לא לשקוט על השמרים

הרב אמיר נכטשטרן

לא לשקוט על השמרים

בעיני רבים נתפס עולם ההלכה בכלל ואיסורי הכשרות בפרט, כעולם ארכאי שאבד עליו הכלח, עולם העסוק בשימור מנהגים והנהגות שיסודם בעבר, במציאות רחוקה ומיושנת. טעמי ההלכות המוכרים, ההחמרות הקיצוניות הנראות רחוקות לכאורה ממקורן, שהצטרפו והתגבשו לאורך מאות של שנים עד לימינו אנו, מוסיפים לתדמית השלילית והמנוכרת ממנה סובל עולם הכשרות. אם נוסיף לכך את הסיפורים המוכרים על חברות עסקיות הנכנעות לארגוני הכשרות ולבד"צים למיניהם, האמינים שבהם לצד ארגונים פיקטיביים הצצים חדשים לבקרים, פעולות הגורמות לניפוח ולהעלאת מחירי המוצרים בכדי לקבל את חותמות הכשרות המהודרות, הרי מתקבלת בסופו של דבר, תמונה לא מרנינה, דחויה ומנוכרת של עולם הכשרות.

אכן, לא לכל דבר יש תשובה והסבר, ואין בכוונתנו ללמד זכות על מעשים שאינם ראויים עד מפוקפקים, אבל כידוע שאם "ראו כולן לחובה – פוטרין אותו" (סנהדרין יז' א'). המציאות מורכבת ואינה רק שחור-לבן ומותר-אסור, וכדי להתרומם מהמבט השטחי והרדוד, יש לבחון את התפתחותם של הדברים בפרספקטיבה היסטורית רחבה, ולהיות מוכנים גם לשבור סטיגמות ולשנות את המבט ואת הרגלי החשיבה והחיים גם יחד.

הדוגמאות לכך בפניכם:

עולם כמנהגו נוהג?

מאות רבות בשנים חיו ישראל מחוץ לארצם. הניתוק מארץ הקודש גרם לשינויים בהרגלי החיים ובמצוות רבות שאיבדנו בדרך. לא רק מצוות הקשורות למקדש שחרב נשכחו מאיתנו, אלא גם המצוות התלויות בארץ הפכו להיות חלק משולחן ערוך העתיד, כהלכתא למשיחא.

אין להתפלא אפוא, שכאשר חוזרים ישראל לארצם, רבים וטובים כלל לא מכירים ולא מודעים להלכות רבות שחזרו והתעוררו לחיים במציאות היומיומית הארצישראלית. אי אפשר להשוות את מצבנו כיום אל אבותינו שמעולם לא הפרישו תרומות ומעשרות בתימן או בפולין, או שלא טרחו לברר האם יש בעיה של ערלה בפירות העץ, שהרי ספק ערלה בחוץ לארץ מותר באכילה. ובפתע פתאום, במעבר מהיר לחיים החקלאיים ולפריחת ארץ ישראל הנותנת פירותיה בעין יפה לבניה, חוזרות ומתעוררות שאלות אלו לחיי היומיום ואנו פוגשים אותן בשוק ובמכולת, ולעיתים קרובות גם בגינה הפרטית שלנו או בטיול שאליו יצאנו.

הלכות שכוחות אלו, שבמשך מאות שנים עסקו בהן רק מתי מעט ויחידי סגולה, הופכות להיות מעשיות עבור כל אחד מאיתנו, ודורשות לימוד מחודש והיכרות עם סוגיות ושאלות חדשות-ישנות אלו.

ואם לא די בחוסר הידיעה בהלכות שכוחות שלא עברו מאב לבן, הרי שגם בדברים שנשתמרו והתקיימו לאורך הדורות, כהלכות פסח ושבת, כדיני הכשרת בשר ומליחה ועוד דוגמאות רבות כיוצא בהן, אנו נפגשים בחוסר ידיעה ברמה כזו או אחרת  ובנתק שנוצר בדורות האחרונים בין דור האבות לדור הבנים, ומתברר כי פעולות והלכות שהיו פשוטות וברורות לסבא ולסבתא, אינן מוכרות כלל לילדיהם ובוודאי לא לנכדיהם, בין אם גרמו לכך הריחוק והבעיטה בעבר שלנו, ובין אם זו כבר בורות של דור שני ושלישי שלא ראו את המטבח והבית היהודי הנורמלי והאותנטי.

נוסיף על כך את הערבוב המבורך בין העדות השונות ששבו והתקבצו יחד מכל קצוות תבל, כל עדה ומשפחה המביאה את מנהגיה ומורשת העבר שלה, ואנו עומדים בפני סלט ובליל מנהגים הלקוחים מכאן ומשם, "זעיר שם זעיר שם", ללא יד מכוונת ומסדרת, ומה הפלא שהבלאגן הזה לא נראה טוב ו"לא עובר מסך", מוליד חוסר ידע במושגי יסוד ובצורת התנהלות נכונה של הבית?

אם עד כאן נגענו בשינויים בעולם התורה וההלכה שעברו מעין זעזוע והתעוררות מחודשת, הרי שגם המציאות המתחדשת ומתפתחת לא מקלה על המצב. החידושים הטכנולוגיים והמדעיים המבורכים הצעידו את העולם קדימה, אך עוררו שאלות חדשות והתמודדויות עם מציאויות חדשות שלא היו מוכרות בעבר, והשפיעו על עולם ההלכה בכלל ועל עולם הכשרות בפרט.

אם בעבר הצטמצם עולם הכשרות המשפחתי בכך שכל אמא לימדה את בתה כיצד יש לנהוג במטבח ובמאכלים המקובלים והמצויים בו, הרי שכיום, רובו המוחלט (אם לא כולו) של המזון הנכנס אל בתינו, מגיע ממקורות רבים ומגוונים, כשלרובם הגדול כלל איננו מודעים. זאת ועוד, המורכבות התעשייתית יצרה עולם סבוך ומופלא בו כל מוצר יכול להכיל עשרות רכיבים (גם אם רק חלקם מופיע ברשימת הרכיבים) שצריך לברר את כשרותם, בנוסף לשאלות הלכתיות המתעוררות ביחס לתחומי ההנדסה הגנטית, לדרכי העיבוד והשימור של מוצרי מזון, ולצורות הגידול החקלאי החדשות, שאלות שהתשובות עליהן דורשות ידע מקצועי נרחב ועדכני שאינו מצוי בידי כל אחד, ידע המשמש מבוא לדיון הלכתי ולמחלוקות בין הפוסקים כיצד לדמות מילתא למילתא.

מה חדש?

כדי להתמודד עם המציאות המתחדשת, הציבה לעצמה עמותת "כושרות" כמטרה לעורר מחדש את המודעות לכשרות ולהלכותיה.

פעילות העמותה מכוונת הן כלפי בני הנוער שלא תמיד גדלו באופן טבעי על הלכות אלו, והן כלפי דור ההורים, שאותו יש לחזק ולעורר בהכרת המורכבות של עולם הכשרות שהוא אינו מודע לה.

כפי שהובא לעיל, לעיתים יש צורך בהזכרת הנשכחות, לחזור ללמוד וללמוד את ההלכות שהיו מוטלות בקרן זווית במשך שנות גלות, ובמאה השנים האחרונות "חזרו ויסדום".

אכן, חלק חשוב מפעילות עמותת "כושרות" מוקדש לחיזוק התודעה וליישום המצוות התלויות בארץ, כערלה ותרומות ומעשרות, הן בהכרת הצד הלימודי בהלכות המותר והאסור, והן בתרגול הפן המעשי של צורת ההפרשה הנכונה.

בנוסף, רבני "כושרות" עמלים בבירור הלכות יומיומיות, בשאלות הלכה למעשה העולות מהשטח, מציבור הלומד לשאול ורוצה לבנות בית יהודי כשר ומהודר, ונפגש עם מציאות מורכבת מבחינה הלכתית ומבחינה מעשית, כדוגמת הכשרת כלים, שימוש בתנור אפיה עם תא אחד, רמת כשרותם של מוצרים שונים ועוד כהנה וכהנה שאלות רבות וטובות. לעיתים, מדובר בבירור הלכתי שיש לדון בו, לעיתים יש צורך בבדיקת המציאות בשטח, ופעמים רבות השילוב בין הכרת שיקולי הפסיקה לבין הכרת המצב המציאותי, מאפשר לבחון בבהירות את צדדי המורכבות, ובמידת הצורך להציע אפשרויות לפתרון ולהתמודדות טובה וראויה.

כדוגמא לכך, אפשר לקחת את השימוש בג'לטין המשמש כחומר גלם במוצרים רבים. בעבר, פוסקים רבים התירו את השימוש בו גם כייצורו נעשה מעצמות יבשות של בעלי חיים טמאים או נבלות הנחשבות כעץ בעלמא, שעברו תהליך עיבוד ושינוי צורה מהותי. אך כיום, כשמתברר שקיים ייצור נרחב של הג'לטין מעור טרי של חזירים, יתכן שהמסתמך על הפוסקים הקודמים בלי לרדת לשורשם של הדברים ולטעמיהם, טועה ומטעה את הציבור. דוגמא נוספת מצויה קשורה להיתרי השימוש באבקות חלב נוכרי ובתהליכי הייצור של מי החלב המיוצרים כיום, שכלל לא ברור שדינם זהה. אלו דוגמאות בודדות לעולם הדינאמי והמורכב של תהליכי ייצור חומרי הגלם התעשייתיים, הדורשים התעדכנות מתמדת בפן המקצועי המשליכה ומשפיעה על הכרעות הלכתיות ביחס למוצרים רבים העומדים על המדף בסופר.

לאכול בחוץ – לאכול כשר

פן אחר בפעילות עמותת "כושרות" פונה אל הכוונה והדרכה כשרותית לציבור הרחב, כיצד "לאכול בחוץ ולאכול כשר". אם בבית הפרטי יכול כל אחד לקבוע את רף הכשרות וההכשרים שהוא מכניס לביתו (וגם בכך יש צורך בלימוד ההלכות ובהכרת המציאות בשטח, בצד תרגול מעשי של דרכי בדיקת וברירת המזון שאנו מכניסים הביתה), הרי שבמרחב הציבורי קבעה הרבנות הראשית לישראל נהלי כשרות אחידים למסעדות, לאולמות, למזנונים וכדומה, נהלים שאמורים ליצור רף כשרותי בסיסי במקומות ההסעדה השונים.

במהלך השנים האחרונות מתברר יותר ויותר, כי גם במקומות רבים בהם יש תעודת כשרות תקפה של הרבנות, עדיין יש צורך בבדיקה ובבירור האם קיימת הקפדה על מימוש ההנחיות והנהלים שקבעה הרבנות הראשית.

בצד הסיוע שמגישה עמותת "כושרות" למבקשים לברר מה קורה בפועל במטבחי המסעדות, בתי המלון ואולמות האירועים, מתבצעת פעולה מקבילה של העלאת המודעות הציבורית למצב הקיים, ולבעיות המתעוררות במקומות שונים, כדי להטמיע בקרב הצרכנים את חשיבות הצורך בבירור, בחקירה ובדרישה אל מול משגיחי הכשרות בכל אתר ואתר, כדי לוודא שהם מבצעים את מלאכתם כראוי, ולא פחות מכך, על מנת לעורר את בעלי העסקים להכיר בדרישה הציבורית לרמת כשרות ראויה וטובה, לפחות ברמות שהגדירה הרבנות הראשית לישראל.

בהערת סוגריים יש לציין, כי כיום, ההסתמכות על תעודת הכשרות במקום כלשהו בצורה "עיוורת" ללא בדיקה ובירור, אינה מובנת מאליה. צריך לדעת שבכל מקרה של צרכן או אורח שנגש ושואל, גם במקומות שמתברר כי משגיחי הכשרות עושים שם את מלאכתם נאמנה, בכל זאת יש בכך נתן רוח גבית תומכת למשגיח העומד מול בעל העסק, המבין שיש בכך גם רווח צרכני כלפי ציבור מבקשי הכשרות העומד על שלו, ולו ברמה הבסיסית ביותר, ובוודאי בתביעה לרמת כשרות מהודרת ולכתחילית.

יש אכן מקום לדון במצבם של ארגוני הכשרות והבד"צים למיניהם כיום, ואי"ה גם כאן תגיע בבוא היום התחדשות גדולה מתוך רצון לשקיפות ולבהירות של עמדות הלכתיות, אך בדברים אלו, כנראה עוד חזון למועד.

בינתיים, יש להציב את ההלכה היהודית עתיקת היומין כנר לרגלנו, ולחבר את הציבור הדתי בפרט וציבור הישראלי כולו, אל הקו הארוך הנמשך מדורות עברו שמסרו נפשם על עולם ההלכה כפי שנפסק בשולחן ערוך, ועד ימים אלו.

הלכות אלו הן היסוד והבסיס עבורנו, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה, אך בד בבד יש צורך בבחינת המציאות המתחדשת, בהיכרות עם מורכבות התעשייתית וההלכתית, ולתת לבוש חדש הבא מתוך ועל גבי דורות הפוסקים הראשונים והאחרונים, שגם אנו שמחים וגאים להיות חלק משרשרת ארוכה זו.

בעזרת ה' נעשה ונצליח!