מידע והלכה » שבת » בורר דוגמאות מעשיות 2

בורר דוגמאות מעשיות 2

הרב מרדכי וולנוב

 

דף מס' 4

בס"ד

בורר

 

שטיפת פירות וירקות

 

1. שבת קמ.

משנה. אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ. ואין שולין את הכרשינין, ולא שפין אותן, אבל נותן  לתוך הכברה או לתוך הכלכלה. אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, אבל  נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס.

רש"י

ואין שולין את הכרשינין -  מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, כדתנן במסכת ביצה  (יד, ב): אף מדיח ושולה.

ולא שפין אותן -  ביד, להסיר פסולת, דהוה ליה בורר.

אבל נותן לתוך הכברה -  ואף על פי דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה, ונמצא נתברר מאליו.

2. שולחן ערוך אורח חיים סימן שיט סעיף ח

אין שורין את (כט) הכרשינין (פי' הערוך ויצ"ה בלע"ז), דהיינו שמציף מים עליהם בכלי כדי להסיר הפסולת, ולא שפין אותן ביד כדי להסיר הפסולת דהוה ליה כבורר, אבל נותנן בכברה * (ל) אע"פ שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה.

3. משנה ברורה סימן שיט

(כט) הכרשינין - הוא מאכל בהמה וה"ה תפוחי אדמה וכל כה"ג לא יתן עליהם מים כדי להסיר האבק והעפר  מעליהם:

(ל) שנופל וכו' - כיון שאינו מתכוין לכך:

4. ביאור הלכה סימן שיט

* אע"פ שנופל וכו' -  כן הוא לשון הר"ן ע"ש ולשון רש"י בזה אע"פ דלפעמים נופל וכו' ומשמע דס"ל דאל"ה אסור משום דהוי פסיק רישא: 

5. שו"ת ציץ אליעזר ח"ו ס' לז'

ולפי זה יש ליזהר ולהזהיר עכ"פ שלא ישימו בשבת הפירות בכלי ולהציף עליהם המים כדרך שנוהגים לעשות בימי החול אלא להחזיק הפירות בידים וככה לשפוך עליהם המים ולהדיחם.

6. שמירת שבת כהלכתה פ"ג ס' כא'

פירות או ירקות שמעורבים בהם פסולת כלשהי, ואין רוב בני אדם אוכלים כזה, אסור לתתם במים כדי שהפסולת תרד או תעלה מהם, וכן אסור לשטוף את הפסולת ע"י זרם מים, שכן גם בזה יש משום הפרדת הפסולת מן האוכל, אלא יכין וישטוף פירותיו בערב שבת.

7. שו"ת ארזי הלבנון

שאלה: האם מותר לישרות במים ירקות עלים נקיים מחרקים בשבת?

תשובה: (התשובה אמרה בע"פ) אם הירקות עלים מלוכלכים בחול יש לשוטפם ואח"כ מותר לישרותם במים.

 

הוצאת הנוזל מקופסאות שימורים

 

1. שבת קלט:

אמר רב פפא: לא ניהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזני דחביתא, משום דמיחזי כמשמרת. דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: האיכא ניצוצות! - ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי.

רש"י

שפו שיכרא - כל היכא דתני לשון שפוי - בנחת הוא, והפסולת נשאר בשולי הכלי.

והאיכא ניצוצות - קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, שקורין בריי"ש +(צ"ל בריי"ש אגולידרו"ש) טיפות נופלות+ והנהו מוכחן דבורר הוא.

ניצוצות כי רב פפא לא חשיבי - שחנוני מטיל שכר היה כדאמרינן בבבא מציעא (סה, ב) ובפסחים (קיג, א) הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך, וכשמגיע לניצוצות - משליך הן ופסולתן לחוץ, ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא.

2. שולחן ערוך סימן שיט סעיף יד

יד מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים לירד נצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, יפסיק ויניחם עם השמרים; שאם לא יעשה כן, הני (נג) ניצוצות (נד) מוכחי (נה) שהוא בורר. מותר להגביה החבית על איזה דבר כדי שיקלח ממנו היין היטב (רוקח הל' יו"ט וב"י).

3. משנה ברורה שם

(נג) ניצוצות - ר"ל טיפות קטנות המטפטפות כשנפסק הקילוח:

(נד) מוכחי וכו' - ר"ל דמוכח שהוא בוררם מתוך הפסולת שבשולי הכלי אבל תחלת שפייתן כשעדיין אין הפסולת ניכר לאו בורר הוא:

(נה) שהוא בורר - ומיירי שרוצה לשתות לאחר זמן דאם בדעתו לשתותו לאלתר הלא קי"ל דאוכל מתוך פסולת כשבוררם שלא ע"י כלי מותר אם בדעתו לאכול מיד וכאן אף שמערה מכלי לכלי מ"מ עיקר הברירה נעשה על ידי ידיו ואם נתן קיסמין בפי הכלי שמערה בתוכו כדי שיסתנן היטב בזה אפילו לאלתר אסור אם אינו מפסיק  כשמתחילין הניצוצות לירד משם דחשיב כבורר ע"י כלי. 

4. שו"ת אגרות משה חלק ד'

שאלה: אוכל ומשקה המעורבים ביחד, האם מותר להחזיק כיסוי הכלי ולהריק המשקה כדי לאכול האוכל לאלתר?

תשובה: ...פשוט שאם מניח מעט מהמרק אין זה בורר מאחר דעדין אוכל ומשקה מעורבין, אך מסיר את ריבוי המרק אין זה בורר, ורשאין להחזיק כסוי הכלי על הכלי ולהניח פתח קטן להסיר את ריבוי המרק אבל לא כל המרק. וכן כשרוצה דוקא מהמרק יעשה באופן שאפשר שיפלו משם גם מהאוכל אך לא בריבוי שזה יש להתיר.

5. שו"ת ארזי הלבנון

שאלה: כיצד יש לנהוג כאשר רוצים להוציא נוזלים מקופסת שימורים? (האם הדבר הנברר הוא מה שנשאר ביד או מה שנופל? וכן האם קופסת שימורים נחשבת כלי ברירה?)

תשובה: לשפוך משקה זה כמו [המקרה בסימן] שיט יד, לשפוך לא עד הסוף.

למרות ששם בורר אוכל מתוך הפסולת, והבעיה היא ברירה בכלי, בכל זאת כאשר שופך משקה ומשאיר בכלי, הרי לא הוכח שזו פסולת, שהרי נשאר בכלי. לכן מותר.

6. ילקוט יוסף ס' שיט ס' מט

קופסת שימורים שיש בתוכה דגים, ורוצה להסיר את השמן הצף על פני הדגים , אין צריך להוציא מעט מהדגים יחד עם השמן. דכיון שהשמן צף על פני הדגים ואינו מעורב עמהם, אין בזה איסור בורר. ואף אם עושה כן כדי להניח לבו ביום. אבל אם יש בתוכה סרדינים או טונה מרוסקים והשמן מעורב בהם, יזהר שלא ישפוך מהשמן המעורב עם הדגים לבדו, אלא ישפוך עם מעט דגים.

 

קילוף במקלף

 

1.ילקוט יוסף סימן שיט סעיף סא'

מה שהתירו לקלף בשבת פירות או ירקות הוא אף במקלף המיוחד לקילוף, והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה.

2. שו"ת ארזי הלבנון

שאלה: האם מותר להשתמש בקולפן בשבת?

תשובה: אוכלין שאפשר לאוכלם עם הקליפה מותר ואם אי אפשר לאוכלם עם הקליפה אסור.

3. ביאור הלכה סימן שיט' סעיף ד ד"ה מתוך אוכל  

* [ואף שדחה המ"א דבר זה מהא דכתב הב"י בסוף סימן שכ"א בשם הירושלמי דהקולף שומים ובצלים חייב משום בורר דחייתו היה רק מה שסתם היש"ש וכתב דאין שם מלאכה עליו ומשמע  אפילו שכונתו היה בזה אלאחר זמן ולזה השיג מהא דהקולף שומים וכו' אבל לאלתר גם המ"א מודה דאין שם  בורר עליו כדאיתא שם בב"י גופא דלאכלן לאלתר מותר לקלוף שומים ובצלים ובזה מתורץ ג"כ דברי המ"א מהשגת הא"ר]:

 

ברירת עצמות מדגים ובשר

 

ביאור הלכה סימן שיט

* וראיתי בספר מאמר מרדכי שכתב על סעיף זה וז"ל מכאן נראה ברור דמה שנוהגין בסעודות גדולות וכיוצא לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע דיש ליזהר בשבת מלעשות כן דהו"ל בורר פסולת מתוך אוכל דחייב אפילו בלאלתר אלא יניח השדרה שם ולא ישליכנה לחוץ וכן  יזהר כל אדם שלא להשליך עצמות הבשר לחוץ אלא בדרך אכילה דהיינו עצם שיש עליו קצת בשר יאחז בו לאכול ממנו ולהשליכו אח"כ מידו [מלשון זה משמע דאף בעת האכילה גופא צריך ליזהר שלא להפריש העצמות מן הבשר ולהשליכו לחוץ רק אחר שכבר קלף הבשר ואכל יכול להשליכו אבל לא ברירא דבר זה וכמו שכתבנו למעלה] ואותו שאין עליו בשר אל יגע בו אלא יאכל הבשר והעצמות ישארו בקערה ואח"כ ישליכם אם ירצה עכ"ל והנה אין העולם נזהרין כלל לדקדק בזה דהיינו לא מיבעיא בעת האכילה גופא דבזה אפשר שלא נוכל למחות בידם דיש להם על מי לסמוך וכנ"ל אלא אף קודם האכילה וכגון האנשים ונשים שמכינים המאכל להביא להשלחן ג"כ אין נזהרין כלל וקולפין העצמות מעל הבשר מקודם וא"כ נכשלין באיסור חיוב חטאת. ואמרתי לחפש עליהם  זכות דהיינו לא מיבעיא אם העצמות רכיכי וראויים ג"כ לאכילה דמצוי הוא דאף לאחר שמפרידם חוזר ואוכלם דבודאי אין שם פסולת עלייהו כלל אלא אפילו אם הם קשים והוא משום כיון דהעצמות והבשר הם בחבור אחד שייך בעניננו מה שהביא המ"א בסימן תק"י בשם היש"ש לענין לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין הם בקליפתן דאף לענין בורר מין אחד הוא ואין שם פסולת עליו ובאיזה הענין שמתקן האוכל מתוך השומר תקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו עכ"ל ...ואף הכא נמי תיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו אפילו כשקולף וחולץ העצמות מעל הבשר ובלבד שיהיה לאלתר וכמו שם לענין קולף שומים ובצלים אף דגם שם הקליפה הוא פסולת אפ"ה קי"ל בסוף סימן שכ"א דהיכא דקולף כדי לאכול לאלתר דמותר וע"כ משום דלאלתר אין שום פסולת על הקליפה אלא תיקון אוכלא בעלמא ואין דומה לפסולת דעלמא שהוא פסולת גמור שהוא נפרד מן האוכל משא"כ זה שהוא  מחובר ביחד עם האוכל וה"נ בעניננו היכא דכונתו לאכול לאלתר אמרינן דתיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם פסולת עלייהו כיון דעדיין לא נפרדו ומחוברים ביחד היוצא מכל הנ"ל דבעת  האכילה גופא המקיל וקולף העצמות מן הבשר בודאי לא נוכל למחות בידו ואפילו לתקן קודם אכילה באופן זה  ג"כ לדעת הרמ"א והמהרש"ל דרך אוכלא הוא אם כונתו לאכול הבשר לאלתר ויש לצרף לזה ג"כ דעת איזה מן הראשונים שהובאו בברכי יוסף שסוברין דלאלתר מותר אף פסולת מתוך אוכל ואף דרבים המה האוסרים וכנ"ל ולכן לא פסק בשו"ע כוותייהו מ"מ בענין זה דבלא"ה יש הרבה סברות להקל וכנ"ל לא נוכל למחות ביד הנוהגין להקל אבל לתקן דבר זה אלאחר זמן כמו שנוהגין בסעודות גדולות יש ליזהר מאד וכמו שהבאנו לעיל בשם המאמר מרדכי ודומיא דלקלוף שומים ובצלים דאסור אלאחר זמן וכדאיתא בסוף סימן שכ"א ע"ש. וכ"ז בעצמות  שיש עליהם בשר אבל אותם העצמות שאין עליהם בשר כלל יש ליזהר שלא לבררם ולהשליכם מעל הקערה קודם האכילה דהו"ל פסולת מתוך אוכל דשייך בו ברירה אפילו בלאלתר אלא יטול הבשר והעצמות ישארו  בקערה וכמו שכתבנו למעלה בשם מאמר מרדכי. ואם קשה לו לדקדק בזה ימצוץ בפיו מעט כל עצם קודם  שמשליכו לחוץ דשוב אין שם פסולת עליו כנ"ל

© כל הזכויות שמורות לכושרות