במה לכשרות » מותר לאכול מאפה חלבי?

מותר לאכול מאפה חלבי?

הרב חגי ברגיורא

האם מותר לאכול מאפה חלבי?
 
"ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות; ונ"ל הטעם
שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן
אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא
במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים".(רמ"א
אורח חיים תצ"ד, ג')
הטעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות מובא:
במגן אברהם(שם, ו'): "...דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה
נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין
לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועיין
ביורה דעה(פ"ט) דאין צריך להפסיק בברכת המזון אם אינו אוכל גבינה קשה,
ויזהר ליקח מפה אחרת". הוא מבאר(שם, ח'-ט') שהסיבה שמביאים שני לחמים היא
משום: "דאסור לאכול בשר וחלב מלחם א', ולכן נהגו לאפותו עם חמאה דאז
בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר, ומשום לזיכרון לב' הלחם - יהיו
של חטין דוגמת שתי הלחם".
במשנה ברורה(שם, י"ב-י"ג) מוסיף: "... ואני שמעתי עוד... טעם נכון לזה כי
בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל
חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו
מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה
רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח
ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעת לעת
נאסרו להם על כן בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה. ... גם
נוהגין בקצת מקומות לאכול דבש וחלב מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמו
שכתוב: "דבש וחלב תחת לשונך"...".
המקור לאיסור מאפה חלבי/בשרי
מובא במסכת פסחים(ל'.:): "הוא תנורא דטחו ביה טיחיא, אסרה רבא בר אהילאי
למיכליה לריפתא אפילו במילחא לעולם, דילמא אתי למיכליה בכותחא. מיתיבי:
אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת כולה אסורה, מפני הרגל עבירה.
כיוצא בו אין טשין את התנור באליה, ואם טש - כל הפת כולה אסורה, עד שיסיק
את התנור, הא הוסק התנור - מיהא שרי, תיובתא דרבא בר אהילאי! תיובתא...".
רש"י (שם, דטחו ביה טיחיא) מבאר: "שומן נתנו בו בקרקעיתו, ונותן טעם
בלחם". רש"י מוסיף(שם, לעולם) שעל פי רבא בר אהילאי האיסור קיים: "אפילו
חזר והוסק" – דין זה נדחה, אולם האיסור נשאר לאכול את הלחם אף לבדו כאשר
לא חזר והוסק או כשלש את העיסה בחלב. והסיבה שנכתב שאסור לאוכלו במלח היא
משום (שם, אפילו במילחא): "... שאין דרך לאכול פת בלא מלח או ליפתן".
התוספות(שם, ואפילו במלחא) מבאר שהאיסור לאכולו לבדו הוא דוקא שיש בלחם
ממשות שומן או חלב ולכן כתב: "הא דאמר בכיצד צולין(ע"ו:) פת שאפאה עם
הצלי בתנור אסור לאוכלו בכותח - אבל במלח שרי, התם לא אסירא אלא מטעם ריח
דליכא איסור כולי האי".
המקור להיתר מאפה חלבי/בשרי
במסכת פסחים(ל"ו.) מובא שרק בליל הסדר אין לאכול מצה שנאפתה עם חלב כי
צריך לחם עוני, על כך מקשה הגמרא הרי תמיד אסור: "והתניא: אין לשין את
העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת אסורה, מפני הרגל עבירה!" ומבאר רש"י( שם,
אין לשין עיסה בחלב): "כל ימות השנה, שלא יאכל בשר עמה". והגמרא בתירוץ
השני קובעת :"... ואיבעית אימא: לעולם בחלבא, כדאמר רבינא: כעין תורא
שרי, הכא נמי: כעין תורא".
רש"י(שם, כעין תורא) מבאר: "מעט כעין של שור מותר ללוש בחלב, דאכיל ליה
מיד בבת אחת, ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב". לפי רש"י ההיתר לאפות פת
עם חלב זה רק כאשר אופים כמות קטנה שאוכלים אותה מיד ולא משהים כי חוששים
שישכחו שאפו עם חלב.
הרי"ף(חולין, כל הבשר לח.)מבאר: "ומסקנא דאי שני ביה ועבדינהו כעין תורא
שרי". רבינו ניסים מבארו: "דכיוון דשנינהו מידע ידע ולא אתי למיטעי". לפי
הרי"ף ההיתר לאפות פת עם חלב זה רק כאשר עושה שינוי ניכר בצורת הפת שגורם
שלא יטעה כי יברר מדוע נעשה השינוי.
הרא"ש(חולין שם, כא) מביא את הרי"ף ואחר כך את רש"י ומבאר שכוונתו: "שעשה
דבר מועט עוגה קטנה".
בית הבחירה(פסחים, ל.) מבאר שכוונת הרי"ף היא: "רצונו לומר קטנים כדמות
עין השור והוא הדין לשינוי אחר כל שיש היכר בדבר". הוא מבין שהשינוי קיים
גם כאשר אופים פת קטנה כי בדרך כלל אופים פת גדולה וזה כמו: " ואם עשה
סימן לעצמו בגריסין של פת זו עד שכשרואה את הפת הוא זכור שבחלב לשו או טש
את התנור באליה הרי זה מותר". יתכן שכוונתו שמדובר רק באפיה ביתית ולכן
מספיק שהסימן יהיה רק לעצמו, ובאמת גם ברבינו ניסים מובא: "מידע ידע".
הרמב"ם(מאכלות אסורות ט', כ"ב) פוסק על פי הבנת הכסף משנה(שם) כהרי"ף:
"אין לשון העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה, שמא יאכל בה
בשר, ואין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור
שמא יאכל בה חלב, ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת כדי שלא יאכל בה לא
בשר ולא חלב הרי זה מותר". הכסף משנה מוסיף: "וכ"כ הרשב"א וז"ל ואם שינה
בצורת הפת ועשאה כעכין קטנים כעין השור מותר שהרואה יודע שלא שינו צורתן
אלא להיכר בעלמא וישאל ויאמרו לו".
וכן מדגיש הלחם משנה(שם): " ורש"י ז"ל לא פירש כן".  הוא מוסיף שכוונת
הרמב"ם באומרו: "שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב" היא: "כלומר לא בשר קאי
אחלוקה דלש את העיסה בחלב ולא חלב קאי אחלוקה דאין טשין את התנור באליה".
הסיבה שהרמב"ם לא פירש כרש"י מבוארת בבאר שבע(ל"ב): "...ונ"ל ליתן טעם
לשבח למה לא פי' הרי"ף והרמב"ם כדפרש"י והוא משום שהיה קשה בעיניהם למה
נקט הגמרא דוקא כעין תורא אלא ודאי מפני דעין תורא בולט הרבה ... ".
הטור(יורה דעה  צ"ז) מביא:"... פירש"י שלא לש אלא דבר מועט עוגה קטנה ורב
אלפס פירש שעשה בהן שינוי פירוש צורות כעין השור וכיוצא בו שמתוך כך
יזכור שיש בה חלב". הבית יוסף מביא, כפי שהביא בכסף משנה, שהרי"ף, הרמב"ם
והרשב"א סוברים שצריך לעשות שינוי בצורת המאפה החלבי/הבשרי.
אולם היות והטור הביא את פירוש רש"י ראשון – הבית יוסף מביא: "וכתוב
בהגהות שערי דורא (סי' ס ס"ק ב) בשם מהרא"י ז"ל דהני תרי פירושי אליבא
דהלכתא סליקו דתרווייהו סברות יפות הן. וכתוב עוד בהגהות שערי דורא (סי'
לה ס"ק ו) היתר פשוט שאותם לחמים שעושין לכבוד שבת לחם משנה אופין אותם
עם הפשטיד"א לכתחלה משום דדבר מועט הוא ונאכל מהר בשבת והוי כעין תורא".
לכן פסק כך בשולחן ערוך(יורה דעה צ"ז, א'): "אין לשין עיסה בחלב, שמא
יבוא לאכלה עם הבשר. ואם לש, כל הפת אסור, אפילו לאכלה לבדה. ואם היה דבר
מועט כדי אכילה בבת אחת, או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר,
מותר. כיוצא בו, אין אופין פת בתנור שטחו באליה, ואם אפאו דינו כעיסה
שנילושה בחלב. הגה: ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות, גם בשומן
לכבוד שבת, כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתן משונה משאר פת. וכ"ש
פלאד"ן או פשטיד"א, דמותרין (הגהות ש"ד).
הש"ך(שם, א') מבאר שהסיבה שאין לאכול פת שנילושה בחלב אף לבדה היא משום:
" גזירה שמא יאכלנה עם בשר".
למי מועיל שינוי הצורה?
המהרי"ט(ב', יורה דעה, י"ח) כתב: "...דמלשון שהביא הטור משם הרי"ף משמע
שאין ההיכר אלא לעצמו שלא ישכח שכן כתב שעושה בהם שינוי שמתוך כן יזכור
שיש בה חלב וכן משמע קצת לשון הרמב"ם ז"ל עד שתהא נכרת שלא יאכל בה בשר
משמע דלעצמו קאמר מדלא נקט שלא יאכלו לשון רבים...דאין מועיל שינוי רק
בביתו אבל לעשות הפת מרובה למכור בשוק אסור דאורחים לא יכירו בשינוי ואף
על סמך ההודעה אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע ...". הבנה זו של המהרי"ט
תואמת להבנת בית הבחירה המובא לעיל. הפתחי תשובה(שם, ג') מוסיף: "...
ועיין ח"ד שכתב עוד דשינוי אין מועיל רק כששינה בשעת אפיה דלא היה עליו
איסור כלל אבל לעשות שינוי אחר שכבר נאסר אינו מועיל וכן לחלקו להרבה ב"א
שיגיע לכ"א דבר מועט אסור כיון שכבר נאסר ונעשה נבלה...".
באמת כך היא גם ההבנה הפשוטה ברש"י שבאר שמדובר בפת קטנה שאותה לא ישכח
כי אוכל אותה מיד – שכוונתו שהאופה ובני ביתו לא ישכחו. וכן אפשר אולי גם
להבין מלשון הרמ"א שמתיר פת עם חלב היות שזה דבר מועט ומשונה ומדמה אותו
לפשטידא שברור שהוא מאפה ביתי.
איזה שינוי מועיל?
שאילת יעבץ(א', ס"ב):מבאר: "...דאותן ביסקוגוס לא מיקרי כעין תורא, והוו
להו כשאר פת שאסור כשלש אותו בחלב, דלא הוי היכר, אע"פ שהן דקין קצת כיון
שעושין מהן תדיר אתי לאיחלופי בשאר פת, לאוכלן עם הבשר. ועל כן אסורין
לגמרי וק"ל". הבאר שבע(ל"ב)מחדש שהסבר ל"עיו תורא" הוא: "... ולולא
דמסתפינא מרבוותא ... היינו כמו דאיכא עליה תוריתא דנהמא ...והכוונה בזה
דאם עשה סימן למעלה על הפת מאותו מין כפי מה שהוא אם הוא של בשר ושם עליו
קצת בשר ואם הוא של חלב ושם עליו קצת גבינה דהוי כעין תורא אז שרי אפי'
לעשות פת מרובה ...". מכאן שרוב הראשונים סוברים שרק שינוי צורה מועיל
וגם רש"י שמבאר שמותר לאפות מאפה חלבי/בשרי קטן זה רק כאשר אוכל אותו מיד
שאין חשש שישכח שהוא חלבי/בשרי. לכן פשטות כוונתו היא למאפה ביתי ולא
מסחרי וכן הבינו שזו כוונת הסוברים כרמב"ם המתיר רק מאפה ששינו את צורתו.
השולחן ערוך שמביא להלכה את שתי הדעות מתיר רק דבר מועט כדי אכילה בבת
אחת והרמ"א שמתיר דברי מאפה חלביים לשבועות כי מחשיבם כדבר מועט ששינו את
צורתו.
לכן אין להתיר למכור דברי מאפה חלביים קטנים כגון: עוגיות, פילס, "נחשים"
וכו' אלא אם כן צורתם שונה וידועה לכל שהיא רק של גבינה כמו משולש
בבורקס, או שניכרת הגבינה שבהם. ויש לכתוב כשר חלבי על השקית/קופסה שבהם
משווקים אותם

© כל הזכויות שמורות לכושרות