ובכן תן פחדך

מו"ר הרב אליקים לבנון

•Ò פחד או שמחה

כל תפילה היא בקשה וציפיה לעתיד. "הצועק לשעבר, הרי זו תפילת שווא"[1].

עם ישראל הוא עם של תפילות. זמנים מועטים בהסטוריה שלנו כאומה, יכולים להחשב כתקופת זוהר טובה, שההווה היה מתוקן בה. לכן, מאז ומעולם נשואות עינינו אל העתיד. כבר ביציאת מצרים וקריעת ים סוף שרו "משה ובני ישראל את השירה"[2], שבסופה באה ה"שירה החדשה" אשר שיבחו הגאולים, באמירה: "ה' ימלוך לעולם ועד"². שירה זו ממחישה את נשיאת העיניים כלפי העתיד, ימלוך - בעתיד.

לאיזה עתיד אנו צופים ומצפים?

האם לעתיד של פחד או לעתיד של אהבה, של שמחה?

"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב"[3] - זו אחת הסיבות לגלות ולייסורים. אם כן, ודאי שהעתיד אמור להיות עתיד של שמחה.

המפחד אינו יכול להיות שמח. הפחד משתק את האדם, ואילו השמחה משחררת כוחות.

מהי איפה, התפילה בימים נוראים: "ובכן תן פחדך על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת. וייראוך כל המעשים"? פחד, אימה, יראה. בדרכי החיים הננו מוזהרים שלא לפחד.

כאותו מעשה[4] בתלמידו של ר' ישמעאל ברבי יוסי, שראהו שהוא מפחד. אמר לו ר' ישמעאל: חוטא אתה, דכתיב, "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים".

הגמרא מחלקת בין פחד בדברי תורה, "שמא תשתכח ממנו" (רש"י) שהוא פחד חיובי, לבין פחד בענייני העולם, שהוא שלילי. אם כן, דאגה רוחנית דוחפת אותנו לשמור על הקיים, לא לשכוח, ואף מדרבנת אותנו להתקדם. אך בעולם המעשה, כמו אצל כל גויי הארץ, שם אין מקום לפחד, ויש להבין את בקשתנו-תפילתנו זו.

•Ò בין פחד לפחד

בהקדמתו של הרמח"ל למסילת ישרים, הוא מביא את הפסוק "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה"[5] וכו', והוא כותב על כך, שהיראה היא חלק משלימות העבודה, והראשונה מבין מספר תכונות: יראה, הליכה בדרכיו, אהבה, שלימות הלב ושמירת כל המצוות. ומוסיף הרמח"ל לבאר, שהיראה היא יראת רוממותו יתברך, שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא.

ביתר ביאור הוא כותב על כך בפרק כד' של המסילת ישרים, שיש להבחין בין יראת עונש לבין יראת הרוממות: "יש יראה מפני העונשים אשר לעבירות, ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ. ויש יראת הרוממות, שירחק מן החטאים ולא יעשם, מפני כבודו הגדול".

באותו כיוון מבאר הרמח"ל גם בפרק ד', בדרך קניית הזהירות, שהתעוררות המון העם היא בדרך של יראה מפני עומק הדין, אבל השלמים, דרך קניית הזהירות עבורם היא מאהבת השלמות ולא מיראת העונש. יראת הרוממות אינה חוסמת ומצמצמת כוחות, אלא אדרבא, מציגה לפנינו את הדרת גאון ה' ואת גדולתו.

יש מי שיטול את הדבר לכיוון מוקטן, לראות כיצד הקב"ה שולט במעשה בראשית, בידו הכל, רואה הכל וצופה נסתרות, ומתוך כך יגרום האדם לעצמו להכנס לפחד מפני השליטה המוחלטת. אולם, הדרך הנכונה היא, לראות את השליטה כחלק מהובלת העולם, "המלוכה והממשלה לחי עולמים". התוויית דרך לעולם, למין האנושי כולו ואף לבריאה ולקוסמוס.

יראת הרוממות מחברת אותנו עם אותו תהליך של הובלת העולם בהנהגה אלוקית אל מגמות גבוהות ועליונות. בראש ובראשונה, אנו כעם ישראל חייבים לאמץ את השאיפה "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ"[6]. להתחבר עם ההנהגה בעולם.

באותו פרק הסטורי, סמוך ליציאת מצרים, עדיין לא היה העולם בשל לראיית הנהגתו.

אולם, כיום, אלפי שנים בהם עבר העולם כולו מעלות ומורדות ובהם השתכלל והתפתח. מנקודת מציאותו של עולמנו, אנו יכולים להשקיף על העתיד הרחוק, ושוב לחזור על בקשתו של משה רבינו: רבש"ע, הראינו את כבודך. לא כדי שאנו, ישראל, נתיירא מפניך את יראת העונש, אלא כדי שנוכל להתחבר עם תוכניתך הגדולה "לתקן עולם במלכות שד-י".

על כן הננו מבקשים בימים המיוחדים הללו, מראש השנה ועד יום הכיפורים, לגבש את כל העולם סביב החזון אשר הננו מובילים, ולזכות לסייעתא דשמיא - "ובכן תן פחדך על כל מעשיך".