המדריך לכשרות בצה"ל

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

על הכשרות בצבא ממונה הרבנות הצבאית (באמצעות 'ענף הכשרות'). הרבנות עושה מאמצים רבים כדי שכלל החיילים יוכלו לאכול ללא חשש, אך במערכת כה מורכבת וגדולה ישנו קושי לשלוט במאת האחוזים,[1] ועל החייל שבשטח מוטלת האחריות לבדוק ולוודא את כשרות המאכלים בפועל.

זכויות החייל הדתי

פקודות מטכ"ל בצה"ל מעגנות את זכותו של כל חייל לקבל אוכל כשר. הפקודות מאפשרות לחייל לבחור ברמת כשרות מהדרין ולקבל מנות מהדרין ארוזות לבסיסו.[2] לפיכך, כאשר רמת הכשרות במטבח הבסיס איננה מספקת, יש לפנות לסגל הפיקודי או לרב הצבאי ולבקש מנת מהדרין.

ואולם טוב ונכון יותר לנסות ולדאוג לכלל החיילים, לוודא שפקודות הרבנות מיושמות בשטח, שהפיקוח על הכשרות מתבצע כפי שצריך, ובמידה ונמצאות תקלות יש לפנות לרב הבסיס. אם הדבר איננו מועיל אפשר להעלות את התלונה לרב החטיבה או האוגדה, ואם הבעיה לא נפתרת, יש לפנות לנציג קבילות החיילים ולקבול על המצב.[3]

האוכל המוגש בצה"ל

מטבחים מרכזיים (בסיסים גדולים) – כלל חומרי הגלם במטבחי צה"ל המרכזיים מתקבלים ממערך הקנייה של צה"ל. לצה"ל ישנה מערכת משומנת האמונה על צרכנות חומרי הגלם, והרבנות מעורבת בה לחלוטין. המערכת משתדלת לצרוך חומרי גלם ברמת כשרות טובה, ובהיותה צרכן בסדר גודל שכזה היא מצליחה לחולל שינויים לטובה ברמת הכשרות של מפעלים שונים המבקשים להיכנס למטבחי צה"ל.

כלל המוצרים הנכנסים למטבחי צה"ל חתומים בחותמת 'מהדרין' ונבדקים באופן פרטני על ידי הרבנות הצבאית. הבשר 'חלק', ירקות העלים מפוקחים בשיטת 'גוש קטיף' ועוברים בדיקה מיוחדת כדי לאשר אותם לשימוש בצה"ל.[4]

אך הכשרות למעשה איננה תלויה רק בחומרי הגלם, אלא גם ביישומם של נוהלי הכשרות במטבח. לצה"ל ישנם נוהלי כשרות מוקפדים, ולכן כאשר משגיח הכשרות (מכ"ש) מקפיד על יישום הנהלים, רמת הכשרות במטבח טובה. לפיכך בעת הגעה לבסיס חדש יש להיכנס למטבח ולעמוד על טיבו של המשגיח ומקצועיותו.[5]

מומלץ לברר עם המשגיח כמה נקודות: האם המשגיח שוטף את העלים ובורר קטניות מחרקים? במקרה שהטבח גוי, האם מקפידים שיהודי יניח את הסיר על האש, כמנהג הספרדים? על פי נוהלי הרבנות הצבאית התשובות לשאלות אלו צריכות להיות חיוביות, ובמידה והנהלים אינם מיושמים, יש לפנות לממונים על כך.

הערה: ישנם בסיסים שבהם האוכל המוגש אינו מן המטבחים המרכזיים אלא ממקור חיצוני, על כך ראו להלן בנושא 'מנות ארוזות'.

מטבחי קצה (טייסות וכדו') – מטבחים אלו מקבלים את האוכל מהמטבח המרכזי, אך מחממים אותו מחדש במטבח הקצה. במטבח זה פעמים רבות אין פיקוח הדוק על הנעשה ולא פעם מבשלים שם תוספות שונות ובעייתיות. במקרה זה בפני החייל עומדות מספר ברירות: 1. להקפיד על כלים פרטיים שלו, ולאכול ישירות מן התבניות שמגיעות מן המטבח המרכזי, ללא חימום נוסף במטבח הקצה. 2. לפנות לרב הצבאי הממונה ולדרוש את הכשרת המטבח, ולאחר מכן לעמוד על זכותו לניהול מטבח כשר אל מול שאר החיילים במקום.

מטבחים קטנים (מוצב פלוגתי, ספינות וכדו') – מטבחים אלו מקבלים את חומרי הגלם המאושרים על ידי הרבנות הצבאית, אך בשונה מן המטבחים הגדולים,= שאותם מתפעלים רק הטבחים בפיקוח משגיח צמוד, במטבחים אלו פעמים רבות חיילים עושים שימוש פרטי בכלי המטבח, ומשגיח הכשרות מבקר בתדירות נמוכה. קשה לעקוב אחר השימושים השונים במטבח, לעיתים מדובר בגויים שאוסרים את המאכל והכלים כ'בישולי גויים', ויש אף שמערבים חומרי גלם נוספים שהגיעו מחוץ לצה"ל וכשרותם מוטלת בספק. לכן במקרה זה על החייל שומר הכשרות לפקוח עיניים על הנעשה (ובמיוחד על בישולי גויים), ובמקרה הצורך לדרוש מן הממונים להכשיר את המטבח ולהטמיע את נוהלי הכשרות.

פילבוקסים, עמדות, אבט"שים – מבחינת הרבנות הצבאית המטבחים במקומות אלו מוגדרים כמטבחים טרפים, מפני שאין שום אפשרות לאכוף בהם את נוהלי הכשרות ולפקח עליהם. כשרות הכלים במקום תלויה בכל המשתמשים הקודמים, והסיכוי שהם כשרים קלוש.

זכותו של חייל שומר כשרות לקבל ערכת כלים כשרה, וזאת עליו לבקש מרב החטיבה או ממשגיח הכשרות הגזרתי. במידה והדבר אינו מתאפשר עליו להכשיר את כלל הכלים עם בואו למקום באמצעות מספר פעולות פשוטות:

1. למלא את הקומקום במים ולהרתיחם עד שיגלשו.[6] לאחר מכן לנקות את כל הסכו"ם ולהכניס אותו לקומקום בעוד המים שבו מבעבעים (אפשר להכניס רק חלק מהכלי, להפוך אותו ולהכניס את החלק השני).[7]
2. להבעיר מדורה ולהכניס לתוכה את המחבתות, עד שיתאדמו.[8]
3. לנקות את הסירים ולחמם אותם כשהם ריקים על הכירה למשך כרבע שעה בחום המרבי.[9]

מובן שלאחר הכשרת הכלים, על החייל להבהיר לחבריו את הנהלים החשובים לעבודה במטבח מעתה ואילך.

בשטח – האוכל המבושל בשטח מגיע מהמטבחים המרכזיים, ובדרך כלל אין בו בעיות כשרות. לעיתים הרס"פ מביא אוכל או כיבוד ממקור חיצוני ('תגבורים' או 'פריסה'),[10] ובמקרה זה יש לברר את כשרות המוצרים. חשוב לדעת שהדבר אסור על פי נוהלי הרבנות הצבאית, ואפשר להתלונן על כך.

מנות ארוזות (חמגשיות, כריכים וכדו') – מנות ארוזות המוזמנות לצה"ל מיצרני מזון חיצוניים חייבות לקבל תחילה את אישורה של הרבנות הצבאית. בתנאי המכרז מוטמעים נוהלי כשרות שעל יצרן המזון להתחייב לעמוד בהם, אך הרבנות הצבאית אינה מעורבת בהשגחה היומיומית במטבחי הייצור. יצרן המזון נדרש לעמוד במיוחד בנוגע ל'בשר חלק', 'בישול ישראל' המתאים גם לספרדים וירק עלים מפוקח. פרט לכך בעל שירותי ההסעדה (הקייטרינג) רשאי להשתמש בחומרי גלם המוגדרים כ'מהדרין' מכלל הכשרויות השונות, ללא הבחנה ביניהן.

מנות קרב – חומרי הגלם שבמנות הקרב אושרו על ידי הרבנות הצבאית ברמת כשרות מהדרין.

אירועים (ערבי פלוגה, ימי חינוך) – על פי נוהלי הצבא כל קייטרינג, מטבח או בית עסק המספק שירותי הסעדה לחיילי צה"ל צריך לקבל את אישורה של הרבנות הצבאית. רמת הכשרות המאושרת במקומות אלו זהה לאמור לעיל לגבי מנות ארוזות. מאחר שהתקלות בנושא זה מצויות, על החייל להיות ערני ולוודא שהמזון אכן אושר כנדרש.

כאשר מקיימים ערב פלוגה, והפלוגה רוכשת בעצמה את המוצרים, על פי הנהלים רמת הכשרות צריכה לעמוד בנוהלי הרבנות הצבאית.[11] למעשה לא תמיד הדבר מייושם ולכן יש להדגיש בפני המפקד מראש את הצרכים של שומרי הכשרות. על החייל לקבל עליו את תהליך רכישת הבשר, לקנות מנגל חדש,[12] לטבול את הרשת, ולפקח שרק יהודים יכינו את הבשר. במידה וצולים כבד ולבבות,[13] יש להכשיר אותם כדין ולצלות אותם רק לאחר צליית שאר הבשר (מפני שלאחר מכן הרשת טרפה לשיטת האשכנזים).

כוורת (שק"ם) – בשק"מ נמכרים מוצרים סגורים בשלל כשרויות. על הקונה מוטלת האחריות לוודא שהכשרות על המוצר מתאימה לרמה שהוא רגיל לצרוך.

מסעדות בסיס צה"ליות ('חלבייה', 'בשרייה') – זכייני ההסעדה המפעילים את המקומות הללו הוחתמו על חוזה המבטיח יישום נוהלי כשרות זהים למטבחי צה"ל, ומטבחיהם מושגחים על ידי משגיחי צה"ל. כדי לבדוק אם הכשרות מתאימה לרמה שהקונה רגיל לצרוך, יש לברר עם המשגיח את כשרות חומרי הגלם השונים.

תרומות – לפי נוהלי הצבא, כל תרומת מזון לצה"ל חייבת לעבור את אישורה של הרבנות הצבאית. במידה ונוהל זה איננו מיושם, יש להתלונן על כך בפני הממונים.[14]

בית החייל, חאן – מקומות אלו אינם מפוקחים על ידי הרבנות הצבאית. חלקם מושגחים על ידי מערכות כשרות פרטיות, ויש לברר את הכשרות שבהם כמו בכל מסעדה או מלון.

התנהלות בחיי היום יום

אוכל ביתי – כאשר חיילים שאינם שומרי כשרות, או גויים, מביאים אוכל מביתם ומבקשים לכבד בו את חבריהם, אין לאכול ממנו, גם אם החייל טוען ש'הכול כשר'.[15]

פק"ל קפה – קפה שחור, נמס או מגורען אינם צריכים הכשר, וכן גם לא הסוכר (ממתיקים אחרים זקוקים להכשר). שתיית הקפה מותרת אף אם הכין אותו חייל גוי, מפני שאין בישולי גויים במשקאות. לכתחילה יש לבקש לשתות בכוסות חד-פעמיות, ובדיעבד מותר לשתות גם בכלים רגילים שבהם מגישים את הקפה.[16]

תה שהכינוהו מעלי תה, חובה לסננו במסננת או בד צפופים כדי להסיר את החרקים שמצויים על העלים. כאשר התה מוכן משקיקי תה בטעמים מיוחדים, יש לבדוק אם ברכיבי המוצר מעורבות תמציות טעם, ובמידה ומעורבות כאלו – אין לשתות ללא הכשר.

טונה מעושנת – כאשר מעשנים טונה מקופסת שימורים, יש לבדוק תחילה את כשרותה, אך גם אם גוי מעשן אותה אין בכך כל חשש בכך, מפני שהטונה כבר מבושלת ויכולה להיאכל כך.

הנחת מאכלים תחת המיטה – על מאכלים המונחים תחת המיטה חלה רוח רעה, ולכן יש להימנע מלאחסן אותם כך (גם כשהם מונחים בתוך תיק). בדיעבד יש שהתירו לאוכלם.

בשר וחלב על אותו שולחן – כאשר אחד מן החיילים סועד בשר וחברו סועד מזון חלבי באותה העת, יש להניח היכר והפרדה בין הסועדים.

טוסטר אישי – אם חייל גוי או יהודי שאינו שומר מצוות הביא טוסטר לשימוש אישי מהבית, אין לעשות בו שימוש, גם אם החייל מעיד שהשתמש רק במוצרים כשרים, משום שהוא איננו נאמן על כך.[17]

התנהלות במקרי ספקות ותקלות – כאשר מתגלות תקלות במטבחי צה"ל, יש לדווח עליהן לממונים כדי לתקן את הדרוש תיקון מכאן ולהבא. בדיעבד אם נמצאו תקלות הדין כדלהלן:

קטניות שלא נבררו, אך כבר בושלו, מותר בדיעבד לאוכלן.

גוי שבישל את המאכל מתחילתו ועד סופו, אסור לאוכלו.[18] אם יהודי הדליק את האש וגוי רק הניח עליה, לשיטת האשכנזים המאכל מותר, ולשיטת הספרדים מותר לאוכלו רק אם יהודי הניח את המאכל על האש או ערבב אותו בתחילת הבישול. לאחר שהתרחשה תקלה בנושא זה יש לעמוד על כך שהכלים יוכשרו, אך מאכלים שבושלו בכלי לפני שהוכשר אינם נאסרים.

במידה והבשר שבושל איננו חלק, על ספרדים להימנע מלאוכלו, ולדעת רוב הפוסקים עליהם להימנע גם מלאכול את שאר המאכל שבושל עימו (החמין למשל).[19] אם אין מצליחים לברר אם מדובר בבשר חלק או שאינו חלק, יש מקילים לאוכלו.[20]

[1] חשוב לדעת שהרבנות הצבאית כגוף ציבורי לא תמיד זוכה לחופש פעולה מוחלט. כך למשל ביחד לאיוש תקנים של משגיחים ורבנים בשטח, או לקביעת רמת הכשרות של חומרי הגלם שמשתנה מאילוצים צהליים שונים.

[2] מנות המהדרין נותנות מענה לארוחת הצהרים, אך בארוחות הבוקר והערב על החייל למצוא את המאכלים הפשוטים שמוגשים בחדר האוכל, כגון: ירקות, גבינות וכדו'.

[3] לקבילות אלו ישנה משמעות מערכתית בתפיסת הפיקוד של צה"ל על התעניינותם של החיילים בשירותי הדת. בנוסף ביכולתן לתקן את הבעיה מן השורש, בצורה רוחבית, מעבר לטיפול המקומי. 

ניתן לקבל מענה גם באמצעות הקו הפתוח של הרבנות הצבאית: 0529414414.

[4] בנוסף לרכישת חומרי הגלם המרוכזת על ידי צה"ל, מנהל המטבח מחזיק בכרטיס אשראי צבאי איתו הוא יכול להשלים מוצרים חסרים, ישנו נוהל רכש חוץ המחייב אותו על פי הפקודות בו מפורט מה מותר לקנות, בדרך כלל כרטיס זה נתון למעקב של רבנות היחידה / ענף כשרות.

[5] בבסיסים הגדולים בדרך כלל בתפקיד משגיח כשרות משמש נגד בקבע שכבר התמחה בתחום והכשרות בראש מעייניו.

בחלק מהבסיסים כיום ישנם משגיחי כשרות אזרחיים מחברות כוח אדם, הכפופים לנוהלי הכשרות של צה"ל. משגיחים אלו מחזיקים בתעודת משגיח מטעם הרבנות הראשית לישראל.

[6] במקומות שכאלה עלולים לעשות בקומקום שימוש לצורך בישול ביצים (בישולי גויים) או נקניקיות (חשש טרף).

[10] הדבר מצוי במיוחד בעת שירות מילואים ובעת מלחמה.

[11] הנוהל מחייב רכש ממקומות כשרים לפי נוהל רכש חוץ, אמנם למעשה יתכן מאד שיתבצע רכש ממקומות בעייתיים ואף ממקומות לא כשרים, הנוהל מחייב כי לכל רכש יתלווה משגיח כשרות שיוודא רכש מאושר אך בפועל לא תמיד הדברים מתבצעים.

[12] לעיתים ישנו מנגל פלוגתי, שהשימוש בו עד כה נערך באופן לא מבוקר, והוא אסור בשימוש. במידה ומשתמשים במנגל שכזה, על החייל לדרוש שאת הבשר בשבילו יכינו כשהוא עטוף בשתי שכבות של נייר כסף.

[13] חשוב לדעת שאסור בצה"ל באיסור מוחלט להשתמש בחלקי פנים (כבד, לבבות, טחול, קורקבן וכדו'), ואם יש מוצרים כאלו יש לעדכן את רב היחידה / משגיח הכשרות.

[14] בשעת מלחמה בדרך כלל מגיעות תרומות רבות לשטחי הכינוס בלא פיקוח של הרבנות הצבאית, ועל החיילים לברר על כשרותם של המוצרים המגיעים אל השטח.

[15] שו"ע יו"ד קיט, א.

[16] בדרך כלל מדובר בכוסות ייעודיות לצורך שתיית הקפה, ולכן אין בהן חשש איסור. כמו כן מדובר בכלי שני שאינו בולע. אם מדובר בכוסות זכוכית שיש חשש שלא נטבלו – לכתחילה יש לבקש להשתמש בכוסות חד פעמיות.

לגבי כלי הכנת הקפה, גם במקרה זה פעמים רבות מדובר בכלי ייעודי לקפה, ואף כאשר עושים בו שימושים נוספים הוא איננו אוסר את הקפה, מפני ש'סתם כלים אינם בני יומן'.

[17] שו"ע יו"ד קיט, א.

[18] אלא אם כן מדובר באחד מסוגי המאכלים שאינו נאסר בבישול גויים.

[20] בצבא גם הגר"מ אליהו הקל בכך במקום ספק.