בשולחן ערוך (יור"ד סימן קי"ב-ג)יש דעה המקילה בכך ואפשר לסמוך בשעת הדחק, כגון כשעם ישראל היה בגלות הארוכה ושלא היתה אפשרות לעלות לארץ. אבל כשאדם מכניס את עצמו למצב של דחק הלכתי ע"י כך שהוא יוצא לטייל בטומאת ארץ העמים ללא היתר הלכתי של צורך מצווה או פרנסה- מסופקני אם אפשר להתיר דבר כזה. אולם כל ההיתר דאז היתה אך ורק כאשר היה ברור בלא שום צל של ספק שכל החומרים המוכנסים לאותו לחם היו כשרים. ואז,בזמן ההוא, באמת היה הרבה יותר פשוט כיון שהשתמשו בדרך כלל רק בקמח ומים ושיאור(מחמצת טבעית של בצק מאד מוחמץ). אבל היום הלחם מורכב מעשרות חומרים ובחו"ל א"א לברר מה הם(ובהרבה מקומות מורחים את התבניות עם שמן מין החי(חזיר או בהמה אחרת שלא נשחטה כראוי ודינה כנבילה)לכן אפילו אם אפשר להתיר משום פת עכו"ם אין אפשרות להתיר בגלל בעיות כשרות. ולכן אין לאכול לחם שאין עליו הכשר או לחם במקום שתלמיד חכם-רב אמיתי (לא רפורמי או קונסירבטיבי)מעיד עליו שהוא כשר ושהקהילה שלו צורכת את הלחם הזה. למשל בצרפת יודעים שיש שני סוגי לחם - אחד מרוח עם שמן טרף ואחד לא.
התשובה התקבלה מהרב משה כ''ץ
בתאריך ו' תמוז ה'תשס"ד
ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.
רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה
כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
להצטרפות לחצו כאן
