכו גם האכלת איסורים. כמו כן, במקרה כזה אין חובה על הנוגעים בדבר להפסיק לעבוד ולהתפרנס ולטפל בחולה בעצמם כדי למנוע ממנו אכילת איסורים[67].

לעומת זאת בחולה שאין בו סכנה (כגון חולה סיעודי שיכול 'לשרוד' לבדו מבחינת אוכל, אלא שרוצים שיאכל אוכל חם וארוחות מסודרות כדי לחזקו) אין להאכיל ולהשקות אפילו באיסורי דרבנן[68]. ולכך נועד דף הנחיות זה – ליצור לכתחילה התנהלות נכונה בבית המטופל כך שלא ייווצר מצב שהוא ניזון מאיסורי אכילה. 

ראשית לכל יש להקדים ולעסוק בייחס הכללי לכל המציאות של עובד סיעודי בבית של הורה במצב סיעודי או מקרי חולי אחרים ל"ע.

כאשר ישנו אילוץ מעשי וכלכלי שבגינו נדרשים, במקרים רבים, להכניס עובד זר לביתו של המטופל. ברור לכל סביבתו הקרובה של המטופל שהימצאותו של העובד הסיעודי לא פוטרת אותם מהשגחה על מצבו הבריאותי/נפשי. 

בדומה לכך, צריך להבין שבעניין הכשרותי נדרש יחס דומה. אם מכניסים עובד גוי שמתפקידו לטפל בכל ענייניו של המטופל הכוללים בין השאר דאגה לנושא התזונתי. ישנו צורך בהשגחה (צמודה ככל האפשר) על נושא זה. בדומה למשגיח כשרות שמשגיח על בית עסק קטן. המשגיח אמנם לא נמצא בבית העסק כל הזמן. אך הוא יודע מה קורה במטבח. איזה מוצרים נכנסים לבית ואלו לא. אופן הבישול והטיפול בסוגי האוכל השונים. הוא מציב גבולות, מגדיר כללים ברורים, מבקר לעיתים בהפתעה. ובעיקר – נותן תחושה עוצמתית שיש כאן מישהו שמאוד אכפת לו ממה שקורה ושצריך לתת לו דין וחשבון בנושא הכשרותי.

לכן המצב הטוב ביותר במציאות שבה יש עובד זר בבית, הוא שבני המשפחה יגדירו ביניהם מי לוקח אחראיות על הנושא. מעין משגיח כשרות סיעודי.

האפשרות להשגיח ולפקח על מצב הכשרות בבית המטופל, מאוד תלויה, כמובן, ברמת קרבתם הגיאוגרפית של המשפחה והמטופל. מה שמאפשר נוכחות תדירה יותר מצדם, כזו שתיתן לעובד הזר תחושה שהוא נמצא תחת עינם הפקוחה, בכל הנושאים.

אך גם כאשר ישנו מרחק גיאוגרפי רב בין בני המשפחה והמטופל, מה שלא מאפשר ביקורים יומיומיים בביתו אלא רק פעם בשבוע שבועיים, צריך לדעת שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על מצב הכשרות היא התקופה הראשונית של כניסת העובד הזר לעבודה. כאשר כבר בכניסתו לעבודת הסיעוד, העובד מקבל את הרושם שיש כאן נושא משמעותי מאוד למטופל/למשפחתו/לשניהם, והוא מקבל מהם נהלים ברורים ופשוטים, שכפי שכבר כתבנו, הוא יודע שאם לא יקפיד עליהם הוא יצטרך לתת עליהם דין וחשבון למעסיקיו – זה מה שעושה את ההבדל. העובד מבין שכמו שהוא מקפיד על ניקיון נאות של הבית ושל המטופל, כך הוא גם מקפיד על כללי הכשרות שהוגדרו לו.

הכנסת מצלמה למטבח נהוגה גם ללא קשר לכשרות ברבים מהבתים בהם ישנם עובדים סיעודיים. מצלמות אלה יכולות להיחשב כהשגחה לשיטת כמה מהפוסקים[69] המרכזיים של הדור האחרון, אם הן באות בנוסף לביקורים מפעם לפעם[70], בוודאי במקום צורך כמו הנושא בו אנו עוסקים. זאת בתנאי שהמצלמות אכן מכסות את כל השטחים הרלוונטיים ואין לגוי אפשרות להכין אוכל במקום אחר שבו אין 'כיסוי' של המצלמה.

לכן, מאחר והגוי אינו נאמן להעיד שלא הדליק את האש או שעשה פעולה כזו או אחרת במטבח – לענייננו הן הופכות להיות חובה. כמובן שלמצלמות אין משמעות אם אף אחד לא עובר על הסרטים שלהן ומוודא שאכן לא נעשו פעולות בעייתיות. כמו כן יש לוודא שהגוי יודע שהמצלמות מוצבות גם במטבח ושהן נועדו לוודא שהוא מקפיד על הנהלים.

העובד צריך להקפיד רק על ארבעה כללי עבודה מאוד פשוטים אך מאוד נחרצים:

  • אין להכניס בשום פנים ואופן אוכל שאינו כשר לבית. בכל הכנה של אוכל בבית יעשה שימוש רק במוצרים כשרים. זאת נשיג באחת משתי דרכים, או שאחד מבני המשפחה יהיה מופקד על הקניות. או שנאפשר לעובד הזר לקנות במרכולים וסופרים כשרים בלבד, זאת נוודא ע"י מעקב. אפשרות נוספת היא הזמנה אינטרנטית שבני המשפחה יערכו מסופר/חנות עם השגחה.
  • חל איסור על העובד להדליק אש או תנור בעצמו. כאשר הוא רוצה לבשל לעצמו או למטופל מותר לו רק להעביר אש מנר נשמה גדול[71] (ישנם כאלה המספיקים לשבעה ימים) שמוכן לכך מבעוד מועד (מומלץ להכין כמה כאלה למקרה שאחד מהם יכבה). אין אפשרות לאפות בתנור [למעט הדלקה מראש ע"י שעון שבת].
  • כדי לחסוך תערובות מיותרות ההמלצה שלנו היא שלא יהיה בישול חלבי בבית כלל (בדומה למטבחי צה"ל). שימוש במוצרי חלב ייעשה רק במוצרים קרים כגון גבינות וחלב לארוחת בוקר וכדומה. כמובן שבאותה מידה אפשר להחליט שאין בישול בשרי – הכל לפי הצרכים המסוימים של המטופל. כמובן, במידה וישנה הערכה שהעובד מסוגל להבין וליישם את כללי ההפרדה בין בשר לחלב במטבח - אין צורך לנקוט בהמלצה דלעיל. אך יש להקפיד על הפרדה ברורה וסימון כלים ברור.
  • יש להקפיד שלא לעשות שימוש בבית ביין שאינו מבושל[72]. גוי שעשה שימוש או אפילו רק נגע ביין שאינו מבושל, אוסר אותו ברוב המקרים. יין סגור וחתום לא נאסר במגעו.

 

סיכום


על אף שאנחנו ב'כושרות' נוהגים לומר שכשם שהמציאות נעשית מורכבת יותר כך בהתאם עולם הכשרות נעשה מורכב יותר – השתדלנו, בעיקר בראש דף הנחיות זה, לפשט מורכבות זו לכדי כמות מינימאלית של הדרכות, שבמידה ויקפידו עליהם כראוי – רוב בעיות הכשרות הפוטנציאליות יישארו בפוטנציאל ולא יבואו לידי ביטוי. בהמשך ההדרכה פירטנו יותר את ההתנהלות ההלכתית במצבים השונים שאך טבעי שייווצרו. כמובן שלכל שאלה ומורכבות שאין לה מענה במסמך שלפניכם – ניתן לפנות לארגון 'כושרות' בשלל הדרכים הקיימות בטלפון, באתר כושרות, וברשתות החברתיות.

 

[1] שו"ע אבן העזר סימן כ"ב סעיף ב'

[2] עבודה זרה דף ל"ט עמ' א' למטה וכך נפסק בשו"ע יו"ד סימן קי"ח סעיף א'

[3] עיין בהרחבה בעניין זה בש"ך יו"ד סימן קכ"ז ס"ק כ' 

[4] הרב חיים בנימין גולדברג, 'בין ישראל לנכרי', עמ' ר"ג

[5] שו"ע יורה דעה סימן קי"ח סעיפים א' ו-ג'.

[6] שו"ע יורה דעה סימן קי"ח סעיפים א' ו-ג'

[7] אין צורך בשני חותמות שונות זו מזו. אלא רק שלא יהיו באותו הדפס - ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק ט"ו, וכך הסכים בכף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"ק ל"ט. ולא כנוב"י מהדורא תניינא יורה דעה סימן ע"א שסובר שחותם אחד כפול לא נחשב כשני חותמות.

[8] חותמת הכוללת דימוי תלת ממדי באמצעות קרני לייזר. נראית בד"כ בצורה כסופה או מוזהבת עם אפקטים של תלת ממד והטבעה של כיתוב של הבד"ץ המסוים בתוכה.

[9] כף החיים סימן קי"ח ס"ק י"ט

[10] שו"ע יו"ד סימן ק"ל סעיף ד'

[11] ערוך השולחן יורה דעה סימן קיח סעיף לט

[12] שו"ע יו"ד קי"ח ד', ש"ך שם ס"ק כ"ב

[13] ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק ט"ז

[14] יו"ד סימן קי"ח ס"ק מ"ה

[15] ע"פ כף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"ק ב'. פסיקה זו נובעת מכך שהוא סובר שבמקום שבו רוב הבשר הנמכר הוא של בשר כשר, מספיק חותם אחד בלבד – אפילו באיסורי דאורייתא.

[16] שו"ע יורה דעה סימן קי"ח סעיף י'

[17] כך משמע מהכסף משנה פרק י"ב מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ז

[18] כף החיים ס"ק ק"ג על פי ש"ך יו"ד קט"ו ס"ק י"ב. וכתב שם שאם הוא מבין בענייני כשרות מגיל צעיר יותר, גם גיל שש יכול להספיק.

[19] ש"ך סימן קי"ח ס"ק ל"ג

[20] שו"ת רב פעלים יו"ד סימן י', והביאו בכף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"'ק קכ"ב 

[21] כף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"ק ק"ו

[22] ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק כ"ט

[23] כנה"ג סימן קיח הגהות ב"י ס"ק מ', הובא בכף החיים סימן קי"ח ס"ק ק"י.

[24] שו"ת מנחת אשר חלק ב' סימן נ"א עמ' קפ"ה, כך פסק למעשה גם הרב חיים ברוך גולדברג בספר 'בין ישראל לנכרי' יו"ד עמ' קפ"ט

[25] שו"ע שם סעיף י', על פי תוספות במסכת עבודה זרה י"ב עמ' א' ד"ה 'ושדי'

[26] אגרות משה יו"ד חלק א' סימן ס"א

 [27]מנחת אשר חלק ב' סימן נ"א עמ' קפ"ה. כמובן שהמדובר כאן הוא רק לגבי אינטרסים של אנשים פרטיים ולכן אין להשליך מכאן גם לבתי עסק שבהם לא פעם ולא פעמיים כבר קרו מקרים שבעלי קייטרינג/מסעדה/משחטה וכיו"ב הכניסו בשר טרף ומכרו אותו כבשר כשר כדי לחסוך בהוצאות או משום שהם 'נתקעו' ללא בשר והבשר הטרף היווה להם פתרון מהיר וזמין יותר. 

[28] רמ"א יו"ד סימן קכ"ב סעיף ט' משום שעיקר החשש הוא בכלים שאצל הגוי ולא בכלים שבבית ישראל. 

[29] שו"ע יו"ד סימן קי"ח סעיף ז' על פי פסיקת הרשב"א בתורת הבית וע"פ הגמרא בעבודה זרה דף ל"א עמ' ב'

[30] שו"ע יו"ד סימן קי"ט סעיף כ'. ש"ך סימן קי"ח ס"ק כ"ט ועוד אחרונים, הובאו בכף החיים ס"ק פ"ד. אם כי יש לעיין בשו"ת פרחי כהונה יורה דעה סימן כג שם משמע שסבור שהשו"ע מקל כרמב"ם שהחשוד לאכול אינו חשוד להחליף. כך שיכול להיות שגם ספרדים יכולים להקל בדין זה.

[31] אם כי יש להעיר שע"פ כמה וכמה סקרי דעת קהל, 80% מהציבור הישראלי שומר כשרות. כלומר, לא אוכל דברים שמפורסמים כאסורים. חשוב לציין זאת משום שתחת ההגדרה 'חילוני' יכולים להיות לא מעט אנשים שבפועל אינם חשודים לאכול דבר שאין דרך הרבים להקל בו, כך שאין חושדים בהם שיחליפו.

[32] ערוה"ש יו"ד סימן קי"ט ס"ק י"ט. הבין שהשו"ע (סימן קי"ח סעיף ח') פסק כרמב"ם שכתב שהחשוד לאכול אינו חשוד להחליף. וכן כתב בשו"ת באר משה כליל תפארת חלק ב סימן לח – "וזה דווקא אם תיעשה חשודה להכשילו אבל אם עדיין לא הכשילתו אף דהיא חשודה הא קיי"ל דחשוד לאכול אין חשוד להחליף"

[33] שו"ת מנחת אשר חלק ב' סימן נ"א עמ' קפ"ה

[34] יביע אומר חלק י' או"ח סימן נה (הערות והארות על שו"ת רב פעלים חלק ד' או"ח סימן ו') עמ' קע"ח. תשובתו הובאה גם בשו"ת 'מעין אומר' הלכות גויים סעיף ה' עמ' קל"ה

[35] שו"ע יו"ד סימן קי"ג סעיף א', וסעיף ט"ז.

[36] שו"ע שם סעיף א'

[37] שם סעיף ג'

[38] שם סעיף ב'

[39] שם סעיף ו'

[40] רמ"א שם סעיף י'

[41] רמ"א שם סעיף ז'

[42] שם סעיף ט'

[43] שלחן גבוה לרבי יוסף מולכו סימן קי"ג ס"ק י'. בית לחם יהודא בסימן קי"ג ס"ק ט' בשם כמה וכמה אחרונים. יבי"א חלק ט' יו"ד סימן ו'. יחווה דעת חלק ה' סימן נ"ד. שו"ת ציץ אליעזר חלק כ"א סימן ס"א. וגם בשו"ת מנחת יצחק חלק ז' סימן ס"ב צירף את ההיתר של "שפחות" שרלוונטי גם אלינו על פי הציץ אליעזר דלעיל.  

[44] שו"ת בניין אב, ג' סימן ל"ז, עמ' קע"א בשם אבני נזר סימן צ"ו.

[45] טור ושו"ע שם סעיף י"א, ט"ז שם ס"ק י"א, ש"ך סימן קי"ב ס"ק כ' בשם תורת חטאת סימן ע"ה ס"ק ז'. ועיין בספר "בישול ישראל" סימן ע"ט עמ' ש"ד.

[46] ערוך השולחן, סימן קי"ג, ס"ק כ'.

[47] שו"ע יו"ד סימן קי"ג סעיף ט"ז

[48] ש"ך שם, ס"ק כ"א.

[49] יש לצרף לספק זה כמה וכמה פוסקים שמתירים בישולי גוים בבית ישראל לחולה  - יביע אומר חלק י' או"ח סימן נה (הערות והארות על שו"ת רב פעלים חלק ד' או"ח סימן ו') עמ' קע"ח. שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן ע"ג ס"ק ב' בסופו. שו"ת שבט הלוי חלק ו' סימן ק"ח ס"ק ט'. זה בנוסכל אלה, בנוסף לכמה וכמה פוסקים שהוזכרו לעיל בהערה 49.

[50] דין מזיגה הינו מסובך מעט, משום שהטיית הבקבוק עצמה אינה נחשבת נענוע האוסר את היין, אך היין הנשפך נחשב שנתנענע על ידי הגוי, ולכן לכאורה היין שנשאר בתוך הבקבוק אינו נאסר, וכן כתב השו"ע קכ"ה ח', וקכ"ד י"ד, אלא שבסימן קכ"ה א' פסק שגם היין הנשאר בכלי נאסר משום שהוא מחובר אל היין שנשפך ונאסר מדין 'ניצוק'. ועיין בש"ך שם ס"ק א', ובבאר היטב שם שנשארו בקושיא על סתירה זו. והגר"ע יוסף ביביע אומר ח"א יו"ד י"א האריך להתיר את הנשאר בבקבוק.

[51] חזון איש, סימן מ"ט ס"ק ב' (הובא להלכה בספר יין מלכות פרק ד' סעיף י"ד, ס"ק ב'. 

[52] שו"ע קכ"ה ט', וש"ך שם ס"ק י"ז.

[53] שו"ע קכ"ד סעיף י"א.

[54] שו"ע שם סעיף כ"ד, וכך פסק הש"ך שם ס"ק י"ט.

[55] אג"מ יו"ד ח"ב נ"א.

[56] רמ"א קכ"ד כ"ז, ובבן איש חי שנה ב' פרשת בלק אות י"ג כתב שאין להקל כן אלא בשעת הדחק. אם כי בשו"ת חת"ס משמע שקיבל היתר זה להלכה, עיין בפת"ש ס"ק ז' שם.

[57] רא"ש מסכת עבודה זרה פרק ב' סימן יג. אך ט"ז, יו"ד קכג ס"ק ג', וחידושי רעק"א על ט"ז ס"ק ג, חלקו עליו וסברו שהטעם הוא משום שאין דרך הגויים לנסך יין מבושל.

[58] שו"ע קכ"ג ג'.

[59] שו"ת מנחת שלמה חלק א' סימן כ"ה, 

[60] שו"ת אגרות משה יו"ד חלק ג' סימן ל"א. שו"ת יביע אומר חלק ב' יו"ד סימן ט"ו. 

[61] כמובן שמדובר על משקאות שיוצרו בהכשר, שהרי אלו שמיוצרים ללא הכשר נאסרו לפני הבישול.

[62] שו"ע סימן קכ"ג סעיף ה'

[63] רמ"א קכ"ד י"ז. ועיין ברע"א שם בדגמ"ר, ובפ"ת ס"ק ג' שכל שלא ידוע שהגוי הינו עובד כוכבים כל הגבהה של הכלי נחשבת כהגבהה על ידי דבר אחר..

[64] שו"ע או"ח סימן שכ"ח סעיף ב'

[65] שו"ע יו"ד סימן קנ"ה סעיף ג'

[66] עיין בפתחי תשובה סימן קנ"ה ס"ק ד' בשם הרדב"ז.

[67] שולחן שלמה הלכות שבת סימן שכ"ט ס"ק ט"ו.

[68] שו"ע יו"ד סימן קנ"ה סעיף ג', מתיר שם להתרפאות באיסורי דרבנן רק שלא בדרך הנאתן כגון כדורים ותרופות אחרות שאין להן טעם ונלקחות בבליעה. ועיין במשנ"ב סימן קכ"ח ס"ק ס"ג

[69] הרב זאב וויטמן בשם הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל הלוי וואזנר , תחומין כ"ב עמ' 467

[70] הרב שמואל הלוי וואזנר, קובץ 'נזר התורה', תמוז תשע"א, עמ' רל"ה

[71] גם לספרדים, כפי שיפורש בהמשך.

[72] לגבי יין מפוסטר נחלקו הפוסקים ועיין לקמן בפרק העוסק ביין נסך.

© כל הזכויות שמורות לכושרות