לאחר פרסום רפורמת הכשרות של מתן כהנא כולנו גיבשנו דעה, בעד או נגד, אצל רבים הדעה הזו איננה מבוססת על היכרות עמוקה עם מערכת הכשרות, או חשיבה ארוכת שנים שהביאה בחשבון את החלופות השונות, אלא בעיקר נתינת פורקן לרגשות (המוצדקים בחלקם) מחוויות אישיות של מפגשים עם כשרות הרבנות הראשית. פורקן רגשות זה נהדר מבחינה פסיכולוגית אך הוא אינו יכול להוות תוכנית פעולה לטווח ארוך.
בשורות הבאות אנסה לסייע ולתת כלים לכל אחד לגבש דעה אודות תוכנית הכשרות שפרסם מתן כהנא.
מי המושכים בחוטים
נתחיל בסוף: מצב הכשרות בארץ טעון תיקון. אנו עובדים על כך כבר שנים ונמשיך גם הלאה.
על השולחן עמדו שתי הצעות הפוכות לתיקון המצב: לקיחת אחריות כוללת של המדינה על המצב. או הסרת האחריות של המדינה והעברת האחריות על הכשרות לתחרות בשוק הפרטי. איני מתכוון כעת לדון בשאלה איזו מן ההצעות טובה יותר, אלא בשאלה אחרת: האם באמת ישנה כוונה להיטיב את מצב הכשרות במדינת ישראל?
סודה של כל הצעה טמון בפרטים הקטנים, אפשר לתת כותרות גרנדיוזיות שמאבדות את משמעותן באמצעות תיקון של מילה בחוק שמעקר אותו מתוכן. כאזרחים מן השורה אין בידינו לבחון לעומק את כלל הפרטים, הן מפני שאיננו יודעים לקרוא היטב את הדקדוקים המשפטיים, והן משום שלא תמיד אנו מכירים את ההשלכות המעשיות של כל פרט ופרט, אז איך נדע מה לטובתנו ומה לרעתנו? כאן העולם מתחלק לשניים: חובבי הקונספירציות חיים בחשדנות מתמדת וחוששים תמיד שמישהו 'עושה עליהם סיבוב' בפרטים הקטנים. השיטה שלי היא: לבדוק את כנות כוונות יוזמי החוק, אם רצונותיהם דומים לשלי אזי אסמוך עליהם כנציגי שיעמדו על יישום העקרונות גם בפרטים הקטנים.
בהצעת החוק הנוכחית, הפרטת הכשרות, האותיות הקטנות משמעותיות ביותר. גם לשיטת התומכים בהפרטת הכשרות, על מנת להוציאה לפועל בצורה שלא תפגע באיכות הכשרות, נדרשת הקמה של גוף רגולטורי בעל מאות תקני עבודה, ובעל סמכויות אכיפה שאינן נתונות לוויכוח. כל פגיעה קלה באחד משני התנאים הללו, ולו בהערה קלה בחוק שמאפשרת פתח כפתחו של מחט, מהווה פגיעה אנושה ביכולת הפיקוח של הרגולטור שיוקם, ובפרט כשהיא נותנת פתח לבתי המשפט לפרש את החוק כרצונם.
אם כן, נותר לנו רק לברר את כנות כוונותיהם של יוצרי החוק. וכעת נשאל את עצמנו – מיהם המושכים בחוטים, ומי הוא זה שיוודא שהאינטרסים של שומרי הכשרות יישמרו, ויילחם על כך אף במחיר של ביטול הרפורמה כולה?
נעבור לעובדות: בקדנציות הקודמות הוצעו כמה וכמה הצעות לתיקון מערכת הכשרות. כל ההצעות נפלו בשלבים המוקדמים משתי סיבות: ההצעות דרשו תקנים נוספים ובמשרד האוצר סירבו להוסיף מימון לרבנות הראשית (האג'נדה הזו מלווה את משרד האוצר במשך שנים, כך שכל תקן שמתפנה ברבנות אינו מאויש בתפקיד חדש. לדוגמה: מחלקת ההונאה ברבנות כולה מונה שלשה אנשים ברחבי הארץ, ומחלקת הייבוא כולה מונה: ראש מחלקה ומזכירה. לכך יש כמובן אחריות ישירה לאיכות הכשרות הנוכחית, אך זהו נושא לדיון אחר). הסיבה השנייה שההצעות לתיקון נפלו עד כה – הן דרשו נתינת כוח לרבנות לקביעת נהלים ואכיפה, הגופים הליברליים, הדוגלים בהפרדת דת ממדינה, ובפרט מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, סירבו להעניק כוח שכזה לרבנות, ודחו מכל וכל את כל הצעות התיקון שכללו אותם.
אז מה קרה כעת? שאלו את עצמכם: האם העומד בראש משרד האוצר כעת הוא דווקא זה שהחליט שהוא מוכן להוסיף מאות תקנים לרבנות הראשית לשם רגולציה? האם דווקא ממשלה הנשענת על הצד הליברלי היא זו שתהיה מוכנה לתת כוח וסמכויות אכיפה לרבנות הראשית ככל הנדרש לתקן את מערך הכשרות?
כהנא עושה פרסה
וכאן אנו שבים לסוד הפרטים הקטנים. לא בכדי תוכנית הפרטת הכשרות פורסמה בקווים כלליים מאוד, ללא עיגון תקציבי, ללא הצעת חוק מסודרת, ללא נקיבה במספר מדויק של המפקחים הנדרשים בגוף הרגולטורי, ובסמכויות האכיפה שיינתנו להם. למה? כי זה עלול להרגיז את השותפים הקואליציוניים ואת משרד האוצר.
את הנכונות להילחם על רווחתם של צרכני הכשרות, נוכל לבחון גם בחלק התוכנית שכן פורסם: נהלי הכשרות שייאכפו על ידי הגוף הרגולטורי, יוצרי התוכנית לא יכלו לאפשר מציאות שבה נהלי הכשרות ייקבעו באופן בלעדי על ידי הרבנות, ולכן יצרו מסלול עוקף ולפיו יהיה ניתן לקבוע נהלי כשרות שונים על ידי שלשה רבני עיר. כמובן שהמחשבה שהרבנות תצטרך לאכוף בכל עסק נהלי כשרות אחרים שנקבעו על ידי רבני אותה מערכת ויכולים להשתנות בכל שלב לפי ראות עיניהם, אינו מעשי כלל. מדובר רק בפרומו לחורים הרבים שיופיעו בתוכנית המלאה ויעקרו אותה מתוכן.
אז מה כן יוקם? גוף רגולטורי חסר שיניים, ללא תקנים מספיקים ואפשרויות אכיפה, משהו שיוכל לרצות את הליברלים בקואליציה, ואת שאר חובבי אג'נדת הפרדת הדת מהמדינה. זו הסיבה שגם מתן כהנא עצמו לא מאמין שהתוכנית הזו יכולה להציל את מערכת הכשרות. איך אני יודע? כי עד לפני שבועיים הוא בעצמו דגל בהותרת הכשרות ביד הרבנות, אפילו בהסכמים הקואליציוניים (שנחתמו לא כל כך מזמן...) הרפורמה בכשרות שנחתמה הייתה אחרת לגמרי והשאירה את הסמכות להענקת כשרות בידי הרבנות.
מי התנגד לכך? כיצד בתוך שבוע לפתע הבין מתן כהנא שהדרך היא 180 מעלות בדיוק לכיוון השני? מי הוא זה שהאיץ בו בחופזה לקבוע עובדות בשטח, ולפרסם תוכנית בלא פרטים מוגמרים, ובלי להתייעץ עם מומחי כשרות ועם הרבנות הראשית (איתה הוא אמור לעבוד ב4 השנים הקרובות)? מוזמנים לדמיין. וכעת תשאלו את עצמכם: האם על אותם אנשים אתם סומכים שיילחמו בשבילכם על הפרטים הקטנים?
© כל הזכויות שמורות לכושרות
