תפילתו של אברהם אבינו
כאשר אברהם אבינו סירב להצעת מלך סדום לקחת את שלל המלחמה, הוא פנה אל ה' והכריז: "הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון".
רש"י מפרש: הרים את ידו לשבועה.
אונקלוס מבאר אחרת: הרים את ידיו בתפילה.
והרמב"ן מוסיף: פרישת כפים היא לשון תפילה – לשון של אדם המבקש מהקב"ה להחזיק את לבו טהור, לשמור עליו ישר מול מבחני העולם. (אונקלוס ורמב"ן על בראשית י"ד:כ"ב)
מה ביקש אברהם בתפילתו? אולי התחנן שלא תפתה אותו תאוות העושר, ושלא תסחוף אותו רוח סדום.
הוא, שהציל עמים, שהציל חיים, היה יכול לקחת את השלל לעצמו – אך רצה להישאר נקי.
לא רצה להיות חלק מן השחיתות, לא רצה שהכסף יעוות את נשמתו.
גדלותו של אברהם לא נמדדת רק במה שעשה, אלא גם במה שסירב לעשות.
המבחן הקשה ביותר בחיים איננו העוני – אלא השפע.
האתגר של עושר, של האפשרות להרוויח יותר מבלי לפגוע ביושר, הוא מן הקשים שבמבחנים – ומעטים עומדים בו.
דורות אחר כך, בעיר בריסק, חי רבי חיים סולובייצ'יק – ה"בריסקער רב".
אדם עשיר הגיע אליו עם תרומה נדיבה לישיבה,
הרב קיבל אותו בלבביות, אך ברגע שגילה כי עסקיו של האיש אינם נקיים, החזיר לו את המעטפה בידיים רועדות אך בנחישות, ואמר:
"ידידי היקר, הישיבה יכולה להתקיים גם בלעדיך. אבל אם התורה תתפרנס מכסף שאינו ישר – גם התורה וגם הכסף יאבדו את קדושתם. איני יכול לאפשר זאת."
האיש נדהם – ושתק.
אבל אותו רגע – הרגע שבו הוחזרה המעטפה, והמילים הרכות אך הנחושות – היה הרגע ששינה את חייו.
שנים אחר כך סיפר, כי זה היה הרגע שהחזיר אותו לדרך הישרה, שהצילה את נשמתו.
כסף ושוחד יכולים לעוור גם את החכמים ביותר.
התורה מזהירה: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים."
הרה"ק מרן רבי יואליש מסאטמר זצ"ל שאל: אם השוחד מעוור, כיצד אפשר לקרוא להם צדיקים?
ענה: הצדיק עצמו נשאר נקי, אך סביבו – אצל יועציו, עסקניו, החכמים הסובבים אותו – השוחד עושה את שלו.
הם מפרשים, מסבירים, מתווכים, ומעט מעט מעקמים את דברי הצדיק – עד שגם דברי הצדיקים עצמם עלולים להתעוות.
לכן התורה מזהירה בחומרה.
הסכנה איננה רק בלקחת, אלא גם בנימוקים, בצידוקים, בצעדים הקטנים שמותירים פצע בלב.
ברגע שהקו המוסרי מתחיל לנטות – כל מבנה הצדק עלול לקרוס.
בעולם מלא סמלים של כשרות, נזכור: לפני כל כשר, חייב להיות ישר.
כיום קיימים ארגונים רבים המעניקים תעודות כשרות, ולכל אחד מהם דרישות וסטנדרטים שונים.
לעיתים, אם אדם אינו מצליח לקבל תעודה מארגון אחד, הוא פונה לאחר שפחות מקפיד.
אך עלינו לזכור: יושרה קודמת לכל כשר.
הכשרות איננה עסק, ואיננה כלי לרווח אישי.
היא איננה מיועדת למכור או לשווק.
הכשרות היא שליחות בידי הקב"ה – דרך שמורה שמובילה אותנו למידות טובות, ללב טהור ולמעשים ישרים.
לא לשם שמירה על מוניטין של ארגון או על אינטרסים כלכליים.
בלי יושר, בלי טוהר במעשינו ובכוונותינו – גם מה שנראה כשר עלול לאבד את ערכו.
נלמד אפוא מאברהם אבינו: נרים גם אנו את ידינו בתפילה, נבקש מהקב"ה שתיהיה לנו סיעתא דשמיא, שנזכה – בכל מעשה, בכל החלטה ובכל פרנסה – להישאר ישרים, נקיים וטהורים.
יושרה איננה מחיר התורה – היא לבה, נשמתה, היסוד לכל התורה כולה.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
