כשרות לסבון גוף בפסח

הרב שמואל אידלמן

ראשית הדברים ארוכים למאוד אך בקיצור אמרים : נחלקו הפוסקים בדין סיכה כשתיה אם שייך גם בסבון וכדו׳ או רק ביו״כ משום תענוג ,ונעיין בשיטת ר״ת יומא עז. ד״ה דתנן. וכן בנדה לב. ד״ה וכשמן. ומה שכתבו בזה בב״י ושו״ע קכ״ג ב. ובמיוחד בט״ז ונקה״כ והפר״ח והערוה״ש ביו״ד סוף סימן קי״ז. ונעיין בבי׳ הגר״א באו״ח שכ״ו י.

למעשה כתב הבאה״ל שם שמותר אבל המדקדקים נזהרים ובוודאי כשיש אפשרות לכך, ועיין באגרות משה ח״ג סב, אמנם למעשה יש טעם נוסף להתיר אפי׳ אם נאמר סיכה כשתיה, וזאת משום שטעם האיסור נפגם , והסיכה אינה נחשבת אחשביה לענין זה.

דהרי לא אסרו סיכה בדבר שאינו ראוי למאכל כנפסק בפר״ח וערוה״ש שם ודרכ״ת קי״ז סקל״ג ובמאור השבת ח״ב מכתבי הגרשז״א מכתב ל אות ו, וכן באור לציון ח״ג פ״ח תשובה ו ועוד, נכון שמרן החזו״א בדמאי ד׳ סקי״ג וסי׳ טו סק״א הסתפק בזה אך נוטה להתיר וכתב שבשמן העומד לסיכה ודאי אסור דעכ״פ ראוי לסיכה וכן בדרך אמונה תרומות פה הכ״ג.

כאן הנידון הוא לעניין פסח דיש שהחמירו בזה כגריש״א זצ״ל באשרי האיש או״ח פנ״ח אות טו. ובתשובות והנהגות ח״ה קכז אות ח. ובפרט שהחמץ לא תמיד פגום מצד עצמו אלא שהוסף לו חומר פוגם ולכן בפסח יש מחמירים שיש איסור הנאה לעומת כל השנה דאיסורי הנאה מועטים.

אך בשבט הלוי ח״ב מח כתב שודאי גם בעבר הסבונים היו פגומים והנקה״כ והבאה״ל הנ״ל שכתבו שטוב להחמיר כתבו על סבון פגום (כבודו יעיין בט״ז ונהה״כ סוף סימן צה ופת״ש תחילת צח האם הסבון אכן היה פגום בעבר ומשמע שרק החלב היה בטעם טוב ושאר הסבון פגום, וגם הפמ״ג והיד אפרים שם כתבו שסבונים שלנו מקולקלים וגם הש"ך יתיר) וגם באגרו״מ שם משמע שיש סיכה כשתיה בנפסל.

כבודו כתב שלתת כשרות לסבון זה גזל גדול, אך באורחות רבינו ח״א קנ״ה כתב שמרן הקה״י זצ״ל היה נזהר כל השנה מסבון ללא כשרות כך שיש כאן מעשה רב.

כבודו כותב לא ראוי לאכילת כלב, אך האמת שכל נושא ראוי לאכילת כלב נמצא במחלוקת גדולה, ראשית האם חמץ שנפסל באכילת כלב מותר באכילה בפסח?
לדעת ר״ת מותר.
אך בשו״ע או״ח תמב ט פסק כדעת הרא״ש שאסור.

ולעניין הנאה כסיכה בדבר שנפסל מאכילת כלב נסכם ברשות מעלתו את המחלוקת:
דעת ר״ת וסיעתו (נדה לב א) רק איסור הנאה אסור בסיכה ורק ביום כיפור.
דעת הגר״א (או״ח שכו י) וסיעתו איסור סיכה קיים גם בשאר איסורים ולא רק באיסורי הנאה ובכל ימות השנה.

בדעת הגר״א וסיעתו נחלקו הפוסקים:

לדעת הפרי חדש (יו״ד קיז ד) ועוד פוסקים באם זה פגום כגון נפסל מאכילת כלב מותר בסיכה.
ולדעת שאר הפוסקים כנקודת הכסף והצמח צדק (כך נפסק בשבט הלוי ח״ב מח) גם אם פגום כגון שנפסל מאכילת כלב עדיין אסור בסיכה בפסח , ובעל האגרות משה התיר בסיכה בדבר שנפסל מאכילת כלב רק במקום צער (או״ח ח״ג סב) ועיין עוד בשו״ת משנה הלכות חלק יא מח.

וכידוע בפסח איסור חמץ הוא גם בהנאה (או״ח תמג א).

הדברים העולים: שהנותנים כשרות לפסח טוב עושים ומה גם שאין זה מייקר את המוצר הסופי ללקוח , וכן הנותנים לימות השנה יש להם על מי לסמוך אף שבאמת מעיקר הדין לימות השנה אין חובה להקפיד ורק בפסח ראוי ונכון להחמיר כי חמץ חמור הוא וישראל עם קדושים.

ולסיום קצת קשה בפסח, למה לא נתיר את כל התמרוקים והסבונים וכדו׳ מדין כופת שאור שייחדה לישיבה (סי תמב ט) שפסק המשנ״ב (סקמ״ב) שאפי׳ אם לא נפסל החמץ מאכילה מותר, ואין לך כופת שאור גדול מזה !? ואולי ושמא מציע הרב וייל תשובה שהרי שינה את ייעוד החמץ לדבר אחר שהחומר מתאים לו ומיועד גם למטרה זו ואין זה ביטול החמץ ככופת שאור, ובאמת כבר הזכרתי לעייל סברא כעין זו בחזוא ששמן שנפסל מאכילה וראוי לסיכה אסור וכעי״ז כתב במהרם שיק או״ח רמח.