שמיטה » מלאכות הקרקע

מלאכות הקרקע

פרק א – המלאכות האסורות בשמיטה

עקרונות

א. מצוות השמיטה כוללת מצוות לא תעשה של עשיית מלאכות (כפי שיפורט להלן), ומצוות עשה של שביתת הקרקע  מעבודת אדם שמחויב במצוות.  לכן אסור לבעל שדה לעבוד בשדהו ואף אסור לו להניח לאדם אחר לעבוד בשדהו.

ב. מצוות אלו נוהגות בזמן הזה מדרבנן.

ג. ארבע מלאכות מפורשות בתורה שאין לעשותן בשמיטה : זריעה, זמירה, קצירה ובצירה.

ד. המלאכות החקלאיות האחרות הן תולדות של מלאכות אלו, יש מהן אסורות מדרבנן, ויש מהן מלאכות מותרות. המלאכות האסורות הן מלאכות שמטרתן היא הגברת הצמיחה ('אברויי אילנא'), ומלאכות המותרות הן מלאכות שמטרתן היא שמירה על הקיים ('אוקמי אילנא').

ה. ניתן להקל במלאכות האסורות מדרבנן, אם הן נחוצות למניעת הפסד העץ או היבול. כמו כן, ניתן להקל במקרה שיש סיבה נוספת להיתרן כגון: נטיעת צמח סרק בגוש, ומלאכות דרבנן ע"י גוי.  וכן אם בפעולה עצמה יש שתי מטרות, גם משום שמירה על האילן וגם משום תוספת בפרי. 

ו. את המלאכות האסורות מהתורה אין לעשות גם על ידי גוי או ב'גרמא' (- בדרך עקיפה). במקרים גבוליים, שהמלאכות מותרות רק בדוחק, עדיף לעשותן על ידי גוי או ב'גרמא' מאשר 'בידיים'.

ז. עשיית מלאכה באמצעות טרקטור או מכונה אחרת נחשבת לעשייה 'בידיים'.

ח. אסור לעשות את המלאכות האסורות, גם לא על ידי תכנות מחשב הטרקטור מראש.

 

חרישה ותולדותיה

ט. נחלקו הפוסקים אם חרישה נאסרה מן התורה או מדרבנן.

י. פליחה המטייבת את הקרקע או מכינה אותה לזריעה היא חרישה בוודאות. בעיבודי קרקע אחרים, יש ספק אם הם מוגדרים חרישה,  לכן חריש, קִלטור, דיסק לפני הזריעה, עירוג, תילול (כגון בתפוחי אדמה) - הן פעולות שאסורות.

יא. פעולות המשביחות את הקרקע או מכשירות אותה לזריעה בלא פילוח הקרקע - אסורות מדרבנן,  מפני שהן תולדות חרישה. לכן פעולות כגון ארגז מיישר, השקיה לצורך ריכוך הקרקע, פיזור זבל אורגני בקרקע - אסורות בשמיטה מדרבנן.

 

זריעה ותולדותיה

יב. מלבד זריעה, שהיא הטמנת זרעים בקרקע לשם הצמחתם, ישנן מלאכות נוספות שנאסרו מדין זורע. יש מהן האסורות מן התורה ויש שאסורות מדרבנן:

1. נטיעת עצים או שתילת ירקות, בין שהם חשופי שורש ובין שהם מצויים בגוש.

2. הרכבת עצים.

3. ריבוי על ידי הברכה, וכל אופני הריבוי הוגטטיבי (שלוחות, ייחורים וכדומה).

 

זמירה ותולדותיה

יג. זמירה היא פעולת קיצור ענפי גפן לשם פריצת ענפי פרי חדשים ממנה. פעולה זו אסורה מן התורה.  בשאר העצים ישנה מחלוקת אם זמירה אסורה מהתורה או מדרבנן.

יד. גיזומים אחרים אסורים מדרבנן.

טו. כל הפעולות הגורמות להצמחה - אסורות מדרבנן,  מפני שהן תולדות זריעה או זמירה.

להגדרות שינוי באופן עשיית המלאכה בכרם ראה בפרק כ סעיף ח.

 

קצירה ובצירה

טז. אין לקצור, לבצור, לקטוף או לאסוף את היבול למטרה מסחרית לצורכי שיווק רגילים כפי שהבעלים עושים בכל שנה, מותר לקחת יבול רק לצורכי בני הבית ובכמות מועטה, או במסגרת שליחות מטעם אוצר בית דין.

 

הלכות נוספות

יז. טרקטור שעושה שתי פעולות במקביל (כדישון וזריעה ביחד), יש לראות בפעולות אלו שתי פעולות שונות מבחינה הלכתית, ויש לדון בכל פעולה בפני עצמה.

יח. יש אומרים שמי שעובד בשדהו בשנת השמיטה כרגיל בכל שנה, בלא שינוי, אף שלא עשה מלאכות אסורות - עובר על מצוות עשה של "ושבתה הארץ".

יט. פעולות חקלאיות הנעשות לצורך מטרות שאינן חקלאיות, כגון: עבודות עפר לצורך בניין או גיזום עצים לסכך – מותרות,  ובלבד שהמטרה הזאת ניכרת על ידי שינוי בצורת הפעולה.

כ. מותר לחפור בריכות דגים חדשות, ויש להניח את העפר במקום שאינו מיועד לזריעה, או באופן שניכר שאינו מעוניין לזרוע.

כא. פעולות גיזום למטרות שאינן חקלאיות מותרות רק אם נעשות בשינוי מכללי הגיזום המקצועיים, באופן שאיננו הטוב ביותר לעץ.

 

פרק ב – היכן נוהגת שמיטה

א. איסור העבודה בשמיטה חל בכל תחומי ארץ ישראל שנכבשו בזמן בית המקדש הראשון  (גבולות עולי מצרים). לדעת רוב הפוסקים, גבולות אלו כוללים את כל שטח מדינת ישראל כיום, ומעבר לו.

ב. בגבולות ארץ ישראל שלא נכבשו בזמן בית המקדש השני, אין נוהג איסור ספיחין  ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם נוהגת שם קדושת שביעית.

ג. מצוות השמיטה נוהגת גם בבית או במצע מנותק בשטח פתוח. אבל אין השמיטה נוהגת בעציץ שאינו נקוב הנמצא במצע מנותק או בגידולי מים הנמצאים בתוך בית.

ד. מעיקר הדין, אסור לעשות מלאכות אסורות בקרקע של גוי,  אבל אין שם איסור ספיחין  ולא חלה קדושת שביעית.

ראה נספח ז: מפת גבולות הארץ (על כריכת החוברת).

ה. יש אומרים שבאזורים שנכבשו רק על ידי עולי מצרים ולא על ידי עולי בבל, אפשר להקל ולזרוע על ידי גוי.

 

פרק ג - מלאכות להגנה על העץ והיבול

הגנה על העץ

א. בעשיית מלאכות עבור הגנה על העץ או היבול, יש להעדיף בתחילה עשיית מלאכות שאינן נעשות בקרקע או באילן עצמם.

ב. מלאכות שאיסורן מן התורה אסורות גם כאשר הן הכרחיות למניעת נזק.

ג. מלאכות שאיסורן מדרבנן מותרות, כאשר הן באות למניעת נזק משמעותי.

ד. יש פעולות שונות של מניעת נזק לצמחים, ויש לבחור בהן לפי סדר עדיפויות הלכתי. (מן הקל אל החמור יותר):

1. פעולה שאינה גורמת להצמחה אלא מונעת נזק הפוגע בצמח.

2. פעולה שבאה למנוע נזק לשנים הבאות.

3. פעולה שבאה למנוע נזק לטווח קצר.

ה. פעולות הנעשות למניעת נזק – מותרות, גם אם הן גורמות להגברת הצימוח.  אך אם אפשר להשיג את מניעת הנזק באופן שלא יגרום לצימוח - יש לעשות זאת באופן הזה.

ו. פעולה למניעת נזק הנעשית במרחק מן העץ ואינה משפיעה עליו ישירות - אינה מוגדרת מלאכה לעניין שמיטה.

ז. אין לעשות כל פעולה למניעת נזק, אם ידוע שניתן יהיה לתקנו לאחר השמיטה, בלא הוצאה גדולה,  ומבלי שייגרם לעץ נזק מתמשך.

ח. היתר המלאכות משום נזק נאמר גם כאשר הנזק אינו ודאי,  אך יש חשש סביר לכך. ההערכה צריכה להיעשות על ידי מומחה נאמן ירא שמיים.

 

הגנה על היבול

ט. בעניין המלאכות שמותר לעשותן לצורך הפירות, ישנן שלוש שיטות עיקריות בהלכה:

1. לדעה הראשונה (להלן: הדעה המחמירה ביותר) מותר לעשות רק את הפעולות הדרושות לשמירת העץ, ולמען פירות השנה השישית או השנה השמינית. אבל נאסרו מלאכות הנעשות בעץ לשם שמירה על פירות השביעית, שהם הפקר.

2. לדעה השנייה  (להלן: הדעה הממצעת) מותר לעשות את הפעולות הדרושות לשמירת הפירות הקיימים על העץ  אף אם עדיין הם קטנים. אבל אסור לעשות פעולות לשם הגדלת כמות היבול ואיכותו מעבר למה שקיים בעץ, וכן אין לעשות פעולות שגורמות ליצירת פירות נוספים.

3. לדעה השלישית, (להלן: הדעה המקלה ביותר) מותר בשעת הדחק לעשות כל מלאכה האסורה מדרבנן, הנדרשת כדי למנוע פחת גדול. פחת גדול הוא פחת של יותר משישית מכמות היבול ואיכותו שמקובלים בשנה רגילה.  פחת הקטן משישית אינו נחשב פחת משמעותי שמותר לעשות עבורו מלאכות.

י. יש הסוברים שבפירות של בית הדין מותר לכל הדעות לעשות פעולות שמונעות פחת גדול ביבול, יחד עם שמירה על קדושת הפירות.

יא. במטעים ובגידולים שונים יש צורך לעשות מלאכות שונות בפרי (כגון במטעי נשירים שונים וירקות) כדי לייצר פירות שאפשר יהיה לחלקם במסגרת אוצר בית דין.  לכן המגדלים הקשורים לבית דין יכולים לנקוט כדעה השלישית ולעשות מלאכות אלו, בהנחיית רבני אוצר בית הדין.

יב. במטעים ובגידולים שונים שבהם בלאו הכי לא נעשות מלאכות משמעותיות עבור ייצור הפרי בכל שנה (כגון במטעי הדרים, ואבוקדו) יש לפעול על פי הדעה המחמירה יותר.

יג. יש לבחון מהם הצרכים של כל ענף במשק ולדון בכל ענף בפני עצמו, מהי הדרך ההלכתית הטובה ביותר בשבילו בנוגע לעשיית מלאכות עבור הפירות, תוך התייעצות עם הרב המקומי, במקרה הצורך ניתן לפנות לוועדת השמיטה על מנת לבחון את הדרך המתאימה ביותר עבורו.

יד. לדעה הממצעת ולדעה המקלה, אין הבדל בין צמחים חד שנתיים לצמחים רב שנתיים, ומלאכות שמותר או אסור לעשותן עבור פירות האילן - מותר או אסור לעשותן עבור הירקות.

 

פרק ד - באלו מינים יש קדושת שביעית

יסודות ההלכה

א. יש קדושת שביעית רק במינים שההנאה מהם והכילוי שלהם מהעולם באים יחד.

ב. קדושת שביעית חלה על היבול אם מתקיימים בו התנאים הבאים:

1. היבול ממין שקדושת שביעית נוהגת בו, וכפי שיפורט להלן.

2. היבול שייך לשנת השמיטה, וכדלהלן.

3. היבול גדל בקרקע השייכת ליהודי.

ג. קדושת שביעית נוגעת לכל הדינים הנוהגים בפירות השביעית: הפקר, איסור קצירה ובצירה, איסור הפסד, איסור סחורה וחובת ביעור.

 

המינים שיש בהם קדושת שביעית

ד. יש קדושת שביעית בכל גידול המיועד  למאכל בני אדם (גם בתבלינים),  למאכל בהמה (כגון תחמיץ וחציר ממינים שונים),  לצורכי קוסמטיקה (כגון חוחובה), לצביעה ולכביסה.

ה. אין קדושת שביעית בצמחי נוי שאינם מיועדים לריח, בצמחי מרפא, בענפי קישוט (כגון רוסקוס), בעצים שמיועדים להסקה,  ובירקות שמגדלים אותם לזרעים ומשאירים אותם בשדה עד שאינם ראויים למאכל אדם ובהמה.

ו. בפרחים שמיועדים לריח,  כגון נרקיסים ריחניים, יש ספק אם נוהגים קדושת שביעית, ולכתחילה יש להחמיר.

© כל הזכויות שמורות לכושרות