מידע והלכה » נושאים נוספים » בדיקת דם בביצים - סקירה עדכנית

בדיקת דם בביצים - סקירה עדכנית

הרב יצחק דביר

בדיקת הביצים מדם הוא מנהג המקובל בבתי ישראל, מכל העדות והמגזרים, מימים ימימה[1]. בשנים האחרונות ישנן שמועות שונות על הצורך בבדיקת הביצים בתקופתנו, לאור תהליכי ההתפתחות התעשייתיים. להלן נברר את הסוגיא, מקורותיה, ודעות הפוסקים בענין:

 

האם דם בביצים אסור?


הגמרא במסכת חולין (סד:) כותבת שדם הנמצא בביצה אסור באכילה.

מנגד הגמרא במסכת כריתות (כ:) העוסקת בגדרי איסור דם מכריעה שדם הנמצא בביצים אינו אסור:

"כל דם לא תאכלו - שומע אני אפי' דם מהלכי שתים, דם ביצים, דם חגבים, דם דגים, הכל בכלל? ת"ל: לעוף ולבהמה... אוציא דם ביצים - שאין מין בשר"

פרשני הגמרא ביארו שבדם הנמצא בביצים ישנו חשש לשני איסורים שונים:

  • ביצים מופרות – יתכן שהדם שבהן שייך לאפרוח, משום כך הוא אסור מן התורה, לא מחמת איסור 'דם', אלא מחמת שחלקי האפרוח או דמו אסורים באיסור אכילת שרצים[2].
  • ביצים שאינן מופרות – מן התורה הדם שבהן מותר, וחכמים אסרוהו משום שנראה כאוכל דם ('מראית עין')[3], כמו כן חששו שמא יסברו שדם העוף מותר גם הוא[4].

ההבדל המשמעותי בין שני האיסורים הללו מתבטא בהוראה ההלכתית במקרה של מציאת דם בביצה: בביצה מופרית יש להשליך את כל הביצה, משום שהדם מורה על חשש שהביצה כולה הינה תחילתו של אפרוח, לעומת זאת בביצים שאינן מופרות האיסור חל על אכילת הדם עצמו, ואם מפרידים ומשליכים אותו - אין כל איסור להשתמש בשאר הביצה[5].

 

מה המצב בביצים שבשווקים?


החשש שמא הביצים מופרות קיים רק בלולים המעורבים מזכרים ונקבות. במדינת ישראל אין כיום כל פיקוח רשמי על הימצאות זכרים בלולים, אולם באופן מעשי מציאות של זכרים בלולי מטילות נדירה ביותר, מחמת אי כדאיותה הכלכלית. בדרך ללולי הטלה עוברות התרנגולות שני מיונים: מיון אפרוחים, ומיון בלולי האימון בהם מתפתחות התרנגולות ומהם יוצאות רק תרנגולות המטילות בקצב מספק[6]. בשל כך, רובן המוחלט של הביצים המוטלות בלולים אלו אינן מופרות, והדם הנמצא בהן (לעיתים רחוקות) אינו שייך לאפרוח, אלא נובע מנימי דם פצועים בשחלות, ובשאר מערכת הרביה של העוף.

לאור האמור, כאשר נמצא דם בביצים הנמכרות בשווקים בימינו אין צורך הלכתי להשליך את הביצה כולה, אלא את טיפת הדם בלבד[7]. אולם יש מהפוסקים שחששו שמא ההפרדה בין מיני התרנגולים אינה מוחלטת, ועל כן הורו שלכתחילה כאשר נמצא דם בביצה יש לחשוש שמא היא מופרית ולהשליך את כולה[8].

במדינות פחות מפותחות, בהן גידול התרנגולות אינו בהכרח מגובה בתוכנית כלכלית סדורה שמוודאת את הסרת הזכרים מהלולים בשל אי כדאיותם - ההפרדה בין זכרים ונקבות בלולים אינה מוחלטת. במקומות אלו דם בביצים עלול לנבוע מתחילתו של אפרוח, ומשום כך יש להשליך את הביצה כולה.

בארצות הברית ישנו שיווק מסודר של ביצים מופרות (Hatching Eggs) וגם בהן אין להשתמש כאשר נמצא בביצה דם.

 

האם חובה לבדוק ביצים?


מן התורה, אנו הולכים תמיד אחר הרוב. ומשום כך מאחר ורוב הביצים אינן מכילות דם - אין חובה מוחלטת לבודקן לפני אכילתן. אולם למעשה העיד הרמ"א[9] שמנהג ישראל לבדוק את הביצים לפני השימוש, מנהג זה נפסק גם בין הפוסקים הספרדים[10].

מנהג הבדיקה מחייב דווקא כאשר הדבר אפשרי, אולם אם ערבו את הביצים בתבשיל בלא בדיקה  – מותר לאוכלן. כמו כן אין איסור לבשל ביצה בקליפתה (קשה או רכה) על אף שאין אפשרות לבודקה לפני האכילה. במקרים אלו אנו סומכים על כך שברוב הביצים אין דם, ומשום כך אכילתן מותרת גם בלא שנבדקו[11].

 

ביצים חומות   


ההבדל בגווני הביצים נובע מצבעה של התרנגולת; תרנגולת לבנה מטילה ביצים לבנות (לדוגמא: Leghorn chicken) ותרנגולת כהה מטילה ביצים חומות (לדוגמא: ISA Brown).

עם השנים התברר כי אחוזי כתמי הדם בביצים חומות (5%) גבוהים פי חמש מאחוזי הדם הנמצא בביצים לבנות (1%[12]). עד כה לא נערך מחקר מסודר מהם הגורמים לריבוי הדם בביצים החומות, אולם בפי המומחים ישנן מספר הערכות לכך:

  • יש המעריכים כי הדבר נגרם מרגישות יתר בשחלות הקיימת במינים אלו[13].
  • יתכן שהתזונה האורגנית בה מוזנות חלק גדול מהתרנגולות החומות, היא הגורמת לריבוי הדימומים[14].
  • בנקודות שיווק שונות מעבירים את הביצים במכונות שיקוף, בכדי להסיר כל ביצה בעלת ריקום של אפרוח או נקודות דם. המיון המתבצע בנקודות אלו מפחית את כמות הביצים בעלות כתמי דם המגיעות לשווקים. בביצים חומות צבע הקליפה מקשה על זיהוי הדם שבתוכה, ומשום כך יעילותו של המיון פחותה.

מחמת אחוזי הדם הגבוהים בביצים אלו, ממעטים לגדל במדינת ישראל זני תרנגולות המטילות ביצים חומות, ורבים בקהילות היהודיות בחו"ל נמנעים מלצרוך אותן.

לאחרונה יש הטוענים כי הכתמים הרבים בביצים החומות אינם כתמי דם, אלא כתמי צבע, ולכן הן מותרות בלא בדיקה. מלבד העובדה שטענה זו אינה מבוססת במחקר המוכיח אותה[15], וכן שהנחה זו נוגדת את מנהג ישראל בכל הדורות ובדורנו, נראה שאין לה כל משמעות למעשה, משום שחכמים לא אסרו את הכתמים האדומים שבביצה אלא משום שחששו למראית העין, חשש שקיים בכל כתם הנראה כדם.

על אף שכמות הדם בביצים החומות עלולה להגיע לאחוזי נגיעות גבוהים, וממילא בדיקתן חמורה יותר מחובת בדיקתן של הביצים הלבנות[16] - מותר להכין מהן ביצים קשות, או להשתמש בביצה שבדיעבד הכינו ממנה מאכל בלא בדיקה, משום שכל איסור הדם שבהן אינו אלא משום 'מראית עין', ובמצב שהדם אינו ניכר אין בו איסור.

 

סיכום:


  • נהגו ישראל לבדוק את ביצי תרנגולת לפני השימוש בהן. גם בימינו מנהג זה תקף, אך במידה ונמצא בהן דם יש מקילים להסיר את נקודת הדם ולהשתמש בשאר הביצה.
  • במקרים שבהם אין אפשרות לבדוק את הביצה, כגון: ביצים קשות, או ביצים שהשתמשו בהן בלא בדיקה – מותר להשתמש גם ללא בדיקה.
  • בביצים חומות הדם מצוי יותר, ויש לבודקן ביתר זהירות.

 

[1] שו"ע יו"ד סו, ח.

[2] תוספות חולין סד: ד"ה 'והוא'.

[3] שו"ת הרשב"א ח"א, מו. יש להעיר שאיסור זה חמור יותר משאר מראית העין, שכן בדם דגים למשל התירו כאשר מניח את הדגים בצד הדם. ואילו את הדם שבביצה אסרו על אף שהוא מעורב בביצה ומוכח שממנה הוא.

[4] שתי האפשרויות מובאות בדברי התוספות שם, ובראשונים נוספים.

[5] שו"ע יו"ד סו, ז.

מעיקר הדין רק לשיטת הרמ"א (יו"ד סו, ג) במידה ונמצא דם בביצה מופרית יש לאסור את כולה, אך לשיטת השולחן ערוך (שם) אם נמצא הדם בחלבון (הלבן) מותר לזרוק את הדם עצמו ולהשתמש בשאר הביצה, אך אם נמצא הדם בחלמון (הצהוב) כל הביצה אסורה. אולם כמה אחרונים ספרדים כתבו שנהגו לכתחילה להשליך את הביצה כולה (מחזיק ברכה סו ב, בן איש חי מצורע ב, ילקו"י סו ב).

[6] ישנה שמועה על הכנסת זכרים כדי להרגיע את הלול, אולם בבירור עם מומחים המצויים בתחום לא מצאנו כל ביסוס לשמועה זו.

[7] שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד, ב. ועיין עוד בשבט הלוי ח"ב כב.

[8] ראה שו"ת אג"מ יו"ד א לו, בספר הכשרות כהלכה פ"ג 14 בשם הגר"מ אליהו, וכן בשו"ת משנה הלכות ח"ד צו שהחמיר למעשה (אע"פ שנטייתו היתה להקל).

[9] יו"ד סו, ח.

[10] בן איש חי, שנה ב, תזריע אות ח, כף החיים יו"ד סו, מא, ילקוט יוסף איסור והיתר סו, ח.

יש להעיר שמנהג בדיקת הביצים הוזכר בימי הראשונים כאשר היו רוב הביצים מופרות, אך גם בדורות האחרונים נהגו ישראל להמשיך ולבדוק, על אף שרובן אינן מופרות, ועל אף שהן עוברות תהליך של מיון ושיקוף לפני השיווק, וכן לא סייגו זאת האחרונים בני דורנו. 

[11] רמ"א שם.

[12] בחלק מן המקומות שמהם קיבלנו נתונים נמצאו אחוזים קטנים בהרבה של דם בביצים לבנות.

[13] ראה מאמרו של ד"ר אליקום ברמן ברבעון אמונת עתיך 63 עמ' 70.

[14] דוד ברוס, נשיא מועצת המנהלים של חקלאי ביצים אורגניים של אמריקה, בקישור: https://qz.com/431136/heres-why-your-brown-eggs-have-more-blood-spots-than-white-ones/

[15] הנוקטים בשיטה זו תומכים דבריהם בכך שעל פי בדיקתם ב90 אחוז מן הביצים נמצאו נקודות אדומות. ומדברי הראשונים שכתבו שברוב הביצים אין דם נלמד כי כתמים אלו אינם כתמי דם (סברא זו כתב בשו"ת משאת משה סימן כט). אולם נראה שסברא זו היתה נכונה בתקופתו של המשאת משה, שלא ידעו לחלק באופן מסודר ומובנה בין מיני הביצים, אך כיום שידוע שהדם מצוי יותר בביצים חומות, יש לומר שלראשונים שכתבו שברוב הביצים אין דם היו ביצים לבנות. מלבד זאת, הנתונים שמציגים הטוענים הללו מפתיעים מאוד, שכן הידוע לנו שבדרך כלל מדובר ב5% ביצים עם נקודות דם, ובמקרים קיצוניים זה עלול להגיע ל20%, אך ודאי אינו חוצה את סף הרוב.

 [16] הב"ח סימן פו, יג כותב שהסיבה שהוא קרא לזה חומרא בעלמא משום שלדעתו אין חובת בדיקה במיעוט המצוי, אבל לדידן הוי מדינא. וכן בעצי עולה חוקי חיים כלל ב ס"ק טז כתב בפשטות שאם הוי מיעוט המצוי חייב לבדוק מדינא.

לפי הנתונים שפירסמו ולפיהם ב90% מן הביצים נמצאו כתמי דם – נראה שגם בדיעבד יש לאסור ביצים שבושלו ללא בדיקה. אולם על פי הנתונים שבידינו ברוב הביצים החומות אין דם, ולכן בדיעבד אם לא נבדקו אכילתן מותרת.

© כל הזכויות שמורות לכושרות