שמיטה » הנהגות השמיטה

הנהגות השמיטה

הראי"ה קוק זצ"ל

אחים אהובים ונכבדים! הנני מוצא לי לחובה להביע דברי לכם על דבר סדר ההנהגה בענייני חובת השמיטה בשנתנו זאת, שנת השביעית המוחזקת בידנו.

אין צורך להודיע לכם את הידוע, כי מצד עקת המצב טרחו גדולי ישראל מאז, הגדולים חביבי האומה ואוהביה מנפשם, להסכים להיכנס בהיתר בפירצה דחוקה, למצוא נתיב צר על פי דרכה של תורה לקיום היישוב החביב, כחוק לישראל להורות כזאת במקום דחק עצום ורב, על ידי סדר ההפקעה שעל-ידי המכירה הנהוגה.

 

אמנם רבים וגדולים, גדולי תורה, גדולי יראה קדושה, וגדולי שם טוב, שתו על המתירים, לערער על הוראתם, אבל כהאוסרים כך המתירים לבם בר בקרבם, ומחשבתם הרצויה לשם שמים, לטובת האומה והארץ, היא סמכתם, להחזיק בדרכם אשר דרך הקודש יקראו גם לה.

 

אלה הגדולים אשר נטו את שכמם לסבול בעול הוראה זו, שמו להם לקו להתרחק בכל היכולת מפגוע בכל עניין שהוא אסור מן התורה, ודרך ההיתר ערוך הוא לכל העניינים שיש יסוד חזק שעיקר חיובם הוא מדרבנן, שמצד המצב הנדחק אנו מפקיעים את חיובם על פי הוראת המכירה.

 

והנה אם נחזיק בדרך ישרים זאת, אשר הכלל כולו בכללות היישוב, זולת פרטים היוצאים מן הכלל, רק בתכונה זו יוכל לעמוד, אז צורת המצווה ביסודה מן התורה תעלה בידינו, וזכרה לא יישכח מפי זרענו, וכפי אותה המידה שיתרחק היישוב בארץ הקודש, יוכל המצב להיות הולך ואור גם בנוגע לקדושת השביעית, לשלום עמנו וארצנו הקדושה, למנוחת נפשם וכבודם, עד אשר אור חדש, אור גאולה וישועה, יאיר על ציון.

 

וממוצא דבר נוכל לדעת כמה רע ומר הוא מעשה היחידים, אשר יעשו מבלי דעת לשלח רסן מעל פניהם, מבלי להשגיח על כל גדרי ההיתר, בחללם את קדושת השביעית בעצמם, במלאכות האסורות מן התורה, אשר לא כלל אותם ההיתר המוטבע בהוראת ההפקעה. אלה האנשים מקלקלים הם עלינו את השורה כולה, ורעה רבה הם עושים ליישובנו, היונק הרך שצריך הוא כל כך טיפול ושמירה, בהוציאם עליו שם רע, שמושם בו קודש למרמס, ושענייני הדת התורה והמצווה נעשים בו הפקר חס ושלום. והנהגה בלתי-הוגנת זאת כשהיא מתרחבת, חלילה, מוכרחת היא להגדיל את הנטייה בלב כל חכמי ישראל, גדולי התורה, בהסכמה אחת לסלק את ידיהם מהיתר ההפקעה, ולהתאמץ להעמיד הכל על דין תורה ממש. כי איככה זה יוכלו ויראו, שעל-ידי כסות-עיניים של ההיתר שעל-פי ההפקעה, שנעשה בכל כך חרדה, וכל כך זהירות, יוצאות פרצות גדולות כאלה, להרים יד בתורה, באין בושה ושימת-לב. ואנחנו כולנו הלא יודעים אנו כמה אי אפשר הוא הדבר, שיעמוד היישוב ויתכונן, לפי מצבו בהווה, בלי היתר ההפקעה, שצריך להיעשות כדין וכדת דווקא על ידי רבנים מובהקים וידועים בתורה ויראת-שמים.

על כן, אחי היקרים, קולי אליכם אקרא מנהמת לבי, חמלו וחוסו על נפשותיכם ועל נפש היישוב הקדוש, על קיומו ועל כבודו, ואל תצאו מגדרי ההיתר, אשר נוסד בתור הוראת שעה לתיקון הישוב, בכל עת אשר יראו אותם חכמי ישראל שהוראה זו מוטלת עליהם, שהמצב מכריח עדיין להתנהג על פיו, ולפי גדריו ודרכו המיוחד, שהיא לפי מצבנו דרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת מן האדם.

 

הישמרו נא מעשות בעצמכם כל מלאכה האסורה מן התורה בשביעית, ומהרחיב את המעשים שאין היישוב ניזוק כשהם מתאחרים עד אחר שנת השמיטה, כגון נטיעות חדשות, והברכות והרכבות, שכולן צריכות שאלת חכם לפי עניין ההפסד ושעת הדחק. וקל וחומר שחלילה להקל בשום דבר מקדושת שביעית, בלא הוראה מיוחדת, בכל הקרקעות שלא נכנסו בכלל המכירה, ובייחוד בערים ובפרוורים, שאין יסוד יישובם עבודת קרקע, אלא שהיא מצורפת אל ישוב הבתים לשם פאר והידור, שקדושת שביעית נוהגת בהם בלא שום צד היתר, כי אם מה שמותר על פי עיקר הדין, על פי הוראת חכמים. ובזה תהיה שבת הארץ בולטת וניכרת על אדמת הקודש, למנוחת לב כל אוהבי ה' וחושבי שמו, ותשאו חן וחסד בעיני אלהים ואדם.

 

ואל יעלה על דעתכם אחי היקרים, כי בשמירת המלאכות של תורה שלא תיעשינה על ידי ישראל יוזק היישוב, מצד יחוסו לשאלת אחינו הפועלים. כי באמת מעטות הן המלאכות האסורות מן התורה, ולרובן נמצאים איזה דרכים בלתי כבדים, שמוציאים אותן מידי חומר של תורה ומעמידים אותן בכלל המלאכות דרבנן. אין פה המקום לבאר את דרכי ההוראה בזה בפרטיות, שאפשר רק לשימם לפני כל שואל באר היטב, אחרי הידיעה הנכונה במצב העניין. אבל בכלל הנני צריך לבאר, שרק החרישה, הזריעה, הקצירה של כל מיני יבול האדמה והאילן, והזמירה, הינן המלאכות שיש להן כוח של איסור תורה ובכולן ישנם איזה אופנים וצדדים, שעל-פי שאלת חכם, במקום של דחק, להורות באיזה עצה לטובת היישוב ולתיקון הפועלים, אשר עיניהם נשואות אל עבודתם בפנים, לקהל, חוץ ממלאכת הזריעה שעליה אין שום צד ואופן בעולם לגלות בה שום היתר להיעשות על ידי ישראל, וליתר המלאכות כשבאים לידי שאלת חכם אז עת ומשפט ידע לבו, ויכווין הכל כתורה פעם להחמיר ופעם להקל. אבל חלילה וחלילה שתינתן לכל אחד תורתו בידו, בדברים כאלה התלויים באובנתא דליבא ובשיעורי חכמים בעלי הוראה מובהקים, שתוצאות הנהגה כזו אינן כי אם קלות ראש והפרת תורה, חלילה.

 

מובטחני, אחי היקרים, בקדושת נפשכם וביושר לבבכם ובחמלתכם על כבוד ארצנו הקדושה וכבוד היישוב, מחמד לבבנו ומשאת נפשנו, שתקבלו דברי אלה ברצון ותדעו לכבדם ולשומרם בקדושת אמת ואמונת אמן.

© כל הזכויות שמורות לכושרות