הלכות מנגל

*לרפואת אילן בן כרמלה גיאת 

בציבור הישראלי מקובל מאוד לעשות 'מנגל', ביום העצמאות, אירועים מיוחדים, או בסתם יום של חול. להלן נסקור כמה נקודות והדרכות הלכתיות עליהן יש להקפיד בענין זה: 

טבילת כלים

המנגל מורכב משני חלקים:

•  גוף המנגל (כלי הקיבול שהגחלים מונחים בתוכו) - אינו טעון טבילה.
•  הרשת (שעליה מונח הבשר בזמן הצלייה) - טעונה טבילה בברכה, אם יוצרה במפעל שבבעלות גוי או שנקנתה בחנות של גוי (אפילו אם יוצרה ע"י יהודי).

מנגל חד פעמי – אינו חייב בטבילה.

 השיפודים

שיפודים העשויים ממתכת - כאשר יוצרו במפעל שבבעלות גוי - יש לטבול אותם לפני השימוש.

שיפודי עץ - אינם טעונים הכשר, כיוון שהם עשויים מעץ פשוט וכלל לא עברו עיבוד וכלי עץ אינם טעונים טבילה.

ישנם שיפודי עץ מובחרים, הנמכרים כאשר הם ספוגים בטעמים שונים (ברביקיו וכדומה). בשיפודים כאלו אין לעשות שימוש בלא הכשר.

 כשרות הבשר

ישנם סוגי בשר המצויים בשוק: בשר בקר- צאן, ובשר הודו- עוף.

• בבשר בקר- צאן קיימות רמות כשרות של "חלק" ו"כשר". בעקרון, ספרדים אוכלים רק בשר "חלק" ואילו אשכנזים אוכלים בשר גם ברמה של "כשר". למרות זאת, גם בין הספרדים יש עדות מסוימות (בעיקר חלק מיוצאי צפון אפריקה) האוכלות גם בשר ברמת "כשר", ומאידך, יש מהאשכנזים המקפידים לאכול רק בשר "חלק".
• בבשר הודו - עוף אין הבחנה הלכתית בין "חלק" לבין "כשר". למרות זאת, הבד"צים כותבים גם על העוף "חלק", והרבנויות כותבות "כשר למהדרין" על מוצרי העוף השונים. ההבדל בין העוף ה"כשר" לבין זה ה"מהדרין" או ה"חלק" נובע מהבדלים בהלכות השחיטה ובבדיקת הטריפות, ומתבטא, כמובן, במחיר הבשר. להרחבה בהבדלים השונים שבין רמות הכשרויות בעוף לחץ כאן.

בשר מעובד- סוגי הבשר המעובדים הם: קבב, המבורגר, נקניק, נקניקיות וכדומה. יש העשויים מבשר בקר או מצאן ויש העשויים מבשר הודו או מבשר עוף. כאשר הבשר הוא מבקר או צאן - על הספרדים המקפידים על בשר 'חלק' לוודא שהדבר מסומן על האריזה. יש לשים לב, שמוצרים כמו נקניקיות עוף או הודו מכילות לעיתים שומן בשר בקר, והמקפיד על בשר "חלק" יכול להשתמש בהם רק כאשר כל חלקי הבשר שבמוצר הוכנו מבשר "חלק".

המלצות הכשרות - בעקבות נסיון עתיר שנים, ומעקב אחרי המשחטות השונות גיבשנו רשימה של משחטות שרמת הכשרות שבהן מומלצת. ברשימה אפשר לצפות בקישור זה.

יש להסב את תשומת הלב להבדל בהמלצותינו בין בשר מעובד (הנכלל בקטגוריית חומרי גלם), ובין בשר ועוף שאינם מעובדים. גם כאשר על האריזה רשום מהו מקור הבשר (למשל: חלק בית יוסף, או ממשחטה פלונית) - ישנן תוספות שונות שמוסיפים בעת העיבוד (גם לבשר טחון למשל), הטעונות כשרות מהודרת. כמו כן לצערנו הסימון שעל גבי האריזה אינו תמיד מעיד על מקורו האמיתי של חומר הגלם.

זיופי כשרויות

לפי ההלכה, כאשר מעבירים בשר ממקום למקום או כשמפקידים בשר בידי גוי או יהודי שאינו נאמן בענייני כשרות, יש צורך בשתי חותמות כשרות (בלשון השולחן ערוך: "חותם בתוך חותם"). לכך יכולות לשמש כדוגמא: מדבקה ופלומבה, מדבקה והולוגרמה, שתי מדבקות או ניילון סגור עם מדבקה. לכן, חובה לקנות מוצרי בשר או עוף, אך ורק באריזה של "חותם בתוך חותם" או במקומות מפוקחים שיש להם תעודת כשרות בתוקף.

הכשרת הבשר

בשר "מוכשר" ובשר "לא מוכשר"

בשר "מוכשר" הוא בשר שעבר תהליך הכשרה של הוצאת הדם ממנו על ידי מליחתו. בשר זה מגיע לידי הצרכן מוכן לאכילה ואין צורך בשום תהליך נוסף של הכשרה.

הבשר ה"לא מוכשר" עדיין ספוג דם, ואסור לאוכלו לפני שמוציאים ממנו את דמו.

הוצאת הדם (=הכשרת הבשר) אפשרית באחד משני אופנים: מליחה או צלייה.

מליחה- מליחת הבשר מורכבת משלושה שלבים:

• שרית הבשר במים למשך חצי שעה.
• מליחת הבשר במלח גס למשך שעה, כאשר הוא מונח על גבי כלי נקוב או על רשת, כדי שהדם הנפלט ממנו יוכל לטפטף החוצה והבשר לא ישהה בתוכו.
• הדחת ושטיפה טובה במים של הבשר במשך שלוש פעמים, עד שמי השטיפה יוצאים נקיים מדם.
• בסיום תהליך המליחה, ניתן להשתמש בבשר (בבישול, בטחינה וכדומה) בלא שום טיפול נוסף.

צלייה- לחילופין, אפשר להוציא את הדם על ידי צלייתו, בלא להזדקק לכל תהליך המליחה כדלהלן:

הכשרת כבד-לבבות- כיום, כמעט ולא מצוי בשוקים בשר "לא מוכשר", אך בכל אופן, בעת קניית מוצרי בשר שאינו מעובד, צריך לשים לב לכך. לעומת זאת, חלקי בשר של כבד או לבבות נמכרים כמעט תמיד כ"לא מוכשרים"(!) ויש להכשירם לפני האכילה. לסרטון הסבר בנושא לחץ כאן

הכשרה לדעת האשכנזים

• הדחה- שטיפה טובה של החלקים.
• חיתוך שתי וערב- יש לחתוך חתך קטן בתוך הכבד בצורת שתי וערב או לנקב אותו מצד לצד מספר פעמים. את הלב יש לחתוך לאורכו ולפתוח אותו, כדי שהדם יוכל לצאת מתוכו. בנוסף, יש להסיר את ערלת הלב.
• מליחה קלה בסמוך לצלייה (במלח גס).
• צלייה על גבי אש או במנגל חשמלי (יש להניח את הבשר כך שמקום החיתוך יפנה כלפי מטה).
• הבשר צריך להיות צלוי לפחות בשיעור של חצי בישול (אין צורך לשרוף אותו!)

•  הדחה קלה במים.

הכשרה לדעת ספרדים

די בצלייה של הבשר על האש, לפחות עד שיעור של חצי בישול (ואין צורך לשרוף את הבשר!). חלק מהספרדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, נוהגים כדעת האשכנזים בנושא הזה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

(כאשר רוצים לבשל את הכבד או הלבבות לאחר הצלייה, משתנות חלק מההלכות הללו, והדבר תלוי במשך הזמן שחלף מהשחיטה ועד לצלייתו).

כלי הצלייה: למנהג האשכנזים, בעת הצלייה של בשר "לא מוכשר" מכל סוג שהוא, הדם היוצא ממנו נוטף על הכלים ונבלע בהם. בשל כך, צריך לייחד לצורך צליית בשרים "לא מוכשרים" כלים מיוחדים (כמו: רשת, סכין חיתוך, מזלג להפוך את הבשר) שישמשו אך ורק לצליית בשרים אלו.

חרקים

כאשר אוכלים במקום פתוח יש לנהוג במשנה זהירות ביחס לחרקים, בעיקר כלפי חרקים מעופפים, העלולים "לנחות" על גבי האוכל. כל אחד ימצא את הדרך כיצד להישמר ולהינצל מכך, הואיל ואכילת חרק היא איסור חמור מאוד (5 או 6 איסורי דאורייתא).

מועדים לשמחה לגאולה שלמה!