לכבודו של רבי שמעון
ב"ה
"אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"-התורה מבטיחה לנו ברכה: גשם, רוב יבול המתברך במעיים (רש"י), שלום בארץ, ישיבה לבטח והשבתת חיה רעה מן הארץ. כל זה נובע מכך שהקב"ה מבטיח: "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם"
בפרוש הפס' "והשבתי חיה רעה מן הארץ" נחלקו ר' יהודה ור' שמעון. (תו"כ כאן)
ר' יהודה אומר: מעבירם מן העולם.
ר' שמעון אומר: משביתן שלא יזיקו- אמר ר"ש אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים או בזמן שיש מזיקים ואינם מזיקין?!
הרמב"ן מבאר מחלוקתם: לדעת ר' יהודה- ההשבתה כפשוטה: כי בהיות השׂבע, וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם, לא תבאנה חיות בישוב. [מבואר מדבריו שלא שהחיות יעלמו מהעולם, אלא שלא יבואו למקום ישוב] לדעת ר' שמעון- הכוונה שישבית רעת החיות- כי תהיה א"י בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדה"ר- אין חיה ורמשׂ ממית אדם. הרמב"ן מרחיב שהטבע הראשון של החיות והבריאה היה ללא טרף ורק עשב ניתן להם לאכילה ורק לאחר שהאדם קלקל וחטא נגזר עליו להיות טרף לשיניהם ומאז נהפך להם הטרף לטבע שני, וטורפות הן גם אחת את חברתה, אך בהמת א"י בעת השלמות לעתיד לבוא תשבת רעת מנהגם ויעמדו על טבען הראשון.
מדבריו עולה יסוד גדול שההבטחות והיעודים העתידים הם אינם אלא גילוי של מה שקיים בעולם כבר עתה. העולם שלנו מלא טוב וברכה והעתיד יחשוף ת זה. [מדבריו עולה שההבטחה להשבתת חיה רעה מן הארץ תהיה בא"י דוקא.] הרמב"ן מעיז לכתוב ע לדעת ר"ש- והוא הנכון [!]
הרמב"ם בסוף הלכות מלכים כותב: אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שום חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ- משל וחידה. -שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב...ובימות המשיח המלך המשיח יודיע לכל איזה דבר היה משל ומה עין רמוז בהן.
מדברי הרמב"ם מבואר ש"גר זאב עם כבש" זה דבר היוצא מגדרו של עולם וע"כ מפרש את הפס' בישעיהו כמשל לישראל ולאומות אולם כאמור לרמב"ן אין בעובדת הקיום של "וגר זאב עם כבש" סתירה לכלל שבימות המשיח עולם כמנהגו נוהג כיון שזה טבעם הראשון בעת היצירה של החיות שלא לטרוף ולהרע.
הראב"ד משיג על הרמב"ם ואומר: אמר אברהם והלא בתורה [כתוב] והשבתי חיה רעה מן הארץ. כוונתו להקשות, כיצד יתכן לפרש שדר זאב עם כבש משל הוא הלא בתורה כתוב במפורש "והשבתי חיה רעה" והנחתו של הראב"ד שפסוק הכתוב מפורש בתורה קשה יהיה לפרשו רק כמשל.
נראה שהרמב"ם פוסק כר' יהודה בבאור השבתת החיה לעת"ל שמשמעותו מעבירם מן העולם שכן לשיטתו שיטתו של ר"ש היא הנהגה ניסית הסותרת את הכלל שבימות המשיח עולם כמנהגו נוהג. לאור זאת [ע"פ ספר אבני שהם] קשה אם לא יהיו זאבים בעולם כיצד הנביא אומר "וגר זאב עם כבש", הרי לא יהיו כלל זאבים? על כרחנו צריכים לפרש שהכונה רק משל על ישראל והעמים.
לסיכום- רינו מח' בין ר' יהודה לבין ר"ש בבאור "והשבתי חיה רעה מן הארץ" הרמב"ן כתב כל שיטת ר"ש שהיא הנכונה ודברי הרמב"ם מטים לשיטת ר"י.
בעומק סברתם מצאנו שבארו אותה שני גאוני דוינסק רבי מאיר שמחה [משך חכמה] והרוגוצ'ובר.
רבי מאיר שמחה: הנהגת העולם באופן כזה שתשאר חיה עם הארס ובכ"ז לא תשחית דורשת שהדם יתעלה לדרגה גבוהה כמלאך שכח הרע לא יוכל לו.
הנהגה זו מתאימה לשיטת ר"ש הסובר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה,זורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום "ועמדו זרים ורעו צאנכם" ר' שמען מסיר מהאדם כל מגע עם העולם וע"כ לשיטתו אפשר לה לחיה הרעה עם כוחותיה להשאר ולא להזיק.
אולם רבי יהודה בשיטת ר' ישמעאל אמרה שיש 'להנהיג בה דרך ארץ' הנהגה זו אינה יכולה לעמוד עם חיה רעה שיש בה ארס וע"כ מפרש שלעת"ל מעבירים לחיות לגמרי מן העולם.
הרוגוצ'ובר: מח' ר' יהודה ור' שמעון היא בהוראת המלה "תשביתו" האם הכוונה השבתה כמותית או איכותית.
ר' יהודה לשיטתו בהוראת מצות "תשביתו האמורה לגבי חמץ בפסח הסובר אין ביעור חמץ אלא שרפה-שצריך לכלות את הכמות כליל מן העולם.
ור' שמעון לשיטתו שייך לחכמים הסוברים שניתן לקיים תשביתו בביטול 'שם החמץ' מהחומר. ר' שמעון בוחן את הדברים מהצד הפנימי המהותי העומד מאחוריהם. [יש להוסיף לזה את המח' בשבת לגבי מלאכה שא"צ לגופה שר"ש פוטר וכן לגבי 'לא מתכוון' בכל התורה שר"ש מתיר. לעומת ר' יהודה, לר"ש מעשה ללא רוח אינו מעשה!
גם ביחס למעשה הרומאים בבנית הגשרים והמרחצאות, ר' יהודה משבח אותם כיון שישמשו את ישראל בפועל ור' שמעון מגנה כיון שהכוונה שלהם היתה לצורך עצמם]
לסיכום נאמר: תפיסת עולמו של ר' שמעון בצורת ההתנהלות בעולם הזה עתה, ושיטתו ביעודי ימות המשיח עם תפיסתו ההלכתית אחת היא: יש לראות את הפנים.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
