תקציר - למי נועדה כשרות מהדרין?

הרב צבי בן ראובן

בעולם הכשרות, אפשר לחלק בצורה כללית את רמת הפיקוח לשתי רמות – כשרות רגילה וכשרות מהדרין. כמובן שבתוך ההגדרה של מהדרין ניתן לעשות עוד המון חלוקות של יותר מהדרין ופחות מהדרין, בד"צים שונים וכיוצא באלו. אך החלוקה הראשונית היא בין 'רגילה' ל-'מהדרין', כאשר כל אחד נוהג כמנהגו ועניינו. כלומר, יש מי שרוצה להדר ולהוסיף בהקפדה מעבר למחויב בהלכה הבסיסית, ויש מי שמעדיף להסתפק ב'שורת הדין' ההלכתית ולא להוסיף מעבר לכך הידורים או חומרות.

כמובן שגם האנשים שמסתפקים בכשרות רגילה מעוניינים שכל כללי הכשרות יישמרו בהכנת האוכל אותו הם אוכלים. וכן שההתנהלות ההלכתית תהיה לכתחילה ולא כזו שאפשר להכשיר רק בדיעבד או בשעת הדחק.

דא עקא, שהרבה אנשים לא מודעים למדיניות של נתינת תעודות הכשרות הרגילה.

בואו נתאר לעצמנו מצב שבו יש למקום מסוים תעודת 'מהדרין' שנמצאים בו ליקויי כשרות כאלה או אחרים, הקלות שבה הרבנות תיקח לאותו עסק את כתעודת ה'מהדרין' ותוריד אותו לרמת כשרות רגילה היא הרבה יותר גדולה. לעומת זאת במקומות בהם ישנה כשרות רגילה - החבל ההלכתי יימתח לפעמים עד תום כדי לא להגיע למצב של הסרת כשרות. שכן, בלא מעט מקומות הרבנות נותנת תעודת כשרות רגילה כפעולה של הצלה כדי לתת לאנשים את ההזדמנות לאכול אוכל שנמצא תחת איזושהי הגדרה של 'כשר' ולא ילכו לאכול במקומות עליהם אין שום פיקוח.

כך גם הדבר ביבוא מוצרים מחו"ל – הרבנות במפורש אינה משגיחה על המוצרים המגיעים מחו"ל אלא רק מוודאות שאותו גוף כשרות אכן קיים במציאות ואינו פיקטיבי, ואכן מאשר את מתן הכשרות. כמו כן נבדקים עוד כמה תחומים כגון עובדת היותו ארגון אורטודוקסי, הקפדה על איסור חדש, חלב עכו"ם ובישול עכו"ם. מעבר לכך – אין פיקוח על התנהלותו של אותו ארגון, כיצד הוא בודק את המוצרים בהם הוא עושה שימוש, תהליך מתן הכשרות, בדיקת חומרי גלם המוחזקים כנגועים ועוד נושאים כשרותיים רבים.

מעבר לכך לצערנו הרב לא פעם, נוצר מצב שבו במקומות בהם ישנה כשרות רגילה – המציאות היא שלא מצליחים להקפיד על כל כללי ההלכה כראוי, ונוצרים מצבים שבהם המוצר לא כשר אפילו בדיעבד.

הדוגמא הנפוצה לכך היא הנושא של בישולי עכו"ם, שבחלק מהמקומות בהם ישנה כשרות רגילה, הנוהל הוא שמותר לגוי לבשל, ובלבד שישראל ידליק לו את האש – כדעת הרמ"א. ספרדי האוכל במקום כזה שיש עליו את הכיתוב כשר – נמצא בבעיה שבסיס הפסיקה של השו"ע. זה לא רק שהוא לא מהדר או מחמיר, הוא הולך נגד פסק השו"ע. נכון שישנו פסק של הגאון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שמתיר דבר זה גם לספרדים – אך היתר זה ניתן רק לאחר מעשה כלימוד זכות על אלה שנהגו כך מבלי משים, וגם על פסק זה חלקו לא מעט פוסקים שאסרו זאת לספרדים לחלוטין.

ולא עוד אלא שיש לדעת שלמעשה במציאות בה הגוי מנצח על הבישול במטבח ושולט בכל מכמניו בשעות פעילות רבות ואינטנסיביות – קשה מאוד להשגיח גם על הדלקת האש שצריכה להיעשות ע"פ הרמ"א. כל שכן במטבח המודרני שבו הדלקת האש היא עניין של שניה ומתבצעת פעמים אין ספור בכל יום, בכל פתיחה וסגירה של תנור מוסדי הוא נכבה ונדלק אוטומטית. במציאות זו קשה עוד יותר להשגיח שהגוי יעצור בכל פעם לפני פעולה כזו ויקרא ליהודי שיעשה זאת במקומו.

דוגמא נוספת וחמורה לא פחות היא שימוש בכרוב שאינו מפוקח שמותר בשימוש בכשרות רגילה בכפוף לאישור הרב המקומי ובדיקת מדוקדקת של המשגיח. גם כאן, האינטנסיביות של העבודה במפעלים ובמטבחים לא תמיד מאפשר לכל תהליך האישור והבדיקה של הכרוב להיעשות כראוי וביישוב הדעת הנדרש – כך שיכולים לעיתים להימצא חרקים של ממש בכרוב שאינו גדל תחת פיקוח רבני וללא חשש תולעים – מציאות שאין לה שום היתר, גם לא בדיעבד. ובוודאי שגם צורכי הכשרות הרגילה אינם מעוניינים להיכשל בה.

ישנן עוד דוגמאות לעניינים בהם במקומות שההשגחה בהם היא כשרות רגילה, יכולה להיווצר מציאות שבה המוצרים כשרים רק בדיעבד, או אף מקרים בעייתיים גם בדיעבד. אין כאן קריאה להימנע מלאכול במקומות בהם ישנה כשרות רגילה, אך כשאנחנו באים לאכול במקומות אלה – נשאל את עצמינו ואז את המשגיח: "האם במקום בו אני הולך לאכול/במוצר אותו אני רוכש, ישנם נושאים הלכתיים שבהם ברשלנות או מבלי משים נעשה וויתור גם על בסיס ההלכה?", "האם יכול להיות שבצריכת מוצר כזה או אחר אני נכנס מראש למציאות של דיעבד?"

על פי בירור עם המשגיח בכשרות הרגילה וע"פ התייעצות עם מומחים העוסקים בתחום כשרות המאכלים -  נחליט האם מדובר במקום או במוצר התואם את רמת הכשרות עליה החלטנו שאנו עומדים, או שמא יכולות להיות בו בעיות שגם מי שהחליט לשמור על רמת כשרות בסיסית – לא רוצה להיקלע אליהן.