לכבוד הרב שלום, ידוע שכשעושים לבבות על האש יש לחתוך אותם ולהוציא את הדם מחדרי הלב. אם כך, מדוע נאמר שרוב הרבנויות בארץ לא מקפידות על זה (למשל במסעדות,סטקיות)? האם יש להם על מי לסמוך? ראה תשובת אחד הרבנים בתוספת מקורות מההלכה: " הנה הלכה מפורשת ביו"ד סימן ע"ב סעיף א. "הלב מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחיטה לפיכך צריך לקורעו קודם מליחה ולהוציא דמו ולמולחו אח"כ" ובסעיף ב. "מלחו ולא קרעו קורעו אחר מליחתו......" ובסעיף ג. והוא הדין אם צלאו ולא קרעו שקורעו לאחר צליתו ומותר אבל אם בשלו בלי קריעה אסור עד שיהיה 60 כנגד הלב" ובהג"ה "ואפילו בדאיכא 60, הלב עצמו אסור ויקלוף מעט סביב הלב ויש מחמירין אפילו במליחה לאסור שאר בשר שנמלח עימו... דהוי דם ממש" ע"כ . מובן מכל הנ"ל שאת הדם הזה הכנוס בחדרי הלב אין שום היתר לאוכלו,
-------------------------------------וכאן בא העיקר שים לב-------------------------------------------------------------בהמשך הסימן כותב הרמ"א "ואין חילוק אם הלב פתוח או סגור למעלה" והט"ז כותב "ומיהו אם הניחו על פיו דאיכא מקום לדם לזוב איכא למימר דמיקרי קרוע" כלומר רק אם הלב מחורר בקצהו (כמו בשיפודים דנן) אבל והניחו את הלב על האש כשהקצה הפתוח לכיוון האש , אזאי יש להתיר ,אבל בצורה שמשפדים כיום כמות לבבות בשכיבה על האש וגם הלבבות מהודקים אחד אל השני הנה הדם הכנוס בחדרי הלב נשאר בתוך חדרי הלב ואסור לכל הדיעות לאוכלו .
ואני פונה כאן לכל סועד שנכנס לסטקיה או מסעדה שצולים לבבות ללא קריעה, להעיר ע"כ למשגיח במקום ולפנות עם זה גם לרה"ר לישראל כדי שיאכפו את העניין ההלכתי הזה
הב"ח בטור יו"ד סימן ע"ב כותב: "כתב האיסור והיתר הארוך(כלל ט"ו דין א-ד)דהא דתנן קורעו לאחר בישולו(היינו צלייתו) לאו דוקא קריעה ממש אלא שהוא פתוח למעלה ומוציא משם דמו כגון ע"י נענוע עד שיפול הדם מתוכו או ע"י קיסם נמי שפיר דמי...והא דתנן קורעו הוא משום אורחא דמילתא... ומהר"ם בת"ח השיג עליו דאין לחלק אם סגור בלב או פתוח למעלה...ע"כ . ומסיים הב"ח ופוסק כהאיסור והיתר ולא כהרמ"א. אך הש"ך על המקום כותב על דברי הרמ"א "וכן עיקר וכן משמע מדברי כל הפוסקים...שלא כהב"ח
ואמר לי רב אחד שאוליי כשהשיפוד מחורר את הלב לכל ארכו הרי זה כאילו קרעו ויש מקום לדם לזוב ונראה לי שזה אינו נכון כי:
א. בכל מקרה ודאי שיתכן שהשיפוד דלג ועקף את אחד הלבבות ובפרט לב הודו שהוא רחב יותר ב.מלשון שהובא בט"ז מובן שהלב צריך לעמוד כשהפתח מכוון לאש, וגם מלשון ה"איסור והיתר" (שאפילו לא נפסק להלכה כמותו) ע"י נענוע עד שיצא דמו מתוכו או ע"י קיסם משמע שיש לודא שאכן יצא הדם. ודאות שאין לנו בשיפודים שלנו ג. וזה העיקר ה"יד יהודה" אומר על דברי הט"ז שלהלכה אין להתיר אפילו בדעבד אם לא ק ר ע ו מ מ ש ואף לא מועיל נענוע או קיסום ולא מועיל הפתח מלמעלה
*.ויתכן מאד שהיד יהודה כתב כך כי ראה במעשה לפועל שללא קריעה ממש אזאי נשארים גושי הדם בחדרי הלב
ועיין עוד בסוגיה זו ב"דרכי תשובה" ובמה שכותב עליו ה"שבט הלוי" מרן הרב וואזנר שליט"א)
ושוב אני אומר אם למאן דהוא יש דעה ללמד זכות על המקילין אשמח לשמוע (ב"הוסף תגובה" שבסוף העמוד)
