קביעת שנת הגידול
א. לשנת גידול הפרי ישנה משמעות לעניין המעשר שיש להפריש ממנו – מעשר עני או מעשר שני, ומשמעות נוספת לגבי האפשרות להפריש מפרי על חברו, מפני שאין להפריש מפרי ששייך לשנה אחת על פרי ששייך לשנה אחרת.
ב. ירקות ועלי תבלין שנקטפים מראש השנה ואילך שייכים לשנה שנקטפו בה. אך פירות העץ שהחלו לגדול ('חנטו') עד ט"ו בשבט שייכים לשנה הקודמת. פירות שיתחילו לגדול מט"ו בשבט של השנה הנוכחית, עד לט"ו בשבט של השנה הבאה אחריה – שייכים לשנה הנוכחית. לכן, מי שבגינתו אילן שפירותיו חונטים בחודש שבט, כגון: שקד, אפרסק, שסק, נקטרינה, ולימון, לכתחילה עליו לסמן בט"ו בשבט את הפירות שכבר התחילו לגדול, וכך ידע להבדיל ביניהם ובין הפירות שיגדלו לאחר טו בשבט. בדיעבד, אם לא סימן, כאשר קוטף כמה פירות יפריש מפרי אחד שנראה ותיק, מהשנה הקודמת, ואחר שנראה צעיר, מהשנה החדשה, ויכוון שההפרשה מכל אחד תועיל על הפירות שמאותה השנה.
ג. יוצא מן הכלל הוא האתרוג, שיש ספק אם נחשב כירק לענין זה, ומחמירים ללכת בו גם אחר הלקיטה. ויש סוברים שהוא הדין בכל פירות ההדר. לפיכך יש הנוהגים בעת ההפרשה מפירות הדר (ובפרט מלימונים) להתנות שיחול עליהם המעשר הנדרש מבחינה הלכתית: אם הם שייכים לשנה שעברה יחול עליהם המעשר של השנה שעברה, ואם שייכים לשנה הנוכחית יחול המעשר של שנה זו.