כשרות חומרי הגלם המצפים פירות וירקות
רבים סבורים שבפירות וירקות שאינם מעובדים – אין בעיות כשרות (מלבד מצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות) – מאחר ואין בהם שום תוספות וחומרי עזר תעשייתיים ומורכבים.
למעשה, הנחה זו אינה מדויקת. כבר לפני קרוב למאה שנה[1] החלו לצפות פירות וירקות בדונג כדי להבריק את הפרי, ולשמור על מראה טרי לאורך זמן על ידי מניעת איבוד לחות, כיווץ וריקבון. (חיי מדף ארוכים). בישראל, ציפוי זה נפוץ במיוחד על גבי תפוחי עץ, אך נעשה בו שימוש רב וקבוע גם בפירות הדר. במדינות אחרות נעשה בו שימוש גם באגסים, אפרסקים, שזיפים, עגבניות מלפפונים, פלפלים, בטטה ועוד. יש לציין שהשרייה במים חמים ואפילו שפשוף בסקוצ' לא מורידים את שכבת הציפוי המדוברת מהפרי/ירק[2].
על מנת לצפות את הפירות והירקות עושים שימוש בחומרים שכשרותם מוטלת בספק. על כן עלה נושא זה על שולחנם של הפוסקים בעשרות השנים האחרונות ונכתבו על כך תשובות[3] ומאמרים הלכתיים ומציאותיים[4] המבררים את מעמדו ההלכתי של ציפוי זה. במאמר זה נסקור את היחס ההלכתי לחומרי הציפוי השונים, לשם כך עלינו לדון בשני פרטים, חומרי הבסיס שהם הציפוי עצמו, וחומרים נוספים המעורבים יחד אתו, שמטרתם שימור, שיפור, ייצוב, ויכולת עיבוד מקסימאלית של חומרי הבסיס.
חומרי בסיס:
בתחילה נעסוק בחומרי הבסיס של הציפוי שהם בד"כ שלאק או שעוות הקרנובה. לגבי השלאק ישנו דיון מפורסם בפוסקים האחרונים אותו נביא בהמשך. לא נעסוק בשעוות הקרנובה מאחר ומקורה מן הצומח והיא אינה בעייתית הלכתית.
שלאק
אחד מחומרי הציפוי הנפוצים הוא ה-שלאק[5](Shellac), או 'חומר הזגה' – E904, המיוצר על ידי חרקים קטנים (Laccifer lacca, Kerria lacca) הגדלים על עצים בהודו, תאילנד, וארצות סמוכות. נקבות החרקים מוצצות שרף מהעץ עליו הן חיות, מייצרות מהשרף בתוך גופן חומר פלסטי דביק הנקרא סטיקלאק(Sticklac), מוסיפות לסטיקלאק 3%-6% שומן מתוך גופן, ופולטות את הסטיקלאק כחומר הגנה מפני מזיקים וכדבק העוזר להן להיצמד אל פני העץ.
לאחר גירוד הסטיקלאק מקליפת העץ יש לזקקו משום שהוא מעורב בחתיכות עץ ואף בשאריות חרקים. זיקוק זה נעשה בחלק מהמקרים באמצעות חימום לטמפרטורות של 80 – 120 מעלות. ובחלק מהמקרים ע"י המסה באלכוהול.
מעמד הלכתי
מאחר ובסקירה המציאותית ראינו שהשלאק לא עשוי מהחרקים עצמם אלא ממה שיוצא מהם – דנו הפוסקים האם אפשר להשוותו לדבש שאותו התירה התורה[6]. יש לציין שישנן סוגיות נוספות בתהליך הייצור של השלאק שלא נידונו ע"י פוסקים אלה.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה מתיר את השלאק מכמה וכמה טעמים:
סיבה ראשונה היא הגמרא בבכורות[7] שכותבת שסיבת ההיתר בדבש, היא שהתורה אסרה רק מה שמתמצה מגופם של החרקים, והדבש היוצא מהדבורים רק "מאוחסן" בגופן ולא הופך להיות חלק ממנו. בדומה לזה יש להתיר גם את השלאק, מאחר והוא 'אינו מתמצה מגופם' של החרקים, כלומר אינו עובר שינוי משמעותי בגוף החרקים.
סיבה שניה היא הגמרא בתמורה[8] שהתירה ביצה של תרנגולת נבילה וטריפה משום שלפני שהביצה גדלה היא מסריחה לחלוטין. וכאשר היא מסריחה פוקע ממנה שם האיסור[9] עד שהיא נחשבת עפר בעלמא. בדומה לכך יש להתיר שלאק, שהרי הנוזל היוצא מהחרקים מתקשה כעץ כשבא במגע אם אוויר העולם. ורק לאחר כמה וכמה תהליכים מצליחה התעשייה להפכו לאוכל.
סיבות נוספות שהאגרות משה מביא שם הן דעות מומחים שאומרות שהשלאק כלל לא מתעכל בגוף האדם ולכן לא שייך בו שם של אכילה. וכן שהוא בטל ברוב אלכוהול במהלך הזיקוק.
הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל ככל הנראה לא הסכים עם ההשוואה של השלאק לדבש דבורים, ולו משום העובדה שבתשובתו בעניין השלאק הוא כלל לא מזכיר דימוי בינו ובין דבש דבורים. ואכן ישנן שיטות מדעיות שסוברות שהוא עובר תהליכים כימיים מפליגים[10] בגוף החרק כך שהוא כן נחשב כמתמצה מגופו. בכל אופן, הרב אלישיב התייחס רק לעובדת היותו של השלאק פגום בטעמו. וכתב שאין להתיר משום כך מאחר וסתמא של השו"ע הוא שאסור אפילו מי רגליים של חיות טמאות – "חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה, וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה"[11].
יש שרצו להתיר את השלאק בדומה לשעוות הדבורים. שהרי ישנם פוסקים שהתירו אותה[12] משום שהיא כלל אינה נחשבת למאכל[13]. ובנושא זה השלאק אכן דומה לשעווה שהרי מראש כאשר מיוצר ע"י החרקים הוא משמש רק שכבת מגן ולא מזון. גם השימוש התעשייתי שלו אינו אכילה אלא ציפוי מבריק בלבד. (אם כי לא ברור האם אכן ציפוי אוכלים אינו מוגדר כאוכל לכל דבר ועניין. זאת ועוד, שגם לעניין שעווה, אין התייחסות מפורשת של הפוסקים למציאות של ימינו בה תעשיית המזון עושה שימוש בשעווה למוצרים אכילים, ולא כחלות דבש בלבד).
בעיה אליה לא התייחסו הפוסקים היא תהליך זיקוק הסטיקלאק (החומר המופרש מנקבות החרקים שהוזכרו לעיל) ע"י אלכוהול, שיכול להיות ממקור של ענבים ולהוות בעיה של 'סתם יינם'.
סיכום
יוצא למעשה שגם בסוגיא זו אמנם יש פוסקים שדעתם להתיר, אך למהדרין מומלץ להימנע מאכילת הציפוי – גם ע"פ חלק מהמתירים[14].
תוספים
חומצה סטארית (E570) – בד"כ מקורה מן החי ולכן אין לעשות בה שימוש ללא פיקוח הלכתי[15].
חומצה אלואית – לעיתים מופקת מן הצומח, אך היא יכולה להיות גם תוצר של חומצה סטארית המופקת מן החי ולפעמים היא עצמה מופקת ממש מן החי[16].
הלכתית, יש להתייחס לחומצות שומן אלה בדומה לגליצרין (סימון אירופאי - E422), שמקורו בהרבה מקרים הוא שומן מן החי, כלומר נבילות[17] וטרפות כגון חזירים וכיו"ב.
לחומצות אלה, בדומה לגליצרין, יש שני תהליכים שונים של ייצור:
- פירוק כימי של השומן לגליצרין ולחומצה.
- פירוק השומן בעזרת סודה קאוסטית.
התהליך הנפוץ יותר הוא הפירוק הכימי ע"י אידוי שמפריד את חומר העזר הרצוי מהחומצות השומניות. מאחר ובתהליך זה השומן לא נפסל מאכילת אדם, והוא גם לא עובר שום תהליך שמשנה אותו מהותית ממה שהיה – אין כמעט פוסקים שיתירו אותו.
ישנו דיון בפוסקים[18] על התהליך השני, שבו מערבים סודה קאוסטית בתהליך הייצור. הצדדים להיתר שיש לדון בהם קשורים בעיקר לעובדה שהאיסור נפסל מאכילת כלב, ואם כן, גם אם אח"כ בכל זאת משתמש בו במאכל – יש לו גדר של 'פנים חדשות באו לכאן', כלומר האיסור המקורי כבר אינו כאן ולפנינו יש משהו אחר לגמרי.
אך לענייננו – ציפוי הפירות, דיון זה אינו רלוונטי. מאחר ולמפעלים בארה"ב – בה נעשה עיקר השימוש בציפוי פירות וירקות – אין חובת דיווח על תרכובת החומרים המשמשים לצורך הציפוי אלא רק על עצם הימצאותו[19], כך שאין דרך לוודא מהו מקור חומצות השומן בהן משתמשים, ובאיזה תהליך ייצרו אותן.
ועל אף שלעיתים יצרניות חומרי הציפוי טוענות שהן משתמשות רק בחומרים מהצומח –הואיל ואין חובת דיווח שתדרבן אותן לעשות זאת, אין להן אינטרס להשתמש בחומרים מהצומח משום שהם יותר יקרים.
רכיבים בעייתיים נוספים
תערובת הציפויים השונים יכולה להכיל גם את הרכיבים הבאים:
רכיבי חיטה – יכולים להוות בעיה של איסור 'חדש' בתקופה מסוימת של השנה.
אלכוהול – יכול להוות בעיה של יין נסך. או ליתר דיוק – איסור דרבנן על 'סתם יינם' של גויים (מאחר וכיום לא מצויה כל כך מציאות שבה גויים ממש מנסכים יין לעבודה זרה).
רכיבי חלב שונים – יכולים להוות בעיה של חלב עכו"ם.
לגבי כלל התוספים הבעייתיים, כולל חומצות השומן בהן עסקנו לעיל, ישנן שיטות שמתירות את הציפוי על אף האיסורים המעורבים בו. משום שגם אם למשל חומצות השומן עצמן יכולות להיות מיוצרות בתהליך של אידוי שאינו פוגם את האיסור כלל וכלל – בכל זאת במהלך הייצור של הציפוי, טעמה הכללי של התרכובת נפגם מאוד. כל זאת עוד לפני שהשתמשו בו כדי לצפות את הפירות.
גם לאחר הייבוש של הצפוי על הפירות, אם מבודדים את טעמו של הציפוי בפני עצמו – יש לו טעם מעט פגום. ולכן סברו המתירים[20] שאפשר להתיר גם את ציפוי הפירות והירקות. זאת על פי שו"ת הר צבי[21] שהתיר משחת שיניים על אף הגליצרין המעורב בה, מאחר וטעמו היה פגום. ומאחר ורוב התערובת הינה מחומרים כשרים, אפילו באיסור שטעמו אינו כ"כ פגום – התערובת מותרת[22].
אלא שההשוואה בין המקרה שבו דן שו"ת הר צבי לבין המקרה שלנו אינה מדויקת, שהרי בשו"ת שם עסק במשחת שיניים שאינה מיועדת לבליעה אלא בד"כ לטעימה בלבד, ואילו ציפוי הפירות נאכל לחלוטין יחד עם הפרי.
מעבר לכך, מאחר ויכול להיות לחומרים אלה דין מעמיד[23] שאינו בטל אפילו באלף[24] – ואפילו אם טעמו פגום. מה גם שלא ברור האם טעמם אכן פגום, שהרי הציפוי אמור להיאכל יחד עם הפרי וחומר הציפוי לא יורד בשטיפה ואפילו לא בשפשוף[25]. ואם כן, סביר להניח שייצרני הציפויים דואגים שלא יהיה לציפויים טעם לא טוב כדי שלא יפגמו את טעמה של התוצרת החקלאית אותה הם מצפים[26].
עוד יש להקשות מכמה סיבות:
- ישנם פוסקים רבים[27] שאוסרים עירוב של חומרים אסורים גם אם הם בטלים בסוף התהליך, כאשר השימוש שלהם בתערובת נעשה באופן קבוע.
- ישנם פוסקים[28] שסוברים שגם אם במהלך הייצור האיסור נפסל מאכילת כלב – כיוון שמראש עושים זאת כדי להשתמש בו בסוף התהליך כראוי למאכל, זה לא נחשב 'נפסל מאכילת כלב'.
- ה'חוות דעת'[29] כתב שרק כאשר המאכל נפסל מאכילת כלב מחמת עצמו הוא מותר, משום שהוא נותן טעם לפגם, ואפילו אם השביח אותו בחזרה אח"כ. ברם, אם האיסור נפסל מחמת דבר אחר ('עירב בו דבר מר') – כאשר הוא משביח אותו בחזרה, חוזר לאיסורו הראשון.
סיכום
אשר על כן, גם אם ישנם המתירים את תערובת החומרים השונים הנ"ל – וודאי שלמקפידים על רמת כשרות מהודרת אין להקל באכילת הציפוי כפי שהוא.
למעשה
בארץ:
- פירות עץ, בעיקר תפוחים, מגידול ארץ ישראל מצופים בחומר כשר. למעט פירות הדר שבציפויים יכולה להיות בעיית כשרות, ולכן יש להיזהר משימוש בקליפתם (יש המגרדים קליפות תפוז על גבי עוגות, או משתמשים בגרידת לימון לשימושים שונים במטבח, או כפלח לימון בכוס תה/קולה) ולפני השימוש לקלף את השכבה החיצונית של הקליפה (הצהובה בלימונים והכתומה בתפוזים).
- לעומת זאת פירות עץ המיובאים מחו"ל עלולים להיות מצופים בחומר שרכיביו אינם כשרים. רוב התפוחים והאגסים בארץ הם מגידול מקומי שאין בו חשש, פעמים רבות ניתן לזהות תוצרת חו"ל באמצעות מדבקה הנמצאת על גבי התפוחים – אך אין זה מעיד על כך שתפוחים ללא מדבקה הינם בהכרח מהארץ. לכן כדי לוודא מהיכן התפוחים יש לפנות למשגיח של סניף הסופר או המכולת.
- בארצות שמהן מייבאים ירקות (לא פירות עץ) שונים למדינת ישראל אין חשש של ציפוי תוצרת חקלאית.
בחו"ל:
בחו"ל אין שום פיקוח על כשרות החומר שבהם מצופים הפירות והירקות, אך אפשר להימנע מכך בדרכים הבאות:
- רכישת פירות וירקות בחנויות של תוצרת אורגנית בלבד[30].
- בארה"ב אמנם אין חובת דיווח על תרכובת הציפויים, אך ישנה חובת דיווח במרכולים השונים על עצם הימצאותם. לכן אפשר לרכוש פירות וירקות כל עוד אין שילוט המעיד על כך שהפירות מצופים בדומה לנוסך הזה - “Fruits and vegetables have been coated with food-grade vegetable, petroleum, beeswax, and/or lac-resin based wax or resin to maintain freshness… No fruits or vegetables have been coated with animal-based wax”
- לקלף את הפירות והירקות בהם יש חשש של ציפוי בעייתי (פירות הדר, תפוחי עץ, אגסים, אפרסקים, שזיפים, בארה"ב יש לקלף גם עגבניות מלפפונים, פלפלים, בטטה וכמעט כל פרי וירק שיש לו קליפה הנאכלת).
באופן כללי, אפשר לבדוק האם הפרי מצופה באמצעות גירוד הקליפה עם הציפורן, אם נדבק בה כעין שעווה סימן שהפרי מצופה (בתפוח ממילא ישנה שעווה טבעית ולכן בדיקה זו לא תועיל), לחלופין אפשר להכניס אחד מהפירות למים רותחים למשך כדקה ולאחר מכן למים קרים וכך הדונג ישנה את צבעו משקוף ללבן ויהיה ניכר לעין. יש להדגיש, שבדיקות אלו אינן מסירות את הציפוי אלא רק מעידות על הימצאותו.
[1] V.Thirupathi, S.Sasikala and Z.John Kennedy ,Department of Food & Agricultural Process Engineering,Agricultural Engineering College & Research Institute,Tamil Nadu Agricultural University. "Preservation of Fruits by Waxing" באתר –"scribd"
[2] הרב ישעיה סג"ל איינהורן – אור ישראל מאנסי מח (תמוז תשס"ז) עמ' קכ"ז.
[3] אגרות משה יו"ד חלק ב' (כרך ה') סימן כ"ד. מנחת יצחק חלק י' סימן ס"ה. קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן ע"ג.
[4] הרב שניאור זלמן רווח, תולעת שני חלק א', פרק ו' סעיף מ"ב, עמ' פ"ח הערה 41. הרב יהודה שרשבסקי, בית הלל ו' שנה ב' קובץ ב' טבת תשס"א עמ' ס"ז. הרב ישעיה סג"ל איינהורן – אור ישראל מאנסי מח (תמוז תשס"ז) עמ' קכ"ז. הרב צבי טייכמאן, הליכות שדה 131, עמ' 23. הרב גבריאל פרייס באתר – OU.
[5] מתוך האנציקלופדיה היהודית "מכלול"
[6] תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ז עמוד ב
[7] שם וכך פסקו הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה ג. והשולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פא סעיף ט'
[8] תלמוד בבלי מסכת תמורה דף לא עמוד א, וכך פסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פו סעיף ז.
[9] רש"י שם
[10] הביאם במאמרו, הרב יהודה שרשבסקי, בית הלל ו' שנה ב' קובץ ב' טבת תשס"א עמ' ס"ז
[11] שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פא
[12] הרב יהודה שרשבסקי, בית הלל ה' שנה ב' קובץ א' תשרי תשס"א עמ' צ"ג, בשם הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב והרב וואזנר. בין השאר ע"פ פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק ב משנה ז. ורא"ש מסכת פסחים פרק א סימן יא.
[13] כך כתב למעשה הרב שניאור זלמן רווח בספרו תולעת שני חלק א', פרק ו' סעיף ל'.
[14] הרב גבריאל פרייס באתר – OU.
[15] הרב עמרם אדרעי, אנציקלופדיה לכשרות המזון, מזון מלאכותי, עמ' קצ"ז.
[16] הרב גבריאל פרייס באתר – OU.
[17] בהמות טהורות שלא נשחטו כהלכה.
[18] ציץ אליעזר, ח"ו סי' טז. ואגרות משה, יו"ד א סי' סב, שהתירו את הגליצרין באופנים מסוימים. (יכול להיות שגם החזו"א, יו"ד סי' יב ס"ק ז ייכלל במתירים). ולעומתם מנחת יצחק, חלק א' סימן נ"ב. חוות דעת, סי' קג ס"ק א. אור לציון, ח"א סי' לד, עמ' פח, שאסרו.
[19] הרב גבריאל פרייס באתר – OU.
[20] שם.
[21] שו"ת הר צבי יורה דעה סימן צה
[22] שו"ע, יו"ד סימן ק"ג, סעיף ב'.
[23] כלומר – חומר שנותן למאכל את צורתו הייחודית או מרקמו הייחודי ומשפיע על תצורתו, על אף אחוזו המזערי ביחס לתערובת כולה.
[24] שו"ע יו"ד סימן פ"ז סעיף י"א.
[25] הרב ישעיה סג"ל איינהורן – אור ישראל מאנסי מח (תמוז תשס"ז) עמ' קכ"ז.
[26] זאת בניגוד לשימושים אחרים של שמנים אלה בתעשייה, בה הם בטלים לחלוטין מבחינת הטעם שלהם, כך שלא מפריע ליצרנים שהם פגומים בטעמם – מה שמותיר אותנו עם השאלה של היותם מעמידים של האוכל אותו מייצרים.
[27] תשובות הרשב"א ח"ג סי' ריד. שו"ע, יו"ד סי' קלד סעי' יג. מגן אברהם, או"ח סי' תמ"ב ס"ק א וס"ק ט"ו. שו"ע הרב, או"ח סי' תמב סעי' ו, וביתר פירוט בקונטרס אחרון ס"ק ה שם. שו"ת חתם סופר, יו"ד תחילת תשובה עט. משנ"ב סי' תמב ס"ק מ"ה. גיליון המהרש"א, יו"ד תחילת סימן צח, ד"ה איסור שנתערב.
[28] מנחת יצחק, ח"ז סי' כז, עמ' נא-נב. אור לציון, ח"א סי' לד, עמ' פח.
[29]. חוות דעת, סי' קג ס"ק א.
[30] כמובן שיש לוודא שהתוצרת אותה קונים היא אכן תוצרת אורגנית אמתית העומדת תחת פיקוח עם תקן מסודר של תוצרת אורגנית. בארץ למשל, ישנם רק שלושה גופים מוסמכים לפיקוח על תוצרת אורגנית ("סקאל ישראל", "אגריאור" ו"איי קיו סי - המכון לבקרה ואיכות")
© כל הזכויות שמורות לכושרות
