עקרונות ליבון כלים, ליבון קל וחמור
שיעור הליבון נאמר בגמרא: "עד שתשיר קליפתן",[1] ובירושלמי ניתן סימן נוסף: "צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה".[2]
ברוב הכלים המיוצרים בימינו קשה מאוד להגיע לליבון ברמה כזו, משום שהכלים חזקים יותר מבעבר והחומר שממנו הם מיוצרים מזוכך יותר, לכן הסימן לליבון כיום הוא עד שהכלי יאדים[3] או יאפיר.[4]
בהאדמת הכלי אפשר להבחין בשלב מוקדם כאשר התאורה איננה חזקה, ולכן מומלץ לבצע את הליבון בשעות הלילה או בחדר חשוך.
הראשונים נחלקו כיצד פעולת הליבון מכשירה את הכלי:
- האם הליבון מפליט את הבלוע - בדומה להגעלה.
- האם הליבון שורף את הבלוע - בתוך דופנות הכלי.
לדעת הסוברים שפעולת הליבון שורפת את הבלוע, יש להגיע לחום הנדרש (ניצוצות ניתזין, או עד שיתאדם) גם כאשר בדרך כלל הכלי אינו מגיע לחום דומה בדרך שימושו.[5]
בשעת הדחק יש מקילים כדעת הסוברים שפעולת הליבון מפליטה את הבלוע, וממילא חל עליה הכלל "כבולעו כך פולטו", ודי להביא את הכלי לחום המרבי שבו השתמשו בשעת האיסור.[6]
בשונה מהגעלה, לפני הליבון אין צורך לנקות את הכלי, משום שהאש תשרוף גם את הלכלוך שעליו.[7]
לכן הליבון מהווה פתרון לכלים שטעונים הגעלה אך קשה לנקותם (חצובות גז, כלי בישול מסחריים וכדומה), או שיש בהם חלקים שניקיונם קשה (סירים ומכסים עם כפל בשפתם וכדומה).
במקרים של כלים עם חלקים שקשה לנקותם, ניתן גם ללבן את החלק שקשה לנקות ולאחר מכן להגעיל את שאר הכלי.
בשונה מהגעלה, בעת הליבון אין צורך שהכלי לא יהיה בן יומו, מפני שהאש שורפת את המאכל הבלוע בו.
כלים שאנשים חסים עליהם שמא יתקלקלו בליבון, כגון:
- כלי זכוכית
- סיליקון
- טפלון
- עץ
- חרס
אין ללבנם, ואפילו אם לו עצמו לא אכפת שהכלים יתקלקלו.
ליבון בחום הגבוה (עד שיינתזו מן הכלי ניצוצות או שיתאדם) נקרא 'ליבון חמור', והוא נדרש רק כאשר מדובר בכלי שבלע איסור ביבש.
די בליבון קל במקרים הבאים:
- כאשר מעיקר הדין להכשרת הכלי די בהגעלה ומעדיפים ללבנו
- כאשר רוב תשמיש הכלי על ידי נוזלים, ורק מיעוטו ביבש
בדברי הפוסקים העוסקים בגדרי 'ליבון קל' הוזכרו שתי הגדרות שונות:
1. דעת השולחן ערוך:[10]
"עד שעבר חומם לצד חוץ כ"כ שהיד סולדת בו". לדעתו הבאת הכלי לחום 45–80 מעלות (לפי דעות השונות בגדר יד סולדת) די בה כדי להכשירו.[11]
2. דעת הרמ"א:[12]
החמיר יותר ופסק שחובת הליבון מתקיימת רק "אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ".
לכתחילה יש להקפיד להגיע לדרגת חום זו שאם יניח קש או פשתן בצידו השני, ייחרך.[13]
ניתן לבצע בקלות ליבון קל לכלי המטבח על ידי:
- הנחתם על האש בכירות הגז כשהם ריקים, במשך כ-15 דקות
- הכנסתם לתנור כחצי שעה בחום המרבי
בדומה לליבון חמור, בעת ההגעלה:
- אין צורך שהכלי לא יהיה בן יומו[14]
- אין חובה לנקותו
הפטור מניקוי הכלי הוא בתנאי שהאש תשרוף את כל הלכלוכים ולאחר הליבון לא יישארו עליו לכלוכים ממשיים.
[1] ע"ז עו ע"א.
[2] ע"ז ה, טו.
[3] תשובות מימוניות מאכלות אסורות סי' ה; דרכי תשובה יו"ד כח קפד; הגר"מ אליהו, הלכות חגים פ"ה, מב; דעת הרב אליקים לבנון; וכתב הגר"מ שטרנבוך בספר ארחות הבית, פ"י הערה סד, שכן מנהג בעלי ההוראה.
[4] נימוקי יוסף ע"ז עה ע"א "עד שיהא לבן כגחלת". האפרת הכלי בדרך כלל מעידה שבחושך תראה אדמימותו.
[5] פרמ"ג או"ח תנ"א א"א ל; אג"מ יו"ד ח"א ס; מקראי קדש פסח ח"א פ, ז.
[6] שו"ת מנח"י ח"ג סו, ויש שדייקו כן מלשון המשנ"ב תנא כז, ובאג"מ לעיל דחה דיוקם.
[7] משנ"ב או"ח תנא, כד. אך בפרמ"ג שם משב"ז ז כתב שלכתחילה יש לחשוש ולנקות הכלי קודם ליבונו.
[8] עיין שו"ע ורמ"א יו"ד קכא, ו, ונו"כ שם.
[9] דרכ"ת ומגן האלף על או"ח סימן תנא, א.
[10] יו"ד קלה, יד. כך כתבו התוספות, ע"ז לג ע"ב; והגהות מימוניות, הל' מאכלות אסורות פי"א אות ל, בשם ר"י.
[11] יש גם מן הפוסקים האשכנזים שכך הורו: ט"ז או"ח תנא, ח; מגן אברהם שם ס"ק כז; שו"ע הרב שם ס"ק טז (אך כתב שהעולם נהגו להחמיר), ועוד.
[12] או"ח תנא, ד. מקור דעה זו במרדכי, עבודה זרה סי' תתס, אולם מדבריו נראה כי אין כל סתירה בין שני השיעורים, וזו לשונו: 'רק עד שתהא יד סולדת בו משני עבריה וגם רגילים לבדוק ע"י נתינת קש עליה מבחוץ לראות אם הקש נשרף בהכי סגי דא"כ שליט הליבון מעבר לעבר', וצ"ע כיצד יש ליישב בין השיעורים.
[13] בהגהות רע"א על המג"א תנא, כז פסק כדברי הרמ"א, והפרי מגדים, אשל אברהם, סי' תנא, ס"ק ל, כתב שליבון בחום שהיד סולדת בו מספיק רק להגעלת מאכל שנבלע בכלי ראשון שאינו ע"ג האש או בעירוי.
[14] ראו ספר טבילת כלים ו, טו, אכן בסידור פסח כהלכתו פ"ה הערה 12 כתב שצריך שלא יהיה בן יומו בשעת ההגעלה. על שאלה זו ראו עוד במאמרנו בנושא הכשרת כלים קרמיים, אמונת עתיך גליון 140.
