מידע והלכה » חגי ישראל » חנוכה » כשרות שמן הזית

כשרות שמן הזית

 

בעיית ההתבוללות של העם היהודי ידועה וקיימת כבר מימות אבותינו, ומגיעה לשיאים בדורנו. כבר לפני יותר מאלפיים שנה ראו חז"ל שישנם דברים המביאים לידי קירבה בין ישראל לאומות העולם, קירבה שתוביל לעיתים לקשרי נישואין עם הגויים מסביב. אחד הדברים המקרבים בין בני אדם הוא האכילה והשתייה. בשל כך גזרו חז"ל[1] על מאכלים מסוימים של גויים שאין לאוכלם ביחד עם הגויים או שלא לאכלם כלל, על אף שאין כלל במאכל מצד עצמו שום בעיית כשרות.

אחד המאכלים שנכללו בגזרה היה: שמן הזית - חז"ל אסרו להשתמש בשמן זית של גויים. אמנם, בסופו של דבר, נתבטלה הגזירה ביחס לשמן זית של גויים, כיוון שבדקו וראו שהגזירה לא נתקבלה בעם ישראל, ולכן מותר להשתמש בשמן זית של הגויים, מאחר ו"אין גוזרים גזרה על הציבור - אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה"[2]. כך אכן נפסק בשו"ע, כי שמן של גויים מותר[3]. עם זאת, למרות שמעיקר הדין מותר לקנות שמן זית מדרוזים ומערבים, כבר סייג זאת אחד מגדולי הפוסקים האחרונים, בעל "כף החיים"[4]: "בידוע שהוא נקי, אבל ביש חשש איסור לא נכנס בזה, דהכל לפי המקום והזמן".

המשמעות עבורנו, כצרכני שמן זית, היא שלמרות שמצד הדין אין איסור מצד גזירת חז"ל, בכל זאת, עלינו לברר האם בשל התקדמות תעשיית המזון והריבוי הגדול של שיטות חדשניות בהנדסת מזון נוצרה בעיית כשרות בשמן זית, וזאת בשל חששות נוספים אפשריים:  

 

חשש ערלה


 

"וְכִי תָבֹאוּ  אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל"[5]. פסוק זה מלמדנו, שכל פירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו - פירות ערלה הם ואסורים בהנאה ובאכילה. דין ערלה נוהג מן התורה בארץ ישראל, ואין הבדל אם הזיתים הם של יהודים או של גויים[6]. ואף פרי שהוא ספק ערלה - בארץ ישראל אסור.

כיום, בשל השינויים בצורת הגידול של מטעי זיתים, ישנו סיכוי סביר שהזיתים יהיו פירות ערלה. בשל חשש זה סירבה בעבר מערכת הכשרות הארצית של הרבנות הראשית לקבל זיתים מערבים ביש"ע, מאחר ובשל הסכנה הביטחונית לא ניתן היה לבדוק את העצים בשטח.

 

אנזימים


בעבר, היו כותשים את הזיתים בצורה פשוטה, בלי שום תוספות. כיום, בשל מחירו הגבוה של שמן הזית (כ- 40 ₪ לליטר), מנסים להוציא מהזיתים את כמות השמן המקסימלית שאפשר להפיק מכל זית וזית. לצורך כך, מוסיפים אנזימים במהלך תהליך מיצוי השמן, על מנת לשחרר יותר ויותר שמן מן הזית. חלק מן האנזימים המצויים בשימוש תעשיות המזון מיוצרים מתאים של בעלי חיים. בעלי חיים אלו יכולים להיות נבלות, טרפות ובהמות וחיות שאסור לנו לאכלן, ואפילו כאשר משתמשים בכמות מזערית של אנזימים במהלך עיבוד המזון - עדיין הם אסורים ואוסרים את כל התערובת כיוון שדינם כדין דבר ה"מעמיד", היוצר את התהליך, וכידוע: ה"מעמיד" לא מתבטל אפילו אם יש פי אלף כנגדו[7].

 

אמולסיפיירים


לפני מספר שנים, נעשתה בארץ בדיקה של בקבוקי שמן זית. להפתעתם של החוקרים, נמצא שאין כמעט בשוק שמן זית המכיל 100% של שמן זית. על פניו, נראית עובדה זו תמוהה מאוד: כיצד אפשר לערבב שמן שמחירו זול יותר, כמו: שמן הסויה, בתוך שמן הזית, בלא שהעירוב יתגלה מיד, הרי משקלם הסגולי של סוגי השמנים שונה, והאחד יצוף על גבי השני. התברר, כי כדי להתגבר על בעיה זו, הוסיפו סוג של אמולסיפיירים (בעברית: חומר "מתחלב"), שתפקידו לקשר בין השמנים המרכיבים את מוצרי המזון, ולערבם יחד, כך שלא ייפרדו זה מזה. בעזרת חומר זה ניתן אף לערבב מים עם שמן הזית בלא שהדבר יראה בעין רגילה, דבר המביא ללא ספק רווח גדול לבעל בית הבד או למפעל. מקור האמולסיפיירים הוא בדרך כלל משומנים שונים, וקיים חשש שהם מיוצרים משומנים מן החי. חומר זה הנחשב גם הוא כ"מעמיד", אינו בטל אפילו באלף.

חשש נוסף הוא: מהו החומר שהוסיפו לשמן הזית: אם אמנם הוסיפו מים - אין בהם בעיית כשרות, אך יתכן שהוסיפו שמן אחר שמקורו לא ידוע, וכיוון ששמנים מן החי (ובעיקר שמן חזיר) - מחירם זול יחסית, יש לחוש לתוספת של שמן טרף לשמן הזית. 

 

צבע מאכל


כאשר שמן הזית מדולל על ידי שמן אחר או על ידי מים - השמן אינו נראה עוד כשמן זית וצבעו בהיר בהרבה מהרגיל. כדי לפתור בעיה זו, מוסיפים לשמן צבע מאכל ירוק או חום, כדי לתת לשמן החדש צבע הנראה כצבעו של שמן הזית. מקורם של חלק מן הצבעים הללו הוא מן הצומח, אך בתהליך ייצורם מערבבים בהם חומצות שומניות שיתכן שמקורן מן החי.

 

 

לסיכום


למרות שגזירת חז"ל ביחס לשמן הזית של הגויים בוטלה - עדיין יש בעיות הלכתיות רבות שצריך לוודא שאינן קיימות (מעבר לבעיה הצרכנית של רכישת מוצר המוצג כ- 100% שמן זית טהור, כשלמעשה הוא מזויף וסינטטי, ולעיתים בעל חומציות גבוהה מהרמה המותרת לאכילה. זוהי הסיבה שניתן למצוא שמן זית שאינו טהור, שכתוב עליו "כשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד").

לכן, אין לרכוש שמן זית ממקור לא ידוע ובלא הכשר מוסמך - גם אם החברה היא בבעלותם של יהודים - בשל בעיות שהוזכרו לעיל.

יתר על כן: גם כשקיימת תווית הכשר על גבי הבקבוק - לצערנו, אין הדבר מהווה "תעודת ביטוח", וישנם הכשרים רבים מזויפים גם על בקבוקי השמן המצויים בשווקים וברשתות השיווק. כדאי לעקוב אחרי פרסומי מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית (באתר האינטרנט של המשרד לשירותי דת), המפרסמת בכל שנה לקראת חנוכה את רשימת הזיופים המעודכנת והמצויה בשנה הזו.

 

 


[1] מסכת עבודה זרה לה' ב'.

[2] מסכת עבודה זרה לו' א'.

[3] שו"ע יו"ד סי' קיד' ז'.

[4] ליו"ד סי' קיד' ס"ק לג'.

[5] ויקרא יט' כג'.

[6] על פי שו"ע יו"ד סי' רצד' ח'-ט'.

[7] על פי שו"ע יו"ד סי' פז' יא'.

© כל הזכויות שמורות לכושרות