כשרות תרופות הומאופתיות ורפואה אלנטרנטיבית

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

תרופות הומיאופתיות

הקשיים ההלכתיים בתרופות הומיאופתיות אינם פשוטים: 1. הרכיבים הפעילים שהתרופה מבוססת עליהם לעיתים מופקים מן החי: כבד חזיר, הפרשות נחשים ודבורים, צדפות, חלב כלבים ועוד. 2. את התמציות מערבבים באלכוהול, והוא עלול להיות מופק מ'יין נסך' או מדגנים האסורים ב'איסור חדש'.

בשונה מתרופות קונבנציונליות, הרכיבים ההומאופתיים אינם עוברים תהליכים משמעותיים שמפקיעים מהם את האיסור,[1] האלכוהול איננו 'בטל ברוב', והיעילות של תכשירים אלו לא הוכחה מדעית כמועילה לחולים.[2]

למעשה, חובה לערוך בירור על כשרות חומרי הבסיס של התרופה. אם חלק מהם ממקור אסור, לכתחילה יש להימנע מנטילת התרופה,[3] ובמקום צורך גדול יש שהתירו למי שמוגדר חולה להשתמש בה.[4]

נוסף על כך יש לברר את כשרות האלכוהול.[5] במידה ומדובר באלכוהול על בסיס יין (שאינו כשר), הפוסקים אסרו ליטול את התרופה,[6] ויש שהתירו לחולה לטפטף ממנה על הלשון או תחתיה ולפלוט אותה (על פי המטפלים, כמה שניות בחלל הפה מספיקות).[7] אם לא מצליחים להגיע לבירור של רכיבי התרופה, יש מקילים למי שמוגדר חולה ליטול אותה,[8] אך במקרה זה ראוי לפגום אותה בדבר מר קודם לכן (אם אינה מרה בעצמה).

פרחי באך

יין נסך שהתערב במים, או במאכל שיש בו גם מים – הרי הוא בטל בשש, כלומר: אם יש פי שישה מים מכמות היין – התערובת מותרת.[8*]

דין זה משמעותי למשל לגבי תמצית פרחי באך. בהכנת התמצית מערבים אלכוהול, ופעמים רבות מדובר בקוניאק שמופק מיין נסך, אך לאחר מכן מדללים את התמצית במים רבים. במקרה זה התערובת בטלה ומותרת.[9]

תמציות צמחי מרפא ונטורופתיה

לעומת תכשירים הומאופתיים המבוססים גם על רכיבים מן החי, תכשירים אלו מבוססים על רכיבים מן הצומח וקיים חשש רק שמא חומרי הבסיס מתוצרי ענבים (קליפות וגרעינים) משאריות יין נסך, או שמא האלכוהול מופק מיין.[10] לכן חובה לבדוק את הרכיבים שעל המוצר, לפנות לחברה ולברר מהו מקור האלכוהול. במידה ולא מצליחים לברר זאת, יש שהתירו למי שמוגדר חולה להשתמש בזה,[11] אך ראוי לכל הפחות לפגום את התמצית בדבר מר קודם לכן.

כאשר מכינים תמצית צמחי מרפא בבית, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות,[12] להשרותם באלכוהול כשר, ולסנן לאחר ההשריה במסננת צפופה כדי להסיר את החרקים.[13]

[1] אומנם ישנם מוצרים שנחשבים ל'פירשא בעלמא', ויש מקום להתירם.

[2] בממסד הרפואי מטילים ספק רב ביעילות התרופות הללו, וכדי להתיר איסורים לצורך חולה, יש צורך ברפואה שהוחזקה כמועילה. ראו: רמ"א יו"ד קנה, ג. ידוע בשם הרב משה פיינשטיין שמסיבה זו לא הסכים לדון בהיתר נטילתן (מכתב בשמו נדפס בשו"ת עשה לך רב ח"ה, יג). ואולם מנגד ראו: שו"ת משנה הלכות י, קיב; שו"ת שבט הלוי ה, נה; ובשו"ת עשה לך רב שם את דעתו של הגרח"ד הלוי.

[3] אף שבתהליך הכנת התרופה מדללים את התערובת שוב ושוב, והתרכובת המרכזית בטלה בשישים, לא די בכך להתיר את נטילתה משתי סיבות: 1. השו"ע (יו"ד קלד, יג) פסק שרכיבי תרופה שהם חלק מהותי ממנה אינם בטלים. 2. כשהאיסור הוא הרכיב הפעיל בתרופה, יש לו דין 'מעמיד' שאינו בטל. בטבליות מתוקות ההיתר בעייתי יותר, מפני שלעיתים הן מושרות בתרכובת הראשונה, שבה אין פי שישים מהאיסור.

[4] שו"ת מנחת יצחק ח"ח, סח; שו"ת בצל החכמה ח"ד קעד; שו"ת להורות נתן ח"ה נ; שו"ת שרגא המאיר ח"ד לח; שו"ת משנה הלכות ח"י קי. וע"ע בשו"ת עשה לך רב, ח"ה יב, שמשמע מדבריו שאין לחשוש כלל לחומר הבסיסי מאחר שהוא בטל, ומשמע שאפילו למי שאינו חולה יתיר זאת.

[5] כמעט בלתי אפשרי לברר את כשרות האלכוהול בתמציות הראשונות, אך נראה שלמעשה די בבירור כשרותו בתמציות האחרונות שבהן דולל, מכיוון שהוא איננו מרכיב חשוב בתרופה אלא 'נושא' את הרכיב, ולכן הוא מתבטל בשישים (ואף ברוב).

[6] ברמ"א יו"ד קנה, ג אסר לחולה לשתות סתם יינם, אך במג"א שכח, ט התיר זאת.

[7] שו"ת מנחת יצחק שם.

[8] שו"ת בצל החכמה שם, ושו"ת משנה הלכות שם.

[8*] שו"ע יו"ד קלד, ה. 

[9] אומנם השו"ע (יו"ד קלד, יג) פסק שיין שמערבים בתרופות כחלק מן המתכון אינו בטל בהן, אך במקרה שלנו הקוניאק אינו חלק ממרכיבי התרופה, אלא נועד רק כדי לשמור על התמצית, וכאשר מערבים אותה במים הוא מאבד מערכו ובטל.

[10] במעט תמציות צמחי מרפא יש גליצרין, ובמקרה זה יש לוודא שלא מדובר בגליצרין מן החי.

[11] שו"ת בצל החכמה שם.

[12] מינים שלא רגילים להשתמש בהם למאכל אינם זקוקים להפרשת תרומות ומעשרות, גם אם רגילים להשתמש בטעמם. גם צמחים מחו"ל פטורים מתרומות ומעשרות.

[13] כדי שהתמצית תהיה כשרה גם לפסח, יש לאחסן אותה בכלי כשר לפסח, ולהשתמש באלכוהול כשר לפסח.