חוקי אבל לא כשר – עיון ציבורי ראשון בחוק

איתמר סג"ל

הכתבה נכתבה בסיועו של תומר בן צבי, מארגון 'כושרות'

חוק הכשרות עבר אבל גם כעת, רגע לפני שהוא יורד לשטח, כמעט לא התנהל דיון ציבורי סביב נוסח  50 עמודי החוק שישנה כאן את פניה של מערכת הכשרות.

הנה לשירות הציבור הליקויים הידועים ואלו שידועים פחות, והפעם מתוך הנוסח המקורי

גם אם כוונותיו של השר מתן כהנא כנות לחלוטין, גם אם הוא סבור ובטוח שהאמת אצלו והרפורמה שלו היא זו שתרים את רמת הכשרות בארץ, נראה שהוא בעצמו אינו מבין את המחוזות שאליהם הוא מוביל את הכשרות בארץ. בסוגיה מהותית כל כך לאופיה היהודי של מדינת ישראל אי אפשר לעשות מהלך שרוב מוחלט של רבני ישראל מתנגדים אליו. קצת מצחיק לקדם חוק שתומך בחופש הביטוי שלהם אבל במקביל ללכת להם על הראש. קצת מוזרה ההיעלבות כביכול של השר כהנא מדברי הרבנים הראשיים, בעוד הוא מעביר על ראשם רפורמה בניגוד לדעתם. איזו סיבה יש לראשל"צ יצחק יוסף להסכים לפגישה איתו?

בחודשים האחרונים כתבנו כאן רבות על רפורמת הכשרות. היינו הראשונים לכתוב - עוד לפני שהשר פרסם את רפורמת הכשרות המתוכננת - עד כמה רעיונות ההפרטה, שמועילים מאוד בשוק המזון, הבנקאות והטיסות, עלולים להיות הרסניים כאשר מדובר במערכת הכשרות הממלכתית של מדינת ישראל. לצערנו, חוק הכשרות עבר במהלך חפוז, שלא לומר פחדני, כחלק מחוק ההסדרים, עד שאפילו יועמ"שית הכנסת התנגדה שהחוק ייכנס כחלק מחוק ההסדרים. התהליך נעשה ללא דיון נרחב וראוי במהלך יסודי ומהותי כל כך לכל יהודי שומר כשרות, וברוך ה' יש רבים כאלה. מדובר בהתנהלות הגובלת בחוסר אחריות כלפי יסודותיה היקרים של המדינה היהודית שלנו.

החוק אומנם עבר, אבל עיון בנוסח החוק שהתקבל (50 עמודים) מחדד את הכשלים המובנים שהוא מכין למערכת הכשרות בישראל: מערכת כשרות עסקית־כלכלית מכף רגל ועד ראש וחסרת כל שיניים, חלושה מול בעלי העסקים, הרשתות ובתי החרושת הגדולים. החוק ייצור רבנות ראשית חלשה, שמעליה ממונה פוליטי מטעם שר הדתות, ובעורפה נושף מתווה שלושת הרבנים שנועד לעקוף את הרבנות הראשית ללא שום מחויבות אף לא לתקן הבסיסי ביותר.

לא מדובר בסתם ספקולציות או נבואות זעם. החוק מונח לפנינו, כל הרוצה יבוא ויקרא. הסעיפים הבעייתיים – אלו שכתובים ואלו שהיו אמורים להיות כתובים אבל חסרים - הכול מונח לעיון הציבור. יקרא הציבור וישפוט.

1. כך עיקרו את חוק איסור הונאת הכשרות

חוק 'איסור הונאה בכשרות', החוק החשוב ביותר שמכוחו נאסר על אדם למכור אוכל שאינו כשר ולהציגו ככשר ומעניק סמכויות אכיפה, שוּנָה. בנוסח הקודם הוגדרה ההונאה כמכירה "שלא על פי דין תורה". בנוסח החדש כבר אין 'דין תורה'. ההונאה היא רק אם "לא ניתנה בעדם תעודת הכשר". שינוי שנראה קטן, אך מהותי במיוחד. מלבד עצם השמטת דין תורה מההגדרה של 'מהו כשר ומה ולא', הניסוח נותן פתח למחיקת כל אפשרות מעשית לאכיפת הונאה בכשרות. כל מה שצריך בית העסק לעשות הוא להשיג 'תעודת הכשר', וכפי שנראה מייד - לאחר כניסת הרפורמה לתוקף זה יהיה קל במיוחד. השגת תעודה כזו? אתה מוגן בפני החוק, מבחינתך זה כשר. גם אם תמכור בשר טרפות ונבלות, קנס כספי או עיצומים פליליים כנראה כבר לא תקבל. לכל היותר יוריד לך התאגיד העסקי את התעודה. הסירו לך את התעודה? אל חשש, לאחר הרפורמה תוכל פשוט לעבור לגוף אחר.

2. חוק שעבר ללא סמכויות אכיפה

את הנתון הבא ודאי תופתעו לשמוע: כרגע אין ברפורמה שום סמכויות אכיפה, לאף אחד. הרפורמה רצה בקצב של המבורגר במסעדת מזון מהיר, אבל שיניים עדיין אין, מהסיבה הפשוטה: החוק עבר ללא החלק של סמכויות האכיפה, שאמור להיות "מובא בהמשך לאישור הכנסת". טיוטת החוק כבר נמצאת ברשומות, ומי יודע מה עוד יוכנס או יוצא ממנו עד לאישורו הסופי. מה בכל זאת נמצא שם ואמור להיות מאושר? לא הרבה. שימו לב לנתון הבא: על פי טיוטת החוק, סמכויות האכיפה נמצאות בידיים של ממונה הכשרות בלבד, אותו ממונה פוליטי שנדבר עליו מייד. הרב המקומי? ידיו קשורות בעירו שלו. הרבנות הראשית? סמכויותיה מועטות ביותר. היא אומנם לכאורה האחראית מטעם החוק לפקח על גופי הכשרות. אך רק לכאורה, כי מעליה מוצב הממונה, איש אמונו של השר שכוחו יפה משל הרבים הראשיים, כפי שיוסבר מייד להלן. התאגידים הפרטיים? כל כוחם נגד בעלי העסקים מסתכם בהסרת תעודה שתעלה להם בהפסד כספי ישיר. ובכלל, מי יפקח עבור הממונה? כמה מפקחים הוא יקבל כדי לפקח על כל מדינת ישראל? האם התקנים יספיקו לכסות את כל הארץ? דבר מזה עוד לא הוחלט. הגבינה המחוררת אינה מפסיקה להפתיע.

3. מינוי פוליטי חדש ברבנות הראשית – הכירו את 'הממונה'

השר מרבה לדבר על כך שלראשונה רפורמת הכשרות שלו נתנה כוח רגולציה לרבנות הראשית, כוח שלא היה לה לפני כן. המציאות רחוקה מכך כמזרח ומערב. על פי החוק שאושר, השר ימנה מטעמו ממונה שמנהל בתוך הרבנות הראשית את כל מערך הכשרות. אותו ממונה, שעל פי לשון החוק אינו נדרש לשום השכלה תורנית בסיסית, די בכך שהוא נושא תואר אקדמי, בעל ניסיון ניהולי והוא עסק לפחות ארבע שנים בתחום הכשרות, הוא המחזיק בידיו הלכה למעשה את כל הסמכויות בתחום אסדרת ופיקוח הכשרות. היום זה איש של כהנא, מחר זה איש של דרעי, מחרתיים יהיה זה איש של יוליה מלינובסקי. החוק אינו מותיר בידי מועצת הרבנות הראשית או הרבנים הראשיים שום סמכות אסדרה או אכיפה.

וזו לשון החוק: "השר ימנה עובד הרבנות הראשית שיהיה הממונה על המערך... תפקידי הממונה יהיו אלה: לתת רישיון לגוף נותן ההכשר ולהתלות או לבטל רישיון... לקיים אסדרה על גופים נותני הכשר או מועצות דתיות מוסמכות... לבטל או להתלות תעודת הכשר שניתנה לעוסק... לקיים פיקוח ואכיפה..."

עיקרון הממונה מותיר בידי השר שליטה מלאה למעשה בכל תחום הכשרות, כוח פוליטי מוגזם בתוך עולם הלכתי; עובד של השר בתוך הרבנות הראשית שכוחו גדול בהרבה מזה של הרבנים הראשיים עצמם.

4. בוטלה היכולת של הרבנות לפרסם התראות על ליקויים בכשרות, אלא במקרה של מתן קנס

ואם כבר עסקינן בממונה ובשיניים שיש לו מול התאגידים ובתי העסקים, כלי חשוב ביותר נגד בתי עסק שאינם מתרגשים יתר על המידה מקנס חד־פעמי, הוא שיטת ה'שיימינג', כלומר הדיווח לציבור כי נמצאו במקום פלוני ליקויי כשרות. טיוטת חוק ההונאה בכשרות שפורסמה וכאמור טרם אושרה, מבטלת את האפשרות הזאת. הממונה יכול לתת התראה לתאגיד שנמצאו בו ליקויים, אבל ההתראה מוסתרת מהציבור וממילא אין לה שום משמעות מול בעל העסק או התאגיד. על פי לשון החוק, "הטיל הממונה עיצום כספי, יפרסם באתר האינטרנט של הרבנות את הפרטים שלהלן בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי". כלומר, רק אם הוטל קנס כספי בפועל, רק אז יוכל הממונה לפרסם, באתר האינטרנט של הרבנות, את דבר הפרת הכשרות והטלת העיצום הכספי. העבריינים יכולים לישון בשקט, הציבור כבר לא ידע שהם עבריינים, והרי לכם שוק תחרותי ללא שקיפות שתוצאתו הוודאית היא הפקרות.

5. משגיח מושגח: במקום משגיח התלוי כלכלית בבעל העסק, קיבלנו תאגידי כשרות שכל קיומם תלוי בבעלי העסקים

על הנקודה הזאת כתבנו בעבר, ונחזור עליה שוב, משום שהיא הזויה במיוחד: אחת הטענות המרכזיות ביותר נגד מערכת הכשרות הנוכחית היא הקשר העסקי הבעייתי בין המשגיח לבין בית העסק שהוא משגיח עליו והוא המשלם את משכורתו. אין דרך להסתכל על זה אחרת – הרפורמה של השר לוקחת את הבעיה הזו ומכפילה אותה. אם עד היום המשגיחים קיבלו את משכורתם מבתי העסק אך היו מוגנים ומפוקחים על ידי מפקחים, עובדי מנהלה, מועצה דתית ורב עיר שאינם תלויים כלכלית בבתי העסק, הרי שהחל מיציאת הרפורמה לדרכה, התאגידים הפרטיים יהיו גופים שלמעשה כל קיומם הכלכלי יהיה תלוי אך ורק בבתי העסק שעליהם הם מפקחים. חִשבו על גוף פרטי המקבל לידיו רשת גדולה כ'קפה קפה', רשת שתחזיק לבדה כמה משגיחים. מעתה המשגיח תלוי לבדו בגוף הכשרות, שכאמור מתחרה על שירותיו לרשת קפה קפה (לצורך הדוגמה כאמור). בהיותו עובד של גוף הכשרות שמספק שירות הוא חייב לעשות זאת לסבירות רצון הלקוח, היינו בעל העסק. האם הוא יעז לבקר את העסק באופן שאולי יגרום לו לעזוב את הבוסים החדשים שלו? יתרה מכך, ניתן להעריך שהתאגיד ידע מראש אילו משגיחים להעסיק ומי יהיו כאלה שיעשו לו בעיות מיותרות מול הלקוחות.  

6. כך תשמש התחרות בשוק כלי איום בידי בעלי העסק

מילות הקסם 'שוק חופשי' ו'הפרטה' הן אבני היסוד של הרפורמה של השר, שקבעה בתחילה שכל תחום הכשרות יצא לחלוטין מהמועצות הדתיות ויועבר לחלוטין לידי ידיים פרטיות. באופן אירוני, הייתה זאת יוליה מלינובסקי יו"ר הוועדה שהתנגדה וגרמה לשינוי החוק כך שגם רבני עיר על ידי המועצות הדתיות יוכלו להעניק כשרות, בד בבד עם הגופים הפרטיים.

את המחיר הכבד של תחרות חופשית בעולם הכשרות ניתן ללמוד ממה שמספר לנו ד', מפקח כשרות ותיק במחלקת ההונאה של הרבנות הראשית לישראל: "היה מקרה של בית עסק באשקלון שנתפס עובד ומבשל בשבת. הרבנות הסירה את הכשרות. הם עשו כתבה בעיתונות, הפיצו בפייסבוק שזו רק תאוות כסף של הרבנות. היום יש להם כשרות של צוהר. בקריית גת היה סיפור דומה, עסק נתפס עם בשר לא מזוהה (חשוד כטרף). הבעלים התעצבן, זרק את המשגיח והפיץ שהמשגיח גנב ממנו כסף ועבר לכשרות צוהר. לבסוף, אגב, מטעמים כלכליים הוא ביקש לחזור לרבנות".

לדבריו, לאחר תחילת הרפורמה לא תהיה למעשה שום אפקטיביות לפיקוח, ולו בשל העובדה כי כל בעל עסק יוכל לעבור בקלות לתאגיד מתחרה. "כבר היום בעלי העסקים מנופפים מולנו ומול האכיפה. הם אומרים לנו – 'עוד כמה חודשים לא נצטרך אתכם, והכול יהיה בסדר, נוכל לעשות מה שאנחנו רוצים, מי צריך אתכם בכלל?' כל העסקים מדברים על זה. קיימת תחושה באוויר שהכול הולך להיות מותר, סוג של הפקרות. זה מחליש דרמטית את הרבנים, המשגיחים, המפקחים ומנהלי המחלקות".

"צריך להבין", הוא אומר, "אין לנו בעצם כמעט סמכויות. הסמכות החזקה ביותר היא הסרת ההשגחה ופרסום הליקויים, ובעצם לוקחים את זה. כל עניין הסרת הכשרות לא יהיה רלוונטי שוב, כי בעל עסק יעבור לגוף מתחרה. יהיה חוק הונאה חדש, אבל לא תהיה לו שום משמעות בפועל".

ד' מדגים: "סוגיה שבוערת מאוד אצל בעלי העסקים היא החובה להשתמש בירקות עלים נקיים, וסוגיית השבת – אנשים פותחים מייד אחרי שבת והדרישה של הרבנות היא שעה אחרי שבת, כי אחרת יש בוודאות חילול שבת בעסק. גם ביום שישי בשעון חורף קשה לעסקים להתמודד עם שעת הסגירה. מעכשיו יש להם פתרון פשוט – ייקחו לעצמם השגחה של רב מעיר רחוקה, כזה שכולם יודעים שההשגחה שלו רופפת, ושמחה וששון. נזקקים לקולא? רב פלוני כבר מתיר ויש לך תעודה עם חותמת הרבנות הראשית".

שאלתי את ד': הרי כבר היום בעלי עסקים יכולים לפנות לצוהר.

"נכון, אבל לא הרבה באו מסיבות כלכליות. בסוף בית עסק רוצה למכור. כבר פגשתי בעלי עסקים שהיו אצל צוהר מתוך עיקרון אנטי רבנות וחזרו כי הלקוחות התמעטו. עכשיו למעשה צוהר יכולים לסגור. הם יכולים להעניק בכל הארץ תעודות רשמיות של הרבנות הראשית מכוח רבה של העיר שהם, ומי שלא סמך עד עכשיו על כשרות צוהר יפגוש תעודה חדשה ומהודרת עם חתימתה בעל כורחה של הרבנות הראשית".

מה אתה צופה שיקרה בעוד שנה-שנתיים?

"יש הרבה רבנים שחתמו והתחייבו שלא יחתמו על כשרות בעיר אחרת, וזה חשוב. היה פעם קייטרינג בקריית גת שרצה כשרות מהדרין אבל הוא לא עמד בנהלים. הוא ניסה לקבל את החותמת מרב עיר אחרת, וחסמנו את זה. אנחנו חוששים מהמסחרה הזו, ולהערכתי אנו הולכים לתקופה מאתגרת. הכול תלוי באופן שהציבור, יגיב כי זה בסוף מה שהכי משפיע על בעלי העסקים".

גם בארגון כושרות טוענים: "החוק נותן בעצם הונאה כבקשתך. יש כמה מסלולים לבית עסק לבחור איזו תעודה, הודעה או הצהרה בעניין הכשרות, יחידת ההונאה בכשרות תישאר ללא יכולות אכיפה, והמשמעות מחייבת אותנו לדאוג לציבור הרחב שאוכל כשרות רגילה ואין לו מענה הוגן ואמין".

7. ואם הרבנות עדיין תפריע? בשביל זה יש 'מתווה שלושת הרבנים'

אבל ללא ספק הרעה החולה ביותר ברפורמה הזאת היא מתווה שלושת הרבנים, מתווה שהשר כהנא, שמצהיר שהוא בעד חיזוק הרבנות הראשית, יצר בעצמו ככביש עוקף רבנות. המתווה למעשה מקיים בישראל אין־סוף מערכות כשרות נפרדות – תקן הרבנות הראשית ועוד אין־סוף תקנים אחרים שייתנו שלושה רבנים בעלי הסמכה לרבנות עיר ושאחד מהם שימש ברבנות עיר. הסעיף הזה מאיין את כל סיפוריו של השר על הרגולציה והכוח של הרבנות, מעניק לבעלי העסקים כוח בלתי מוגבל בעולם של כסף ותחרות עסקית ופותח פתח לאנרכיה מוחלטת. החוק לא קבע עבור 'ועדת הרבנים' אפילו חובת עמידה בתקן בסיסי. קחו למשל את סיפור 'פרי גליל' הידוע, שם פסל הרב שמואל אליהו סחורה נגועה בחרקים במיוחד, שאין כמעט שום מערכת כשרות שהייתה מוכנה לאשר אותה לשיווק והיא לא עמדה בתקן הנגיעות שקבעה הרבנות הראשית. מדובר בסכומי כסף גדולים. מחר יוכלו ב'פרי גליל' לבנות לעצמם תקן מיוחד, והופ - הסחורה משווקת עם חותמת מהודרת כ'נקייה מחרקים', ואיש לא יוכל לפצות נגדם את פיו. הרב שמואל אולי ידע ויימנע מלרכוש את תוצרת המפעל, אבל אנחנו לא נדע על כך לעולם. מדהים לחשוב שמתן כהנא בעצמו מודה כי מדובר ברעיון רע, אבל מסרב לבטל אותו רק כי 'הרבנות הראשית לא שיתפה פעולה' כלשונו.

סיפור נוסף שממחיש את הבעיה בתחרות הפרועה בכשרות ובמתווה שלושת הרבנים בפרט, הוא הסיפור על אודות יקב כהנוב בגדרה. מדובר ביקב שלא הייתה לו השגחת כשרות ובשלב מסוים, ככל הנראה מסיבות כלכליות, ביקש תעודת כשרות אך חפץ לכלול בתוכה גם יינות שיוצרו עד שבע שנים לפני כן ללא השגחה על עורלה, שבת ושאר עניינים הקשורים לכשרות יין. כיוון שהדבר אינו מתאפשר מסיבות מובנות, פנה בעל היקב לארגון צוהר שנעתר להעניק לו כשרות, כולל הכרה בכשרות בדיעבד על היינות. כך תעבוד השיטה גם בהמשך: לא מתאים לך לנקות ירקות עלים? תוכל לאתר תקן מיוחד של רב פלוני שמתיר לאכול בלי שטיפה, וכן הלאה על זו הדרך. הבעיה היא שלצרכן אין דרך מעשית לדעת את כל זה, כי את המוצר הסופי הוא מקבל עם חותמת כשרות מהודרת ומאושרת כעת, לאחר הרפורמה גם על ידי הרבנות הראשית, כמובן בעל כורחה.

'השער השלישי' – הפרצה של בג"ץ נותרה פרוצה

שימו לב לזה: אם עד היום בעל עסק שהיה חפץ בכשרות היה עליו לפנות בראשונה לרב העיר, מיום תחולת הרפורמה המצב כאמור יהיה שונה בתכלית – לפניו יהיו אופציות בלתי מוגבלות של רבנויות לצד גופים פרטיים. ואם גם זה לא יהיה מספיק מקל עבורו, תמיד ניתן להמשיך במדיניות 'השער השלישי' שהתקבעה על ידי תנועות הליברליות בציונות הדתית ומכוחן פועל ארגון צוהר כיום. מדיניות זו מאפשרת להציג תעודה שכתוב בה הכול חוץ מהמילה 'כשר'. עם חקיקת רפורמת הכשרות חשבנו שלפחות הפרצה הזו שיצרו שופטי בג"ץ, תיסגר. כך היה מצופה ממי שמנסה להסדיר את השוק תחת רגולציה ופיקוח. כאמור, בפועל הפרצה נשאר פתוחה לכל מאן דבעי.

8. הקהל השבוי: אין אפילו תקן בסיסי של הרבנות בגופים הממלכתיים והציבוריים

בתוך כל הכאוס הזה כולנו הולכים להיות קהל שבוי. אנחנו, ששולחים את הילדים לגן ולבתי הספר מבוססי הזנה ואין לנו גן אחר או בית ספר אחר לשלוח אליו; אנחנו, שמדי פעם נזקקים לא עלינו לאשפוז בבית החולים. השר לא הסכים להחיל אפילו תקן בסיסי של הרבנות הראשית על בתי החולים והמוסדות הציבוריים, הגנים ובתי הספר. מניסיון אישי כמשגיח בבית חולים, מדובר במערכת מורכבת מאוד מבחינת כשרות. מחר או מחרתיים ירצה מנהל בית החולים או ראש אגף החינוך לחסוך כסף וכאב ראש ויבחר במערכת המקילה עליו ביותר על פי מתווה שלושת הרבנים, ולנו לא יהיה דבר לעשות לבד מלאכול את הדייסה ולקוות שהיא גם כשרה.

9. האם אחרי כל אלה לפחות העלויות ירדו?

אין ספק שזו אחת מהנקודות ההזויות ביותר – על פי מרבית ההערכות, כולל של האוצר, הכשרות הולכת להתייקר. על פי ארגון כושרות, העיקרון פשוט ביותר:

מערכת הכשרות בנויה ממשרות רבות מלבד המשגיח בקצה. מלבד עלות המשגיח בפועל – כלל עלויות הכשרות מתקבלות כיום מהמועצה הדתית וממומנות מתקציבי השלטון המקומי. כיום אגרות הכשרות שגובה הרבנות זולות במיוחד, ואגרות שנתיות למסעדות במדינת ישראל נעות מ-527 ₪ למסעדה קטנה ועד 1,383 ש"ח למסעדה גדולה.

מנגד, עלות כשרות מטעם תאגידים פרטיים שצריכים לממן בעצמם את כל המעטפת הניהולית גבוהה בהרבה כיום.

כמו כן, הפעלת כמה מערכי כשרות עם כמה רבנים וכמה מפקחים באותו אזור מייקרת את עלות הכשרות.

מפרסומים שונים של מקבלי שירות מהחברה, עולה כי שעת השגחה של משגיח בצוהר עולה 73 ש"ח לפני מע"מ, בעוד עלותה של שעת השגחה על פי חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת היא 37 ₪. גם לקוחות שהמירו את כשרות הרבנות בכשרות צוהר, מפרסמים לעיתים שהם משלמים כעת יותר מהמחיר של הרבנות. מעיון בדו"חות הכספיים של עמותת 'השגחה פרטית' וארגון צוהר, עולה שלא די בגביית התשלומים הללו מבעלי העסקים, משום שהפעלת מערך שלם של השגחת כשרות מצריכה סכומי כסף גבוהים נוספים, שהם משלימים באמצעות תרומות.

כך עמותת צוהר החלה להפעיל את מיזם הכשרות בשנת 2018 באמצעות חברת בת בשם 'צוהר פיקוח מזון'. לצורך ההקמה העבירה העמותה הלוואה לחברה בסכום של 1,285,917 ש"ח. בשנת 2019 העבירה עמותת צוהר סכום של 3,474,916 ש"ח לחברת 'צוהר פיקוח מזון' בדרך של רכישת שטר הון מהחברה.

כפל כשרויות

מרבית המסעדות הכשרות כיום מקבלות כשרות רגילה או מהדרין מהרבנות המקומית בלבד. רק חלק קטן מהמסעדות בוחרות לקבל השגחה נוספת מבד"צ פרטי. לרוב, הבד"צים הפרטיים משתמשים במשגיחי הרבנות המקומיים כדי שיבצעו גם בשבילם את הפיקוח, וכך הם אינם נדרשים למימון של משגיח נוסף.

לטענת משרד האוצר, רפורמת ההפרטה תוזיל את עלויות הכשרות משום שלאחריה לא יצטרך בעל מסעדה לשלם לרבנות. ברם, משרד האוצר לא הביא בחשבון שתאגיד עסקי שפועל לבדו יצטרך לשלוח משגיחים משלו, פעולה שתעלה את המחיר. כמו כן, כאשר שוק הכשרות יכלול שלל סוגי כשרות, שאחד מהם איננו סומך על המשגיח של חברו, יידרש בעל העסק לממן שני משגיחי כשרות נפרדים כדי להרחיב את קהל לקוחותיו.

פיטורין

מהלך הפרטת מערכת הכשרות דורש את פיטוריהם של למעלה מ-2000 משגיחים ושל כ-200 מפקחי כשרות. בקרב העובדים יש כאלה עם קביעות וותק או כאלה המאוימים בפגיעה ניכרת בזכויותיהם. פיטורי המשגיחים יחייבו את בעלי העסקים לשלם סכומים ניכרים בעל כורחם עבור דמי הפיטורין המגיעים להם.

אחר כל אלה נשאלת השאלה הגדולה: אם אכן מדובר בלקויות רבות כל כך, שלחלקן אפילו משמעות כלכלית כלפי העסקים – מדוע כה חשוב היה לממשלה וליתר הסיעות להעביר חוק שלא ברור כיצד ייטיב עם מערך הכשרות ולדעת רבים רק ידרדר אותו? מכל מקום, קשה לברוח מהתחושה שאולי כל זה הוא רק קדימון לקראת הרפורמה הקשה עוד יותר לעיכול שלפתחנו – רפורמת הגיור.