לרב שלום! 1.אני יודע שהנושא הזה כבר נחרש ונדוש אבל יש לי עוד שאלה קטנה בנושא. המשפחה שלי אוכלת חלב נכרי (עלינו מארה"ב...) לאחרונה אני קיבלתי על עצמי שלא לאכול - ושאני אחמיר על עצמי. בל התעורר השאלה: הרי למה הרב משה פיינשטיין התיר - בגלל יראת הממשלה- שחברות פוחדות מהממשלה (שלא מרשה לערבב סוגי חלב- לדוגמת ארה"ב) והיום זה עדיין אקטואלי! הרי חברה ענקית שמייצרת המון מוצרים חלביים - בחיים לא יקחו את הסיכון- אפילו הקטן ביותר- לאבד את הרישיון שלהם. אז ברור שהם לא ינסו להחליק בפנים חלב אחר (זה גם לא שווה להם כלכלית). אם כן האם באמת יש בעיה של חלב נכרי מחברות גדולות? או שיש מקום להתיר בגלל שהם אפילו יותר מפחדות מהממשלה?
1.הבאתי כאן את הסבדו של הרה"ג הרה מרדכי אליהו שליט"א מתוך "קול צופיך" 145.
אם איסור חליבת גוי היא גזרה או תקנה יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים, האם האיסור שאסרו חכמים בחלב שחלבו גוי הוא משום תקנה, או משום גזרה. (ונראה לקמן שיש גם צד לומר שיש בזה חשש איסור דאורייתא). והנפקא מינה בזה אם נמצאים במקום שאין שום חלב טמא בנמצא, וכל הבהמות שם הם כשרות, אז בטל טעם בטלה תקנה ויהיה מותר החלב שחלבו הגוי גם ללא פיקוח הישראל. אבל אם נאמר שזה גזרה, לעולם תעמוד הגזרה לפי שאין ב"ד מבטל דברי ב"ד חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין. ובאמת בחוץ לארץ כמו בארצות הברית שאין להם הרבה חלב ישראל, מוצאים היתר בכך שיש שם חוק שאסור לערבב חלב של כמה סוגי בהמות, ומסתמכים על הדעה שאומרת שהאיסור הוא משום תקנה ולא משום גזרה.
דעת החיד"א בחומרת חלב עכו"ם שלא בטלה גזרה מרן החיד"א כותב בעניין זה וז"ל (שו"ת יוסף אומץ סימן סד) "עוד מילתא בפומא פי צדיק יהגה חכמה אברהם רחימא חתן שלם נר"ו רמי ומקשה על תשובת הרדב"ז ז"ל שהבאתי אנכי איש צעיר שם דהרב ז"ל קאי על יגורת"י ומביא ראיה מן הגבינה ומאי קאמר עכ"ד. ולי הדל נראה כונת הרדב"ז דהרב ז"ל סובר דגזרת שלא ליקח חלב שאין ישראל רואהו ואסרוה במנין ואסרו אף אם העמידה בשרף כי שרפים עומדים וא"כ כ"ש ביגורת"י. וגדול אדונינו הרשב"א ז"ל בספר תורת הבית שער הששי סובר דכל מידי דשנו חכמים בלשון המשנה פרק אין מעמידין יחד כלם נאסרו במנין ע"ש ופוק חזי מאי דכתיבנא בעניותין בקונטריס טוב עיין דף ו' ע"ב ודוק" עכ"ל. והיינו, שאפי' אם בטל הטעם של התקנה, לא בטל האיסור. ועיין שו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ח, ועיין לשו"ת הרשב"א ח"א סי' רמ"ח שנשאל מה שאסרו חז"ל פת עכו"ם הטעם משום חתנות שמא יבוא לידי קירוב דעת ויתחתן אתם, ושאלו אותו כומרים שידוע שהם אינם מתחתנים ואין להם בנים ובנות, אם מותר לאכול פיתן? (וכן תבשיל שלהם אם אין בו גיעול) "הואיל וליכא למיגזר משום בנותיהן". ועל זה ענה הרשב"א שם, שאין הכוונה משום בנותיהן של המוכר את הפת, אלא על בת גוי אחר. "ועוד תדע שאותן שבמשנת אין מעמידין גזרות קבועות היו יין, שלקות שלהן, גבינות, אע"פ שבטל טעם, הגזרה לא בטלה שהיין אע"פ שאין מנסכים עכשיו אסור אפילו בהנאה. ותינוק נוכרי עושה יין נסך אע"פ שאינו יודע בטיב עבודה זרה ואין לו בנים. וגבינה אפילו במקום שאין מעמידין בעור קיבה אלא בפרחים וכן כולם" עיין שם. היינו כאמור, מאחר וזו גזרה אפי' שבטל הטעם עוד נשאר האיסור, והגזרה לא בטלה, וזה בניגוד לסברת הפר"ח שמתיר במקום שאין בהמה טמאה, עיין להלן.
פיקוח הישראל על החליבה דרך צילום במעגל סגור מרן כותב בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קטו ס"א) "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב. היה לו דבר טמא בעדרו, והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול לראותו כשהוא עומד, מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו, והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל". שייכות העניין לימינו הוא במה שכיום מצלמים את החליבה במערכת של מעגל סגור, וניתן לראות את החליבה גם אם לא עומדים סמוך לגוי ממש. ודבר זה מצוי במקומות שיש עדרים גדולים, עד אלפי ראשי בקר שחולבים, ואין מציאות לעמוד שם בשעת החליבה, ובפרט שהחליבה נעשית באמצעות מכונות, ורבים נחלבים בו זמנית, על כן מתקינים את מערכת הצילום במעגל סגור. באמת, באופן זה שיכול לראות את החליבה בשעת חליבתה, גם אם זה מעגל סגור מועיל, ובלבד שידע הגוי שיש מעגל סגור והמשגיח רואה הכל, וידע הגוי שחלב טמא אסור לישראל, א"כ הוא "מירתת".
דעת החת"ס שהוא קרוב לאיסור דאורייתא בפתחי תשובה (שם סק"ג) מביא את דברי החת"ס בעניין החליבה וז"ל "עיין בשו"ת חוט המשולש ח"ד מספר התשב"ץ מטור הראשון סימן ל"ב. ועיין בתשובת ח"ס סימן ק"ז שהאריך להביא ראיות דחלב נאסר במנין כיין נסך וכו' ומש"ה גם במקומות דאין שום חשש חלב טמא כל שאין ישראל רואהו אסור ודלא כהרדב"ז ופר"ח. ואף אם לו יהא הלכה כהרדב"ז כבר קבלו אבותינו עליהם כאותה דעה דמחמיר ואסור על בני אשכנז מדינא ואין לו התרה וקרוב בעיני לנדר דאורייתא והיינו אם הלכה כרדב"ז להקל אך אם עיקר הדין לאסור איננו נדר אלא העובר הוא עבריין באיסור דרבנן נמצא חומרו קולו (ע"ל סי' רי"ד). וע"ש עוד אודות עיר אחת שנוהגים שמה שנזהרים אפילו מחלב שחלבו ואין ישראל רואהו מ"מ פשוט להם להיתר גמור לאכול פת שנילוש עם חלב הנ"ל ולוקחים מנחתום להדיא. וכתב דצריך עיון גדול מאין נתפשט ההיתר הלא תערובתה אוסר אפילו הכלים. ואפשר כשם שכתב הכ"מ בדעת הרמב"ם שלא גזרו אלא אחלב בעין ולא על החמאה שכבר נשתנה כן י"ל כשנילושה עם קמח ונעשה מצירופם עיסה ונאפית פנים חדשות באו לכאן וה"ל כנשתנה ויש לזה פנים במסכת כריתות דף ה' כו' אך חלילה לסמוך ע"ז ע"ש ". הרי שלדעת החת"ס אין שום היתר כיון שהיא גזירה. כדעת החיד"א הנ"ל, והיינו אז אפי' אם בטל הטעם באופן שאין באזור של הגוי בהמה טמאה אפ"ה אסור (ועיין לתשובת הרשב"א רמ"ח הנזכרת לעיל ודלא כתשב"ץ הנ"ל ופר"ח שמתירין, ועיין ל'זבחי צדק' סי' קט"ו ס"ק י"ב, ועיין לדרכי תשובה שם ס"ק ו').
דברי הרדב"ז עד כמה מקפידים באיסור חלב עכו"ם הרדב"ז כותב דבר שממנו נלמד עד כמה חמור עניין החלב שחלבו עכו"ם, וז"ל (שו"ת רדב"ז חלק ד סימן קמה ד"ה תשובה אע"פ) "תשובה, אע"פ שאמרו הראשונים ז"ל שאין לאדם להוציא אפי' על מצות עוברות כגון סוכה ולולב אפי' שליש ממונו כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור הני מילי במצות עשה אבל במצות לא תעשה אפילו כל ממונו, וכן כתב הרא"ש ז"ל הילכך אם אין שם אלא דברים האסורים בלאו לא תיבעי לך כי על האכילה הראשונה לקיום גופו נותן כל ממונו ולא יאכל איסור ולאחר מכאן אנוס הוא מחמת נפשות ואוכל מה שימצא הקל הקל תחלה כגון אם אפשר בפחות פחות מכשיעור עושה כן שהרי פחות מכשיעור אע"ג דקי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מן התורה מכל מקום אין בו לאו ולא מלקות. וכן אם מצא בשר נבלה לא יאכל חלב או דם מפני שיש בהם כרת. אבל אין מקום לשאלה אלא היכא דאיכא איסורין דרבנן כגון חלב שחלבו עכו"ם או שומנו של גיד או שאר איסורין דרבנן ואפי' בזה אני אומר שחייב לתת כל ממונו עד שימצא דבר היתר שהרי הוא עובר משום לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו' דכל גזרות דרבנן אהאי קרא אסמכוהו".
צווחת הערוך השולחן על המקילים בחלב עכו"ם בספר ערוך השולחן הביא (בסימן קט"ו, ה') שרב אחד רצה להקל בחלב עכו"ם, וכתב על זה "והנה על כל פנים נתבאר שלפי דעת כל רבותינו שהבאנו, אפילו במקומות דלא שכיח כלל דבר טמא בעיר, באופן שאין חשש לתערובת חלב טמא, מכל מקום אסור כשהישראל לא עומד עכ"פ מבחוץ בשעת החליבה או שיהא יוצא ונכנס ודי אפי' בקטן וקטנה וכו'. ודלא כאחד מגדולי האחרונים שהאריך בזה להקל לשתות חלב שלהם במקום שאין שם דבר טמא, או שהוא רחוק המציאות, שיחלבו את הטמא או שחלב טמא ביוקר, והביא ראיה מאיזה גדולים שהקילו בכהאי גוונא, ומסיבה זו יש הרבה מתפרצים באיסור זה בדורנו, בעוונותינו הרבים, כאשר ראינו ושמענו ותולים את עצמם באיזה ת"ח שעשה כן, ולא ידעו ולא יבינו שחמורים דברי סופרים מדברי תורה, והת"ח שעשה כן עוונו ישא. וכיון שנפסקה לאיסור בטור ובשולחן ערוך ובכל גדולי האחרונים, מי יכול להעיז פניו ולמלא תאוות נפשו, ושומר נפשו ירחק את עצמו מזה" עכ"ל. גם מדבריו רואים, שאין שום מקום להקל גם במקום שאין חששות, או שזקוקים להקלות מכח מציאות אותו המקום (ועיין שם בסעי' ו' עובדות מזעזעות שהיו שסמכו על המקילים ולבסוף התברר להם שזה היה שומן חזיר).
קולת ר"מ ועאקנין זצ"ל במקום צורך גדול ודוחק רב גם ב"ברכי יוסף" כותב שיש להחמיר בחלב עכו"ם עד שיעמוד הישראל על גבו של הגוי לפקח על החליבה כולה. פעם היו מביאים הגויים את העזים לשכונת היהודים, והיה הגוי חולב בנוכחות הישראל, ולא סמכו על שום קולות בעניין זה. בזמן האחרון רצו כמה רבנים להקל בעניין האבקת חלב, וטעמם שלא אסרו חז"ל אבקת חלב בפירוש בשום מקום, ואין לנו להוסיף על דבריהם. הראשון שדבר על זה היה רבה של טבריה הגאון רבי מאיר ועאקנין בספרו "ויאמר מאיר" (בתקופת מלחמת העולם הראשונה), שכותב שם שכיון שאין שום אפשרות למצוא חלב בגלל תהפוכות המלחמה וקושי הדרכים, על כן מצא מקום להתיר בדוחק רב ובקושי גדול אבקת חלב לילדים קטנים. אך תראה בעצמך שאין בתשובתו מקום להקל בימינו ובמצב השורר בעולם היום. היום תמצא חפיסות שוקולד שיש בהם אבקת חלב נכרי. בעבר היו כותבים בפירוש שזה חלב גוי כדי ליידע את הציבור, אלא שדא עקא הם כותבים זאת בצורה שקשה לפענח ולהבין, ועל החפיסות כותבים ראשי תבות, ח"ג או ח"נ שהוא חלב גוי או חלב נכרי. אולם כאמור קשה מאוד לפענח מה כוונת ראשי התיבות הללו. אבל אנו אין לנו אלא דברי הרדב"ז שכותב שחייב אדם להוציא כל ממונו לחלב כשר, על אחת כמה וכמה לצורך שוקולד וגלידות שעושים היום מאבקת חלב, שאין להקל כלל, אא"כ חלבו, וישראל רואהו ומזה עשו אבקת חלב (עיין לשו"ת 'הר - צבי' חלק יו"ד סי' ק"ג, וחזו"א יו"ד סי' מ"א).
הקפדה מיוחדת על כל המוצרים שיש בהם אבקת חלב היום יודעים לעבד אוכלים בכל מיני חכמות. גם בביסקויטים שכותבים את תרכובת החומרים, לא כותבים את כל מה שמכניסים שם, ויש עדיין דברים שלא יודעים הקונים שנמצאים שם בתוך ההרכבה. על כן, צריכים להזהר בדורנו, וכבר כתב בעל ה'נהר מצרים' על דורו שכל מה שקונים, צריך להיות עם הכשר מעולה שמקפידים ומפקחים על כל דבר ודבר שמכניסים שם. לפעמים מביאים מאכלים מחוץ לארץ, וכתוב עליהם שזה כשר למהדרין בהשגחת רב מסויים, ונוטים האנשים להאמין שמדובר ברב גדול הבקי בכל רזי הכשרות. פעם הגיע אלי מאכל מחו"ל, ולאחר בירור נמצא שאותו הרב החתום כמכשיר הוא רפורמי דרפורמי!! גם כשקונים טופי, יש להזהר כיון שיש בחלק מהם אבקת חלב, וצריך להזהר בדבר זה אם הוא של ישראל או של עכו"ם, וכן אם יש בו ג'לטין כשר. כמו כן יש גלידות שבאות עם אבקת חלב, וצריך להזהר בזה מאוד מאוד. ולא יסתכל על המחיר אם שוה יותר או פחות, שגם אם הוא שוה פי מאה מחלב עכו"ם, יקנה את המאכל הכשר גם אם מוציא עליו את כל ממונו, כדברי הרדב"ז הנ"ל. הנדיב רייכמן - שה' יחזיר לו את כל רכושו - כשהיה במונטריאול היה נותן ליהודים שילכו לעדרים ויקנו מהם חלב עם פיקוח, וימכרו אותו באותו מחיר כמו חלב העכו"ם.
וע"כ יש כיום להזהר מאד ממאכלים שיש בהם אבקת חלב של עכו"ם שיש הבאים כאוכל מוכן, מוצר הראוי כבר לאכילה, בחבילות מחו"ל עם הכשר ומאחר ויש הכשרים בחו"ל שמקילים בחלב גוי מחמת שעת הדחק או שיש שמקילים בחדש, שלא כדעת השו"ע בסי' תפ"ט סעי' י', יש לברר היטב מה שאדם מכניס לפיו. וכ"ש מוצר כמו שוקולד או גלידה ולפעמים גבינות אפי' שמיוצרים בארץ יש בהם חלב גוי או אבקת חלב גוי ויש לאדם להזהר. ואם באוכל נפש ממש אנו אוסרים כ"ש במטעמים ומעדנים שלא יאכל מהם. ויתן "כל הונו" ויקנה שוקולד ממפעל שמשתמש בחלב ישראל בלבד. ויזהר אדם שלא יטמא את גופו בדבר לא כשר ואפי' שאיסורו רק מדרבנן.
התשובה התקבלה מהרב משה כ''ץ
בתאריך כ"ב סיון ה'תשס"ד
ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.
רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה
כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
להצטרפות לחצו כאן
