קמח שעבר עליו הפסח

הרב שמואל אידלמן

הסוגיא ההלכתית

בשו״ע (תנג, ד) נפסק: "החטים שעושים בהם מצת מצוה טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה ולפחות משעת טחינה ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק".

פוסק הבאר היטב: "משמע דוקא מצת מצווה צריך שימור כדי לאכול לילות ראשונות, משא״כ שאר מצות א״צ שימור כלל ושרי ליקח קמח מן השוק אפי׳ בלא דחק ואפי׳ שימור דלישה ואפיה ג״כ לא בעינן כמבואר בשס ובפוסקים מיהו כל זה מדינא, אכן ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצות משעת טחינה ולפחות משעת לישה".

המגן אברהם מביא מגאב"ד ליסא: "דבמדינתנו שרגילין לרחוץ החיטים ושוהין אותם במים אסור ליקח קמח מן השוק דהוי ממש כדגן שנטבע".

השוע (בסעיף ה) פסק: "האידנא אסור ללתות בין חיטים בין שעורים".

הנה במ״ב (כב) הביא: "אבל קודם קצירה שעדיין היו מחוברים אין לחוש, אפי׳ שידעינן שירד עליהן גשמים, ועיין לקמן תסז, ה דאפי׳ מחובר אם נתייבשו לגמרי ואין צריך עוד לקרקע מקבל חימוץ אם ירדו עליהן גשמים ועל כן המנהג לקצור דגן של שמורה בעודן לחין קצת".

בהמשך מביא מאליה רבה בשם זקנו על קמח לתות דמתיר למכרם לעכום לאחר פסח דהוא אלא ספק חמץ. ובחזו"א פסק דאם שהה הרבה זמן במים הולכים אחר הרגילות שרובו מתחמץ, (לכן רק אם ראינו שנתבקע) אמנם במדיחין וטוחנן פסק החזו"א דדיעבד כשר דהחיטין מתייבשות (אוח קכא כב).

והנה זמן השהיה בחיטים כזמן דטבע בנהר שיעור מיל, אך החזו"א (או"ח קיט, כב) כתב ששיעור מיל הוא רק להחמצת עיסה אך לא מספיק לגרעינים שרק אחר ריכוך נכנסים המים.

והנה כל הנל בלתותים, אבל בנשטף כפי שהובא עיין במשנ"ב (כז) דכתב אם שרו במים מועטים וטוחנם מיד אחר הלתיתה אסור לאוכלן ולהנות מהן בימי הפסח ומותר להשהותן בפסח, וע״ש בח״י (יח) דמתיר לכתחילה בחיטים, ועיין בשעה"צ (נ) שמביא מהחמד משה ושוע האדמור הזקן דבלתות חיטים יש לשהות אותם בפסח וכו׳.

המציאות למעשה

הנה בזמן החזו"א מטרת השטיפה הייתה לרחוץ ולנקות החיטים לערך 2 קוב לטון ומשרים כמה דק׳ (נחלקו השמועות מ4 דק עד כמה שעות) ומייבשים ומקלפים ושוב מרססים מים, ובספר שערי שלמה (קפ) כותב ששמע מהגרנ קרליץ זי"ע שהחזו"א קנה קמח אחר הפסח ממפעל שמכר חמץ וכן כתב באורחות רבינו חלק ב ועוד הוסיף שם שהחזוא מכר במכירת חמץ קמח שהיה לו בביתו אף שעבר לתיתה.

כיום מטרת ריסוס המים הוא אך ורק לגרום לסובין להיות גמיש ע״מ שירד שלם בשלב הבא ולא ישבר וישאיר נקודות שחורות בקמח הלבן, ולא ע״מ להכניס לחות כלל לחיטים! ומעבירים 15 טון לשעה תחת מרסס זה במהירות גדולה וכמות המים היא 25 ליטר מים לטון, והרי בחיטים עבור מצה שמורה מתירים 2 מ״ל לדונם, בו יש בין 400 ל500 קג.

לסיכום: בדעת נוטה כיום אין סיבה להחמיר ולא למכור קמח במכירת חמץ או לא לסמוך על מכירת חמץ שנעשתה כדין.