מידע והלכה » מערך הכשרות » כשרות מזון שהגיע במשלוח "עד הבית"

כשרות מזון שהגיע במשלוח "עד הבית"

הרב צבי בן ראובן

 לסיכום למעשה לחץ כאן

הקדמה                              


אחוזים גדלים והולכים של ישראלים רוכשים מזון בהזמנות טלפוניות ובאמצעות הרשת, כאשר המזון המהיר או מוצרי המזון מהסופרים השונים מגיעים עד בית הלקוח באמצעות משלוח. בד"כ אין בכך בעיה כשרותית מיוחדת משום שבעולם האוכל התעשייתי של ימינו המציאות הנפוצה ביותר היא רכישה של מוצרים ארוזים שיוצרו בצורה מסודרת במפעלים השונים. בישראל ובעוד ריכוזים יהודיים ברחבי העולם הוסדרה גם הכשרות בצורה כזו שישנה השגחת כשרות במפעלי האוכל השונים וכל המוצרים שיוצאים ממפעלים אלו תחת השגחת כשרות – נארזים עם חותמת כשרות המוטבעת בדרך כלל על האריזה המקורית של המוצר. בצורה כזו יודע הצרכן שהמוצר שבידיו אכן מגיע ממקור כשר, ולא הוחלף בדרך במוצר אחר.  

אולם, גם בימינו נותרו מוצרים שנרכשים בדרך כלל ללא אריזה וממילא ללא סימן שמעיד על כשרותם. דוגמאות לכך הם ירקות ופירות שונים, בשר, עופות ודגים טריים. כמו כן כאשר מזמינים הביתה מזון מהיר כגון פיצה, שווארמה, פלאפל, המבורגר וכיו"ב, בדרך כלל אין עליהם אריזה סגורה עם חותמת כשרות עליה. מציאות זו יכולה להיות בעייתית כאשר השליח שמביא את המזון עד לדלת ביתנו אינו יהודי או יהודי החשוד באכילת נבילות וטריפות, משום שחז"ל חששו ששליח כזה יחליף את המוצר הכשר שנשלח איתו במוצר אחר שאינו כשר. כדי לוודא שדבר כזה לא יקרה הצריכו חכמים בכל משלוח ע"י גוי (או יהודי חשוד), לחתום את המשלוח בחותם בתוך חותם[1] כאשר מדובר על חשש לאיסור מהתורה, או בחותם אחד בלבד כאשר מדובר על חשש איסור דרבנן[2].

במאמר זה נעסוק בשאלה כיצד נוודא שהמוצרים הפתוחים אותם אנו מקבלים במשלוח מהסופר או מחנות המזון המהיר, הם אכן אותם מוצרים כשרים שהוזמנו מראש באמצעות הטלפון או האינטרנט.

 

מה הן ההגדרות של 'חותם בתוך חותם'?


  • על אף המושג 'חותם בתוך חותם', אין צורך שחותם אחד יהיה דווקא בתוך החותם השני, אלא צריך שיהיו פשוט שני חותמות על המאכל[3].
  • חובה לעשות את החותם לשם חותם. וכן חובה שהגוי ידע שהחותם נעשה לשם מניעת זיוף הכשרות[4].
  • אות אחת מהווה חותם אחד. שתי אותיות מהוות שני חותמות. אך זה נכון רק במקום שאין גויים או יהודים חשודים שיודעים לכתוב בעברית ויכולים לזייף. ואם מזהה את סגנון הכתב המיוחד שלו או של חבירו ששלח לו, לא חוששים לזיוף של גויים או יהודים חשודים[5].
  • חותמת נחשבת כחותם אחד בלבד אפילו שיש בה הרבה אותיות[6].
  • אין צורך בשתי חותמות או שתי אותיות שונות זו מזו[7].
  • סתימה חזקה ומשמעותית[8] שאחרי שפותחים אותה צריך לטרוח הרבה כדי להחזירה למצב הקודם, נחשבת כחותם בפני עצמו. ואם עושה בנוסף עליה גם שינוי מסוים שאין רגילות לעשות אותו בדרך כלל, שינוי זה יחשב כחותם שני[9].
  • כל סגירה של מאכל בכלי עץ או מתכות, שהמכסה דבוק בהם היטב באופן שישנה טרחה יתירה לפתוח אותה ולהחזירה למצב הקודם – הרי היא כחותם[10].

היוצא מכל הנ"ל הוא שאריזות שונות של מוצרים תעשייתיים שכמעט בלתי אפשרי לפתחן ואחר מכן להחזירן למצב הקודם, ייחשבו כחתומות בחותם אחד אם מודפס עליהן סימון כשרות. ומעבר לכך תספיק עוד חותמת כשרות אחת נפרדת כדי שזה ייחשב 'חותם בתוך חותם'.

  • אם הישראל יודע בדיוק כיצד החותם אמור להיראות כגון שהפקיד ביד גוי בשר עם חותמת וזוכר את צורתה של החותמת. או שישראל אחר שולח לו בשר עם חותמת והישראל שמקבל את המשלוח יודע כיצד החותמת של המשלח אמורה להיראות – אמנם לכתחילה צריך חותם בתוך חותם גם במקרה כזה – אך בדיעבד במקום הפסד מרובה די בחותם אחד[11]. ויש שהתירו במקרה זה להסתפק בחותם אחד גם לכתחילה[12].
  • אם הבשר נעול בתוך חדר או מיכל אחסון אחר כגון מקרר מוסדי והמפתח בידו של ישראל, המפתח מועיל רק כצירוף לחותם אחר כדי להיחשב חותם בתוך חותם. אך אם צריך רק חותם אחד – מפתח בלבד לא ייחשב חותם[13]. יש שהתירו וכתבו שבשעת הדחק מפתח יכול להיחשב גם כחותם בפני עצמו ולכן יועיל גם בדברים הצריכים רק חותם אחד[14]. במיוחד היום כאשר ברוב המקרים זיוף מפתח אינה פעולה כל כך פשוטה. בכף החיים[15] כתב שמנהג העולם לסמוך על מפתח כחותם לכל דבר, ובדיעבד התיר לסמוך על כך.

 

מתי לא צריך דווקא חותם בתוך חותם?


אם מקבל משלוח ע"י גוי, ובמשלוח זה אין חששות של איסורי דאורייתא כגון טריפות וכיו"ב, אלא רק איסורי דרבנן, כגון שחושש שמא המאכל שמקבל הוחלף במאכל שבושל ע"י גויים, או בחשש לאיסורים כמו פירות וירקות בזמן הזה[16], פת, גבינה, וחלב עכו"ם[17] – במקרה כזה די בחותם אחד[18].

אלא שגם באיסורים מהתורה ישנה מחלוקת אחרונים מה הדין כאשר רוב המוצרים באזור מסוים הינם כשרים. כאשר הש"ך[19] אוסר גם במקרה כזה, וכף החיים[20] מתיר במקרה כזה לשלוח לכתחילה עם חותם אחד בלבד, ובדיעבד מתיר גם ללא חותם כלל.

למעשה, נהגו היום בכל הכשרויות להקפיד על חותם בתוך חותם במאכלים בהם יש חשש של איסור תורה. מה גם שהמשאיות והרכבים שמובילים את האוכל ממקום למקום יכולים לעבור לא פעם באזורים כגון 'ואדי עארה' שבהם אין כלל רוב יהודי, ומאחר ובאזורים אלה רוב המוצרים אינם כשרים, באיסורים מן התורה יש צורך בשני חותמות.

 

חותם שהתקלקל


כאשר ישראל רואה שהחותם שהיה על הבשר התקלקל או התחלף – הבשר אסור[21]. ואומר הרמ"א שאם אין לגוי הנאה בהחלפת הבשר, ורואים שהבשר נראה טוב ולא מקולקל או קטן יותר ממה שאמור היה להיות, הבשר מותר, וכך הסכימו האחרונים[22].

כמו כן אומרים הרמ"א[23] והשו"ע[24] שאם ישנה סבירות מסוימת שהחותם נקרע או התקלקל ע"י תינוק או בהמה – הבשר מותר. והוא הדין כאשר מצד אחד החותם נקרע אך מצד שני ישראל היה 'יוצא ונכנס' למקום בו היו הגוי והבשר, כך שהגוי פוחד להחליף את הבשר.

ולכן אם רואה ב'סופר' אריזה של בשר או עוף שנקרעה או שהתקלקל או נפל החותם שעליה – כל עוד מסתובבים שם יהודים הבשר מותר. משום שהגוי חושש להחליף את הבשר בבשר טרף לעיני היהודים שסביבו.

 

מקום מעבר לרבים


אם נשלח בשר ביד גוי ללא חותם, אך השליח הגוי צריך היה לעבור במקום שהולכים בו רבים – מותר בדיעבד, משום שהגוי חושש שמא יראו שהוא מחליף את הבשר וילשינו עליו לישראל ששלח בידו את הבשר[25]

ערוך השולחן[26] כותב שכאשר אין רוב של ישראלים באותו מקום בו השליח הגוי צריך היה לעבור, יש לאסור אף בדיעבד. זאת מלבד יין, משום שחומרתו של היין ידועה אפילו לגויים ולכן חושש גם מהם שייראו שהוא מחליף ומרמה וילשינו עליו. אך בשאר מאכלים הוא לא חושש מהם משום שהוא מעריך שהגויים לא יודעים שיש בעיה בהחלפתם. בכף החיים[27] חלק עליו בשם הרשב"א[28] וכן בשם אחרונים, וכתב שבדיעבד מקילים ברוב גויים גם בשאר מאכלים. 

בשכונה של ישראלים, יש שהתירו לשלוח ע"י גוי ללא חותם אף לכתחילה משום שהוא ממש חושש שיראו אותו ויתפסו אותו מחליף[29]. אך יש שחלקו על זה ואסרו לכתחילה אף בשכונת ישראל[30]. עם זאת, התירו בשכונת ישראל לשלוח לכתחילה מאכל ע"י גוי כשיש רק חותם אחד או אפילו רק מפתח, אפילו ששולח מאכלים שיש בהחלפתם חשש איסור תורה שבדרך כלל צריך בהם שני חותמות[31].  

לענייננו, אנו רואים שיש המתירים לכתחילה לשלוח גוי עם בשר למשל ללא שום חותם אם מדובר בשכונה של ישראלים. וישנם פוסקים שלשיטתם מציאות זו מותרת רק בדיעבד, אך התירו לכתחילה לשלוח עם חותם אחד בלבד. אך אם השליח הגוי או החשוד נוסע לבדו ברכב, כל ההיתר הזה לכאורה אינו רלוונטי משום שהרכב הוא מקום פרטי שלו שאינו פתוח לעיני הרבים ומוגדר כביתו בעת השימוש.

 

כאשר אין לגוי הנאה מההחלפה


בדיעבד, כאשר אין לגוי שום רווח בהחלפת הבשר לא חוששים שמא החליף את הבשר גם כשאין חותם בתוך חותם[32]. אשר על כן, ברוב המוחלט של המקרים הנדונים, של שליח גוי שהביא מזון מהיר או משלוח מה'סופר' – אפשר יהיה להקל בדיעבד מאחר ובד"כ אין לשליח שום אינטרס להחליף את המאכל שהוא מוביל.

יש לציין, שכל זה כמובן אינו נכון כאשר מדובר על משאית שמובילה מאות קילוגרמים או אף טונות של בשר, שם וודאי יכול להיות רווח גדול בהחלפת הסחורה. אך לא במציאות זו אנו עוסקים במאמר זה. מה גם שתחום זה של הובלות בשר ממשחטות או בתי אוכל גדולים (קייטרינג, שירותי הסעדה וכיו"ב), מוסדר הרבה יותר בנהלי הרבנות כמו גם בהתנהלות בשטח.    

 

דין עמי ארצות


נחלקו הפוסקים האם יהודי שחשוד באכילת טריפות חשוד גם להחליף כמו שחושדים בגוי. הרמב"ם[33] סובר שהחשוד לאכול אינו חשוד להחליף. והרשב"א[34] סובר שאם הוא חשוד לאכול דברים שהרבים לא מקילים בהם, הוא חשוד גם להחליף.

השו"ע[35] בסימן קי"ח העוסק בעיקר בנושא של חותם, פסק בסתם כרמב"ם וביש אומרים הביא את הרשב"א. לעומת זאת בסימן קי"ט סעיף כ' סתם השו"ע כרשב"א. ערוה"ש[36] הקשה על השו"ע ולמעשה הכריע כרמב"ם. אך בכף החיים[37] חלק עליו וסבר שהעיקר כמו פסיקתו של השו"ע בסימן קי"ט כרשב"א, וכך פסק בילקוט יוסף[38].

ולכן למעשה לשיטת ערוך השולחן ופוסקים נוספים לא צריך לחשוש להחלפת הבשר ביהודי שחשוד על אכילת טריפות. ומותר אף לכתחילה לשלוח בידו ללא חותם[39]. ולשיטת כף החיים והפר"ח[40] יהודי שאינו שומר תורה ומצוות וחשוד על אכילת איסורים מפורסמים, יהיה חשוד על החלפת אותם הדברים[41] שהוא חשוד על אכילתם[42].

 

למעשה – משלוחים


כאשר מזמינים משלוח של בשר מקצביה או מעדניה של בשר ב'סופר', יש לדרוש מהחנות לארוז את הבשר באריזה סגורה היטב שקשה לפתחה ולחתום אותה בחותם כלשהו של החנות. אפשר לבקש מהנציג שדרכו מזמינים את המשלוח, לעשות חותמת עם כיתוב מיוחד[43] שיעיד שהמוצר שיוצא מאותו סניף הוא זה שאכן הגיע אלינו הביתה. כאשר מזמינים מוצרים שיש בהם בעיקר חשש שמא יחליפו את המשלוח בכזה שיש בו איסורי דרבנן כגון בישולי גויים או פת עכו"ם – אפשר להסתפק בחותם אחד בלבד, כגון סגירה של השקית בה אורזים את האוכל ע"י מדבקה שתודבק כך שאין אפשרות לפתוח את השקית ללא קריעתה. גם אם במאמץ ובעדינות אפשר לעשות זאת – מותר כי לא חוששים שיטרח עד כדי כך כדי להחליף.

בדיעבד אם נשלח ללא שום חותם, והמשלוח הגיע ע"י גוי או ע"י יהודי החשוד לאכול אכילת איסורים, ברוב המקרים כגון משלוח בשר ודגים מה'סוּפר' (לגבי דגים מדובר דווקא על פילה – דג חתוך, שלא רואים עליו קשקשת שמעידה בפני עצמה על כשרותו), או במשלוח מזון מהיר כגון פיצה, שווארמה, פלאפל וכיו"ב – בדיעבד יהיה מותר מאחר והשליח אינו נהנה בהחלפתם. אמנם ישנם מקרים שיש הנאה בהחלפתם, כגון רשת קצביות או רשת מזון מהיר שחלק מהסניפים שלהן לא כשרים, ולעיתים יכולות 'להשלים' הזמנות מסניף שאינו כשר בעת מחסור ולחץ. במקרה כזה יש להחמיר ולא להשתמש במוצר ללא חותם. ויש מקלים בכל מקרה באזור שבו רוב ישראל ורוב המוצרים כשרים.

 

להלן התייעצות שעשינו עם כמה פוסקים:


לכבוד הרב... שליט"א, 

אנחנו ב'כושרות' רוצים בקרוב לפרסם מאמר בנושא 'חותם בתוך חותם' העוסק בעיקר בנושא משלוחי האוכל שאנשים מזמינים עד הבית מה'סופרים' השונים או ממסעדות של מזון מהיר, באמצעות הטלפון או האינטרנט.

במהלך העיסוק בנושא עלו בפנינו כמה שאלות הלכתיות שלא ראינו עליהם התייחסות מפורשת בפוסקים. וכמו כן שאלות מעשיות שלא ראינו התייחסות מפורשת אליהן בנהלי הרבנות.

להלן השאלות, נשמח להתייחסות גם ברמת לכתחילה וגם במקרים של דיעבד - 

  1. ראינו שבנהלי הרבנות לגבי קייטרינג ישנם הוראות ברורות לגבי משלוחים של אוכל ב'חמגשיות'. כאשר כל החמגשיות צריכות להיות עם מדבקת כשרות, ובמידה והנהג גוי – יש צורך ב'חותם בתוך חותם'. מהם הנהלים במשלוחי מזון מהיר לבית הלקוח כגון פיצה וכיו"ב? ומה בנוגע למשלוחי ירקות ובשר טרי מ'סופרים'?
  2. האם ישנה התייחסות לשליח יהודי החשוד לאכול נבילות וטריפות?
  3. ראינו בכף החיים[44] בשם כמה ראשונים[45] שישנה אפשרות להסתמך על 'כתב הכשר' חתום ע"י בי"ד או עדים שבו מצוינים כמות ומשקל המזון שבידי הגוי במקום 'חותם'. האם ישנה אפשרות הלכתית לסמוך על קבלה של בית עסק מסוים כראיה לכך שהמוצר שרכשנו אכן הגיע מאותו בית עסק שאנחנו יודעים שיש לו כשרות מוסמכת? למשל משלוח של ירקות מ'סופר' המגיע עם קבלה ובה מצוין משקל הירקות שנקנו. או משלוח של מנת פלאפל או פיצה שבה מצוין המוצר שנרכש?
  4. האם כאשר גוי מבצע שליחות בתוך עיר שרובה יהודים זה מוגדר כ'מקום מעבר לרבים' שראינו שמקילים בו (ערוך השולחן[46] מתיר בשכונת ישראל אפילו לכתחילה. וכף החיים[47] התיר גם בשכונת ישראל רק בדיעבד) מאחר והגוי חושש שיראוהו מחליף? או שמא כאשר עושה זאת ברכב ורק הוא ברכב זה כבר לא נחשב מקום מעבר לרבים כי רק הוא רואה ושם לב למה שקורה ברכב?
  5. כיצד אפשר לוודא שברשת שבה ישנם גם סניפים שאינם כשרים אין 'השלמת' הזמנות מסניף שאינו כשר לסניף כשר? הרי יכול להיות שהסניף הכשר נקלע לחוסר במוצרים והוא משלים את ההזמנה מסניף אחר שאינו כשר.

תגובות הרבנים:

תשובת הרב אביגדור נבנצאל שליט"א בשיחה טלפונית(יום שישי י"ז בחשוון התשע"ט) לחלק מהשאלות:

  • לכתחילה צריך חותם גם במשלוחי מזון מהיר וגם במשלוחים מסופר גם באיסורי דר'. יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות – על אף שהם מוגדרים כאוכלים כשר, יש להתייחס אליהם כעמי הארצות שהשו"ע למעשה החמיר בהם בקי"ח סעיף ח'.

תשובת הרב יעקב אריאל שליט"א (יום שישי י"ז בחשוון התשע"ט):

בהתכתבות בדוא"ל עם מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א עלו המסקנות הבאות:

  • החשש להחלפה בבשר טרי גבוה יותר מהחשש בתבשיל ולכן ק"ו שיש ליישם את נהלי הרבנות בנוגע לקייטרינג המוכר אוכל מוכן – במכירת בשר טרי בהזמנה אינטרנטית או משלוחים כאלה ואחרים.
  • בירקות אין גזירה מיוחדת כמו בבשר שנתעלם מן העין – ולכן יש צורך פשוט להפעיל את השכל הישר כדי לוודא שאין החלפות וזיופים.
  • בישראל עם הארץ זו גזירה חדשה שספיקה להקל, אך גם כאן צריך להפעיל את השכל הישר ולשים לב למקרים שבהם יש אינטרס להחלפה.
  • אין לסמוך על חשבונית שאינה חלק בלתי נפרד מעטיפת המוצר.

 

תשובת הרבנות הראשית לישראל-

 בעניין: שאלה בנושא התנהלות מסעדות ורשתות שיווק בעניין חותם בתוך חותם במשלוחי מזון ...
ועדת הכשרות דנה בסוגיה בעבר, והוחלט באופן כללי, לאשרר את המתכונת של משלוחי מזון מהמרכולים ומהמסעדות המושגחים לבתי הלקוחות, מבלי להצריך להוסיף חותמות למשלוחים, ובלבד שלמשלוחי המזון תצורף חשבונית או קבלה מתאימה. ייתכן שבמסגרת הפעילות הכללית של תיקוף נהלי הכשרות גם סוגיה זו תיבחן. 

 

[1] כלומר שני חותמות שונים, המעידים על כשרותו של המוצר, כפי שיבואר בהמשך המאמר.

[2] עבודה זרה דף ל"ט עמ' א' למטה וכך נפסק בשו"ע יו"ד סימן קי"ח סעיף א'

[3] שו"ע יורה דעה סימן קי"ח סעיפים א' ו-ג'

[4] דרכי תשובה סימן קל ס"ק יא בשם מהר"ש קלוגר בטוב טעם ודעת תליתאי חלב ב' סימן י"ט.

[5] שו"ע יו"ד סימן קי"ח סעיף ג'

[6] שם

[7] ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק ט"ו, וכך הסכים בכף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"ק ל"ט. ולא כנוב"י מהדורא תניינא יורה דעה סימן ע"א שסובר שחותם אחד כפול לא נחשב כשני חותמות.

[8] שם ס"ק י"ט

[9] שו"ע יו"ד סימן ק"ל סעיף ד'

[10] ערוך השולחן יו"ד סימן קי"ח ס"ק כ' וכך פסק בילקוט יוסף, איסור והיתר חלק א' סימן ס"ג ס"ק ז'

[11] כף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"ק י"ז על פי סתימת השו"ע קי"ח, א'

[12] ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק ט'

[13] שו"ע יו"ד קי"ח ד', ש"ך שם ס"ק כ"ב

[14] ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק ט"ז

[15] יו"ד סימן קי"ח ס"ק מ"ה

[16] רמב"ם הלכות תרומות פ"א הלכה כ"ו, שו"ע יו"ד של"א ב'.

[17] הרב חיים בנימין גולדברג, 'בין ישראל לנכרי', עמ' ר"ג

[18] שו"ע יו"ד סימן קי"ח סעיף א'

[19] יו"ד סימן קי"ח ס"ק א'

[20] יו"ד סימן קי"ח, ס"ק ב' בשם קהל יאודה יו"ד, קי"ח, סעיף א'. ישועות יעקב יו"ד, קי"ח ס"ק ב.

[21] שו"ע סימן קי"ח סעיף ב'

[22] נודע ביהודה מהדורה קמא יורה דעה סימן ל"ח, ערוה"ש יו"ד סימן קי"ח ס"ק י"ב

[23] שם סעיף ב'

[24] יו"ד סימן קי"ח סעיף י'

[25] שו"ע יו"ד סימן קי"ח סעיף ז' על פי פסיקת הרשב"א בתורת הבית וע"פ הגמרא בעבודה זרה דף ל"א עמ' ב'

[26] יו"ד סימן קי"ח ס"ק כ"ה

[27] יו"ד סימן קי"ח ס"ק ע"ו

[28] תורת הבית הארוך דף קמ"ו עמ' ב' 

[29] ערוה"ש ס"ק כ"ו בשם תורת חטאת

[30] כף החיים יו"ד סימן קי"ח ס"ק ע"ט

[31] שם ס"ק פ"א

[32] שו"ע יו"ד קי"ח סעיף י'

[33] מאכלות אסורות פרק ח' הלכה י'

[34] תורת הבית, בית ד', שער ב'

[35] יו"ד קי"ח סעיף ח'

[36] שם ס"ק י"ט

[37] שם ס"ק פ"ג

[38] איסור והיתר כרך א', סימן ס"ג, סעיף כ'

[39] ערוך השולחן יורה דעה סימן קיט ס"ק י"ט, וכן שם ס"ק טו – "אבל בחשוד לאכול א"צ כלום דאינו חשוד להחליף". כך ע"פ שו"ע יו"ד סימן קיט סעיף ג'. וכך פסק במפורש שו"ת פרחי כהונה יורה דעה סימן כג.

[40] פרי חדש יורה דעה סימן קיט ס"ק לה, קי"ח ס"ק י"ד. ש"ך שם ס"ק ח'. וכן ש"ך קי"ח ס"ק ט"ז.

[41] ש"ך סימן קי"ח ס"ק כ"ט ועוד אחרונים, הובאו בכף החיים ס"ק פ"ד

[42] אם כי יש להעיר שע"פ כמה וכמה סקרי דעת קהל, 80% מהציבור הישראלי שומר כשרות. כלומר, לא אוכל דברים שמפורסמים כאסורים. חשוב לציין זאת משום שתחת ההגדרה 'חילוני' יכולים להיות לא מעט אנשים שבפועל אינם חשודים לאכול דבר שאין דרך הרבים להקל בו, כך שאין חושדים בהם שיחליפו.

[43] כגון לכתוב על המדבקה הסוגרת את המשלוח מילה מסוימת או ציור מסוים, או כל רעיון מקורי אחר...

[44] יו"ד קי"ח ס"ק פ"ט. אם כי יש לציין שבס"ק צ"ה שם משמע שהכף החיים מחמיר לכתחילה שלא לסמוך על כתב הכשר ללא חותם.

[45] ריב"ש, הרשב"ץ, רשב"ש, שו"ת יכין ובועז ועוד. אם כי יש לציין שבס"ק צ"ה שם משמע שהכף החיים מחמיר לכתחילה שלא לסמוך על כתב הכשר ללא חותם.

[46] ערוה"ש ס"ק כ"ו בשם תורת חטאת

[47] יו"ד סימן קי"ח ס"ק ע"ט

© כל הזכויות שמורות לכושרות