מאחר שאנו נמצאים בצאת שנת השמיטה, חלק מהפירות שברשותנו, וכן חלק ממיצי הענבים והיינות קדושים בקדושת שביעית.

 

בזמן שהפרי (מתוצרת השמיטה) כבר אינו מצוי בשדות ובמטעים צריכים לבער אותו גם מהבית.

 

לכן, כל אדם חייב לבדוק היטב האם מיצי הענבים והיינות שלו קדושים בקדושת שביעית בקדושת שביעית, ואם כן, עליו להפקירם.

 

(על בקבוקי היין ומיצי הענבים חייב להיות כיתוב המתייחס לשמיטה: היין קדוש בקדושת שביעית או אוצר בית דין.

יין שאינו מהשמיטה כתוב עליו אינו משנת שמיטה או למצער ללא חשש שמיטה).

 

אם נותרה לאדם רק כמות קטנה ראוי לגמור את אכילת הפירות לפני סוף זמן הביעור.

 

בערב פסח צריך לבער היינות ומיצי הענבים מביתו לחצר או לחדר המדרגות, ויפקיר אותם בפני שלושה אנשים.

 

אם עבר ולא ביער לעיתים לא יוכל לאוכלם לעולם, ולכן יעשה שאלת חכם.

 

כמות אוכל ושתייה המספיקה לאדם ולמסובים על שולחנו לשלוש סעודות אינה חייבת בביעור, ולכן ניתן להשאיר כמות יין או מיץ ענבים הקדושה בקדושת שביעית ביתו לצורך החג מבלי להפקיר תחילה.

 

נוסח ההפקר צריך להיות ברור, ולכן יאמר בפני שלשה אנשים: 'כל הרוצה לבוא ולקחת מהיינות ומיצי הענבים יכול לבוא ולקחת'.

 

אמנם יכול להפקיר גם בפני חבריו שיודע שלא ייקחו ממנו, ובלבד שיגלה דעתו שאכן מתכוון שיוכלו ליטול, ואם ייקחו לא יתרעם.

 

ניתן להפקיר גם בלילה, ועל כן מי שרוצה יכול להפקיר את היינות ומיצי הענבים ביום חמישי בלילה לאחר בדיקת החמץ.

 

[יש לזכור שאסור להשחית מאכלים הקדושים בקדושת שביעית משום הפסד פירות שביעית (גם לאחר ההפקר) ולכן מי שמשתמש ביין או במיץ ענבים הקדוש בקדושת שביעית לא ישפוך אותו בליל הסדר (לדוגמא כשאומרים דצ"ח עד"ש באח"ב), וכן ייזהר שלא ימלא את כוס ההבדלה עד סופה וישפוך ממנה במוצאי שבתות וימים טובים מאחר שבאופנים אלו משחית את קדושת השביעית בידיים].