כשרות הברוקולי והכרובית

הרב זאב וייטמן

*המאמר באחריות כותבו, ואינו מייצג את דעת רבני כושרות

בספר החינוך נמנות בפרשת שמיני שבע מצוות לא תעשה הנוגעות לאיסורי מאכלות:

1. שלא לאכול בהמה וחיה טמאה
2. שלא לאכול דג טמא
3. שלא לאכול עוף טמא

ועוד ארבעה איסורים הנוגעים לשרצים:

1. שלא לאכול שרץ הארץ
2. שלא לאכול שרצים קטנים שמתהווים בירקות ובפירות
3. שלא לאכול משרצי המים
4. ושלא לאכול שרצים המתהווים מהעיפוש (שלא בדרך טבעית של פריה ורביה).

ולמרות שארבעה איסורים מתוך שבעה עוסקים בשרצים יש שרצים שאינם אסורים באכילה, ואפשר למנות חמישה סוגי שרצים מותרים:

1. שרצים המתפתחים בפירות אחר שנתלשו ובתנאי שהם לא יצאו מהפרי ושרצו בארץ.
2. תולעים הנמצאים בבשר הדג.
3. תולעים המתהווים במים מכונסין - בבורות או כלים.
4. תולעים הנמצאים בפולין ואפונים תחת הקליפה באופן שהם אינם רוחשים.
5. תולעים הגדלים בגבינות.

ואמנם מצינו גם בעולם הכשרות של ימינו מספר מחלוקות לגבי חלק מהתולעים האם הם אסורים או מותרים:

1. תולעים הנמצאים בבשר הדג כאשר האוסרים טוענים שאנו יודעים שהם הגיעו לבשר הדג מתוך המעיים, כלומר, הם שרצו במים ונאכלו ע"י הדגים והגיעו לבשר הדג מתוך מעיו.
2. כנימות על תפוחים ופרי הדר, שהגרש"ז אויערבך סבר שאין בהם איסור משום שלא ניתן להבחין בזחילתן וברחישתן בעין בלתי מזוינת.
3. חלק מהתולעים שחודרים לבשר התות שדה שיש טוענים שאין מקום לאוסרם מחמת שבבדיקה רגילה לא ניתן להבחין בהם ולהפרידם.

מכיוון שבתקופה זו נסתיימה עונת קטיף ועיבוד הברוקולי והכרובית במפעלי הירקות הקפואים לשנת 2011 וכל מה שישווק במהלך השנה נמצא כבר בחדרי ההקפאה אתייחס למצב הכשרות של ירקות אלו מבחינת החשש לאיסור שרצים אסורים (כל מה שאכתוב להלן מתייחס למפעל סנפרוסט שלגביו אני מכיר את הנתונים על בורים).

השדות שבהם גידלו את הברוקולי והכרובית היו לאורך כל הגידול תחת הפיקוח של צוות גדול של משגיחים ובודקים מנוסים מ"מכון התורה והארץ" שעקבו ברציפות לאורך כל חודשי הגידול אחר מצב השדות ובהתאם למצב נתנו הנחיות טיפול למגדלים.

לפני הקטיף נעשות ע"י בודקי המכון בדיקות מדגמיות שבהם לוקחים מאות ראשי כרובית וברוקולי מכל חלקה כדי לוודא שהיא נקייה עוד בטרם העיבוד במפעל. רק כרובית וברוקולי מחלקות בהם רובן המוחלט של ראשי הכרובית והברוקולי (90 אחוזים ומעלה!) נמצאים נקיים עוד לפני כל טיפול הנעשה במפעל מוכנסות לעיבוד במפעל. השנה, למשל, נפסלו מאות טונות של ברוקולי וכרובית שלא נקטפו מחמת נגיעות גבוהה או שהם נקטפו ונמכרו בשווקים כברוקולי או כרובית טריים. פסילה זו גרמה לנזק והפסד ניכר לחקלאים. 

במפעל עצמו עוברים הברוקולי והכרובית ניעור, חיתוך לפרחים, הרקדה, תוף מסתובב ושטיפות מסיביות באופן שמוריד חלק גדול מהחרקים שהגיעו בכל אופן למפעל עם הירקות.

לאחר מכן, עוברים פרחי הברוקולי והכרובית חליטה והקפאה.

בתום העיבוד נערכים שוב בדיקות מדגמיות גדולות מאוד של מאות ק"ג מכל יום ייצור על מנת לוודא שהתוצרת הסופית אכן נקייה. בדיקה זו מאשרת שהסיכוי שבאחד מפרחי הכרובית או הברוקולי יימצא חרק הוא אחד לכמה מאות. יש לציין, שרוב הממצאים המועטים שבבדיקות אלו הינם בגודל ובצורה שאדם רגיל יתקשה מאוד להבחין בהם ולזהותם, וגם הבודקים המומחים מתקשים לקבוע בוודאות אפילו לאחר שהם נעזרים בזכוכית מגדלת, שמדובר בבריה שלימה ללא כל חסרון. כתוצאה מהבדיקות הללו נפסלו עוד כמאה טון ברוקולי שהוגדרו במערכת המפעל כלא כשרים וכלא ראויים לשיווק לשוק הכשר (פסילות אלו כרוכות בהפסדים ניכרים למפעל. וזאת, בנוסף לעלויות הגבוהות של הבדיקות עצמן ולהפסדים הנוספים כתוצאה מפסילת חלקות שיועדו לקטיף ולעיבוד במפעל).

למרות שמצב זה הביא את המפעל לרמה גבוהה יותר מהרבה חברות המשווקות ירקות המוגדרים על ידם כמהדרין וכללא חרקים, אנו לא מגדירים את התוצרת ככשרה למהדרין אלא ככשרה בכשרות רגילה וכפטורה מבדיקה לפני אכילתה, מכיוון שלכל הדעות רמת הנגיעות בפרחי הכרובית הינה הרבה פחות ממיעוט המצוי (הכרעה זו שהברוקולי והכרובית הקפואים הינם כשרים לאכילה גם ללא בדיקה נקבעה בהתייעצות עם מספר פוסקים מובהקים והיא מתאימה גם לנהלי הרבנות הראשית, כשעלי לסייג שקביעה זו מתייחסת מבחינתי רק למפעל המוכר על ידי והיא נכונה לשנת 2011, כאשר לקראת 2012 יש לוודא שוב שהמצב לא נשתנה).

לא כן מצב הברוקולי הכרובית הטריים, שנגועים הרבה יותר מאשר הברוקולי והכרובית שמצבם תואר לעיל, ושלגביהם אין כל פיקוח בשדות ואין פיקוח על רמת הנגיעות לפני הקטיף והשיווק, והשאלה היא האם יש דרך להעלות על השולחן הכשר גם כרובית וברוקולי טריים שגדלים בשטח פתוח ללא כל פיקוח.

בימים אלו יצא לאור בהוצאה משותפת של "צהר" ו"גילוי" ספרו של הרב אלישיב קנוהל "ואכלת ושבעת" שנכתב ביחד עם הרב שמואל אריאל, ושבחו הגדול של ספר זה שהוא מביא, בדרך כלל, את שורת הדין באופן בהיר, אמין ומדויק ללא חומרות וללא הפרזות - מתיר את המותר ואוסר את האסור.

בפרק העוסק בחרקים המחברים מבהירים את ההבחנה הגדולה שיש בין מי שאוכל ח"ו שרצים אסורים בפני עצמם ובכוונה לבין מי שאוכל ירקות שבהם מעורבים ומסתתרים חרקים קטנטנים שלא ניתן לראותם בקלות. במקרה של חרקים המעורבים בירקות מדובר באיסור דרבנן, מכיוון שחרקים אלו שלא ניתן לזהותם בקלות נחשבים לתערובת ומדאורייתא החרקים בטלים ברוב ההיתר ורק מדרבנן נקבע שבריה שלימה איננה בטילה אפילו באלף.

כמו"כ, מובאת בספר עמדת הסבורים שיש מקום להתחשב בכל הראשונים הרבים הסבורים שבריה בטילה ב-960, והדעות שהחרקים הקטנטנים עליהם אנו דנים אינם נחשבים בריה או שמטעמים שונים לא על בריות כאלו גזרו חכמינו שלא יתבטלו בשישים.      

להלכה, מכריע הרב אלישיב ע"פ רוב הפוסקים שמאכל בו יש חרקים בוודאות או בסבירות גבוהה אין לאוכלו ללא בדיקה, אך במקרים בהם מידת הנגיעות מוטלת בספק או במקום שנעשתה בדיקה חלקית ניתן להקל ע"פ שורת הדין לאכול את המאכל שהרי ספק בריה מותר.

לגבי ברוקולי וכרובית טריים שם רמת הנגיעות עלולה להיות גבוהה מאוד מוצע בספר לפרקם לפרחים קטנים לשרותם במי סבון ולשוטפם היטב ולבשלם. לאחר הבישול יש לסנן את מי הבישול ואם לא יימצאו על בד הסינון יותר משני חרקים מותר לאכול את התבשיל ואם נמצאו שלושה חרקים או יותר ניתן לסנן את מי הבישול ולהשתמש בהם, אך אין להשתמש בכרובית או בברוקולי עצמם מחשש שיש בהם עוד חרקים שלא פרשו בבישול.

כאמור, הנחיה זו נאמרת לגבי ברוקולי וכרובית טריים, כאשר ב"ה המצב בברוקולי וכרובית קפואים כמתואר לעיל הינו שונה לחלוטין, ואין איסור לאוכלם גם ללא בדיקה.

לסיום, הערה לגבי גודל השרץ האסור. רוב השרצים עליהם אנו מדברים הינם שרצים שמלבד הקושי הגדול למוצאם בירק הרי גם כאשר רואים אותם הרי שבהרבה מאוד מקרים קשה מאוד, ולעתים, אף בלתי אפשרי לזהות שמדובר בשרץ אסור ללא שימוש באמצעי הגדלה (וגם בעזרת אמצעי הגדלה אין אפשרות לדעת באופן ברור שמדובר בריה שלימה ללא חסרון כלשהו). האם התורה אוסרת שרץ כזה? רוב הפוסקים משיבים על שאלה זו בחיוב, אך הגרמ"פ בתשובה כותב "שאפשר שדבר שלא נראה למעשה (להדיא) לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה". כלומר, דבר שקשה לזהותו באופן מיידי ופשוט ייתכן שכלל איננו אסור, ולכל הפחות יש לומר שאין לו דין בריה שאיננו בטל בתערובת. וזאת הוא אומר בנוסף לכל לימודי הזכות המופיעים בערוך השולחן ובאחרונים נוספים, והוא מסביר את התנגדותו להצטרף לאוסרים לאכול ירקות שונים מחשש לשרצים המצויים בהם בגלל ש"יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם"

• הערת הרב וייטמן : ההיתר לאכול ברוקולי וכרובית ללא בדיקה היה נכון עד סוף שנת 2020. החל מ-2021 הכיתוב על ברוקולי וכרובית ישתנה, וייתכן וישווקו ע"י סנפרוסט גם ברוקולי וכרובית שמידת הנגיעות בהן היא מעל מיעוט המצוי, ולכן יש לבדוק או לנקות אותם לפני השימוש. אם מפרקים את פרחי הברוקולי והכרובית לפרחים קטנים משרים במים עם סטרילי לשלוש דקות ומנערים היטב את הברוקולי והכרובית בתוך המים ולאחר מכן מסננים את המים על בד סינון ובודקים ולא מוצאים נגיעות - המוצר מותר באכילה. גם ללא בדיקה כזו אבל אחרי טיפול כזה ושטיפה טובה של הברוקולי והכרובית לאחר ההשריה והניעור בסטרילי ניתן להתייחס אליהן כירקות שהנגיעות בהן היא פחות ממיעוט המצוי ומותר לאכול אותם ללא בדיקה נוספת.