מדוע יש הקפדה גדולה כל כך על הפרדה בין כלים בשריים לחלביים? הרי: א. רב הכלים אינם סופגים (כלי זכוכית, כלי מתכת, כלי פלסטיק) וגם אלו שאולי כן (חרס למיניו) מצופים בציפויים שנאטמו בתנורים בחום רב ועמידים אולי יותר מכל דבר אחר. ב. גם אם מתרחשת ספיגה כלשהי, האם לא מתבטל העניין מחמת בטל בשישים?
זו סוגיא גדולה הקשורה לפרקים שלימים בתלמוד ולעשרות סימנים בשולחן ערוך. חז"ל אומרים כמתכת כן בולעת ופולטת טעם ואחרוני פוסקי דורנו אומרים שגם פלסטיק בולעת ופולטת טעם. לגי זכוכית ישנה מחלוקת אבל האשכנזים וחלק גדול מהספרדים(אלו הפוסקים ע"פ הבן אש חי) ג"כ פוסקים שיש בליעה ופליטה גם בהם. אין מבטלים איסור לכתחילה. הביטול שהזכרת בה לידי שימוש במצב של בדעבד דהיינו שכבר התערבבו ואני בא לבדוק האם אפשר להתיר את התערובת כיון שאין טעם של בשר וחלב יחד בגלל שיש לאחד 60 כנגד השני.
התשובה התקבלה מהרב משה כ''ץ
בתאריך א' טבת ה'תשס"ה
ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.
רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה
כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
להצטרפות לחצו כאן
