חז"ל לא גזרו על זה.

חז"ל גזרו : ההלכה מופיעה בשו"ע חלק יור"ד 

סימן פח: שלא להעלות בשר על השלחן כשאוכלין גבינה

סעיף א

אפילו בשר חיה ועוף, אסור להעלות על שלחן שאוכל עליו גבינה, שלא יבא לאכלם יחד.

אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל, מותר ליתן זה בצד זה.

סעיף ב

הא דאסור להעלותו על השלחן, דווקא בשני בני אדם המכירים זה את זה, אפילו הם מקפידים זה על זה; אבל אכסנאים, שאין מכירין זה את זה, מותר. ואפילו המכירים, אם עשו שום היכר, כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו, או אפילו אוכלים על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכר, מותר. הגה: ודוקא שאין אוכלין מן הפת המונח ביניהם להיכר, אבל אם אוכלין ממנו, לא הוי היכר, דבלאו הכי הפת שאוכלין ממנו מונח על השלחן (ארוך והגהות אשיר"י). אבל אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו, ובלאו הכי אין דרכו להיות על השלחן, הוי היכר אעפ"י ששותין מן הכלי (ב"י בא"ח סימן קע"ג). וכל שכן אם נתנו שם מנורה, או שאר דברים שעל השלחן, דהוי היכר. ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד, משום שהמאכל נדבק בכלי (הג"ה אשיר"י ואו"ה). וכל שכן שלא יאכלו מפת אחת. וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו, כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח.

עד כאן דברי השולחן ערוך. 

עם כל זה כף החיים כותב בס"ק ח'

" מותר זה בצד זה. ובלבד שיהו מרוחקין בענין שלא עשפך או יתיזו נצוצות מזה לזה. עד כאן דברי כף החיים. 

וזה מצוי במקרר ששמים זה ליד זה או זה למתח\מעל זה במדפים שונים ולכן ראוי ונכון לכסות אותם עם כיסוי הרמטי.