במה לכשרות » חוברת צהר בחו"ל - מידע מעשי או מטעה?

חוברת צהר בחו"ל - מידע מעשי או מטעה?

הרב יצחק דביר

פורסם בעלון 'עולם קטן'

לאחרונה חולקו בבתי הכנסת חוברות הדרכה לשמירת הכשרות בעת ביקור בחו"ל. בקריאה ראשונה נדמה שמדובר בחוברת המנגישה מידע חשוב, ונותנת כלים לשהות בחו"ל למי שאינו בקי בכל סודות ורזי הכשרות. אך בעיון חוזר ומעמיק עולות תמיהות על אופן הצגת המידע, עד כדי העמדת התועלת שבחוברת בסימן שאלה.

אין ברצוני לדון בתכני החוברת, בשאלת הדיוקים בכלים המעשיים שהיא מתיימרת לתת למטייל, ואף לא במגמה האוחזת בהקפדה יתירה בכל שיטה מקילה, בלא התחשבות בשאלה האם הצורך הנוכחי דומה לרמת הצורך שכלפיו ניתן הפסק המיקל. בעיני העיסוק בכך מיותר משום שהוא מתקיים בשעה שלקורא אין כלים להכריע עם מי הצדק, ומטבעו הוא אינו משכנע אלא את המשוכנעים ממילא. בשורות הבאות נבחן את אופן הצגת הדברים אך ורק לפי נתונים מתוך החוברת עצמה, בהנחה שכל הנתונים המעשיים וההלכתיים שבה נכונים ומדויקים.

הוראה ציבורית דורשת זהירות רבה כדי שהיא תובן בצורה מדויקת ונכונה. כאשר מדובר בפסיקה מקילה הזהירות נדרשת שבעתיים, שכן הפלא "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי" מתקיים בפסיקות אלו דבר יום ביומו. חז"ל בחוכמתם הכירו בקושי זה, וכלפי קולות מסוימות קבעו "הלכה ואין מורים כן", וכלפי אחרות שגבולותיהן מורכבים קבעו כי יש לפרסמן רק בקרב בני תורה הבקיאים בחידוד ההלכות ואין חשש שיסיקו מהן מסקנות מוטעות.

  • התאמה לקהל היעד – מסגנון החוברת יש להניח כי היא קהל היעד אינם אברכי כולל מבני ברק היוצאים להתרמות למען מוסדותיהם, והיא מיועדת לבעלי בתים פשוטים, עורכי דין, אנשי הייטק, ואנשי עמל המבקשים לטייל בחו"ל תוך קיום כללי ההלכה.
    במהלך כל החוברת ניתנות עצות שונות להתמודדות עם אכילה בבתי עסק. בפתיחתה כפתרון לחימום אוכל כשר בטיסה מוצע לוודא שחימום המנה הכשרה מתבצע לפני המנות האחרות, וכשהיא עטופה בכיסוי כפול. לגבי אכילת דגים כשרים במסעדות מדריכה החוברת: "לבקש מטבח נוכרי במסעדה להכין דג כשר כשהוא עטוף בנייר כסף. יהודי צריך להדליק את התנור או האש לבישול הדג. כמובן, יש לאכול את הדג בכלים חד פעמיים". בהדרכת לאכילת לחם בחו"ל ההוראה היא: "לבדוק שאין שומן במרכיבים, וגם לא מרחו על התבניות". כותבי החוברת הרחיקו לכת בהדרכתם לאכילה בבתי מלון: "מותר לאכול אוכל מבושל רק בתנאי שבכלים אלה לא בושל לפני כן דבר איסור, בירור עם הטבח עשוי לתת מענה לשאלות אלה. לחילופין, אפשר להביא סיר פרטי ולבקש שיבשלו בו. לגבי אורז וקטניות יש לוודא כי בררו וניקו אותם לפני הבישול".
    ועכשיו ננסה רגע תרגיל קל של דמיון מודרך, כל אחד יעצום את עיניו וידמיין לכמה ממכריו העצות הללו יעילות? כמה מהם ירגישו בנח בכלל להכנס למטבח ולהתערב בסדרי הבישול? לדרוש שיחממו את המנה שלהם תחילה ויעטפו אותה כראוי? לבדוק שלא מרחו שומן על התבנית? לבקש לעטוף את הדג בנייר כסף ולהשגיח על חומרי הגלם שהטבח מערב? כמה מהם ירגישו בנח לחקור את הטבח על הרגלי הבישול בכלים הללו? ובכלל, כמה מהם בכלל ידעו אלו שאלות לשאול את הטבח וכיצד להכריע האם המאכלים שבושלו בסיר בעבר נחשבים לכשרים? ולסיום - כמה ממכריכם יביאו סיר פרטי ויבקשו מהטבח לבשל להם בו תוך כדי שהם עומדים ומשגיחים עליו? ועכשיו, נפתח את העינים ונחשוב: כמה מן האנשים שעלה בדעתכם שינהגו לפי ההדרכות הנ"ל שייכים לקהל היעד של מפרסמי החוברת? האם אין כאן נסיון להציג פתרונות כפשוטים וקלים כאשר בפועל הם אינם מתאימים לרוב הציבור?

  • הוראות שאינן מעשיות – על אף שההתרשמות הכללית מן החוברת שהיא מלאה בכלים מעשיים להתמודדות בחו"ל, מעיון קל עולה שהדרכות רבות כלל אינן מעשיות, לדוגמא: אחר דיון ארוך העוסק בכשרות הלחם בחו"ל, כהערת סוגריים מובא סייג חשוב: "יש להדגיש כי בכל מקרה יש להקפיד על כשרות התנור". בשיטה דומה נוקטת החוברת בענין כשרות הליקרים: "בליקרים העשויים מפירות מרובי סוכר (אפרסקים, רימונים, תפוזים) לא קיימת בדרך כלל בעיית כשרות. אולם כדי להימנע מאיסור יש לברר בצורה ודאית את כשרות הליקר". הוראות מעין אלו מותירות את המשתמש בערפל כבד: כיצד מקפידים על כשרות התנור? האם בכלל מצויים תנורים כשרים אצל גויים? האם הגוי נאמן לספר מה הוא אופה בתנור בדרך כלל? כיצד מוודאים את כשרות הליקר? לשם מה צוין חשש הכשרות הנמוך אם ממילא אין אפשרות לרוכשם בלא כשרות או מידע מוסמך? האם אין מי שיבין מן האמור שבעצם שתייתם מותרת?

  • חוברת ללימוד בעיון? – במהלך החוברת חוזרת על עצמה תופעה של עיון בסוגיות הלכתיות, כאשר בסיומם ישנם סייגים מעשיים המעקרים את הנחייתם היישומית. לדוגמא: אחר הרחבה בסוגית פת גויים נכתב: "גם כאשר ניתן להתיר פת פלטר, חובה לבדוק ולוודא בצורה ברורה את כשרות המרכיבים והאם המוצר פרווה או חלבי. מידע כזה יש לברר רק אצל רב בעל ידע מקצועי בכשרות ובחומרי גלם או אצל הרב המקומי בקהילה היהודית". הדרכה דומה תמצאו בענין כשרות הגבינות, לאחר דיון ארוך בהיתר של גבינת עכו"ם ישנו סייג: "במקרה זה עדיין יש לוודא כי הגבינה איננה מכילה חומרי גלם אסורים אחרים". אם ממילא למעשה נשללת אפשרות אכילת הלחם והגבינה בלא מידע מוסמך, לשם מה נדרש הדיון המיקל? האם מדובר בעצם בחוברת עיונית להרחבה בהלכות כשרות? האם עצם הדיון אינו מקרין תחושה מוטעית שבעצם המאכלים הללו מותרים?

 

אז כיצד נשמור על הכשרות בחו"ל?


האמת צריכה להאמר: כל הצגה של אכילה בכשרות באיזורים שאינם יהודיים כפרוייקט פרקטי ופשוט – אינה אמת. על היוצא לחו"ל לדעת שהוא נכנס למצב מורכב, שיתכן מאוד שמגוון המאכלים שיוכל לאכול מהם יהיה מועט, וכן שקשה מאוד לשמור על רמת הכשרות לה הוא רגיל בארץ. את העובדות הללו עליו לכלול במכלול שיקולי היציאה והצורך שבה.

רכישת מוצרים – כל מי שמכיר את עולם הכשרות התעשייתי יודע שבכל מוצר שנראה 'פשוט' ישנם חומרי גלם רבים שאינם צפויים, בפועל כמעט כל מוצר תעשייתי מכיל עשרות או מאות של מרכיבים שונים. לצרכן הפשוט אין כל דרך לדעת מהי כשרות המוצר בעיון ברשימת הרכיבים, משום שלא כל המרכיבים מופיעים על גבי האריזה (במדינות רבות סימון של מוצרים באחוזים קטנים אינו נדרש), לעיתים הם נכללים תחת סימון כללי כגון 'חומרי טעם וריח', וגם כשהם מסומנים לעיתים פשוט לא יודעים לזהות שאכן מדובר בחומר גלם בעייתי.

שמועות כלליות לגבי מוצרים מסוימים כ'כשרים בכל העולם' לרוב אינן נכונות, פעמים רבות אותו המותג מיוצר במפעלים שונים כשישנם הבדלים קלים בין המרכיבים שהשינוי בטעמם אינם מורגש לצרכן אך משמעותי ביותר לענין כשרות המוצר.

אפילו במוצרים שאינם תעשייתים 'טבעיים' מצויה התערבות מסחרית כדי להאריך את חיי המדף של המוצר, ולהבריק אותו כדי שימשוך את העין, כך למשל בחלק מהמדינות על התפוזים, התפוחים וירקות נוספים מושחים חומר המופק מחרקים ('שלאק'), ובחלקן את הפירות היבשים מושחים בשומן שלעיתים מופק מן החי.

מחמת האמור, יש להשתדל ככל האפשר לארוז מן הארץ מוצרים יבשים ושימורים בהם יהיה אפשר להשתמש בעת השהות בחו"ל. כאשר ישנו צורך לרכוש מוצר ללא כשרות בחו"ל אין להסתמך על שמועות שונות שמקורן ואמינותן אינה ברורה, אלא ליצור קשר מסודר עם אנשי כשרות מומחים ומנהיגי הקהילות בארץ היעד, לברר מהם המוצרים שאותם אפשר לרכוש ללא חשש, והאם הם מתאימים לרמת הכשרות המבוקשת.

אכילה במסעדות ומלונות – אכילת אוכל ממטבחים ציבוריים שאינם כשרים טעונה זהירות רבה, גם כאשר על פניו האוכל כשר ישנו חשש רב לכשרות הכלים, לנקיונם, הוספת רטבים וחומרי עזר שאינם כשרים, מריחת התבניות בשומן, ברירת חרקים, ועוד סוגיות רבות שמי שאינו מצוי בעולם הכשרות לעיתים אינו מעלה כלל בדעתו. הדיונים השונים בסוגיות חלב גוים, פת גויים וכדומה יפים לבית המדרש, אך בפועל כדי שיהיה אפשר לאכול מן הבישול במטבחים אלו לא די בכך אלא צריך לשמש כ'משגיח כשרות' ליום אחד, להסתובב במטבח ולהכיר את הבעיות השונות שעלולות להיות בו, לוודא שהכלים וחומרי הגלם כשרים, להדליק את האש ולהניח את התבשיל (לספרדים), לוודא שהטבח לא מוסיף דבר מה למאכל בעת הבישול, ובעיקר להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום כדי ללמוד לאלו נקודות נוספות עליו לשים לב. מדובר בפעולה סבוכה וכמדומני שרוב האנשים יעדיפו להמנע ממנה ולאכול מקופסאות שימורים או לבשל לעצמם.

אנו בעמותת כושרות משתדלים לתת מידע אמין לציבור, בלא להחמיר בחומרות מיותרות, אך גם בלא לייפות את המציאות כאשר היא אינה פשוטה. נשמח לעזור ולסייע דרך אמצעי המדיה והרשתות החבריות בהם אנו זמינים לשירות הציבור בכל עת.

 

 

© כל הזכויות שמורות לכושרות