ישנם אתרים שיש בהם פעילות של קטיף ענבים ודריכתם ליין. רוב רובם של האתרים האלו אינם מושגחים ע"י שום רבנות, ואף אם יש תעודת השגחה כלשהי של איזה רבנות בדרך כלל ההשגחה אינה על המקום עצמו, וכל כולה מתבטאת בכך שאין חשש ערלה ורבעי בכרם ממנו נקטפים הענבים ותו לא.בפעילות כזו יש חשש גדול להיכשל באיסור יין נסך. שכן מהרגע שבו היין מתחיל לזרום הוא נעשה יין נסך. ולכן אם יש גוי (אפילו קטן בן יומו) או מחלל שבת בפרהסיא שדינו כגוי בקבוצה שדורכת את הענבים הין יהיה סתם יינם ויהיה אסור לכל הפחות בשתיה ולפעמים גם בהנאה.גם אם כל הקבוצה שדורכת את היין היא שומרת תורה ומצוות, מכיוון שבקבוצות קודמות מאד יתכן שהיה גוי או מחלל שבת (ורוב ככל אתרי התיירות פתוחים גם לגויים ומחללי שבתות) הגת עצמה בה דורכים את הענבים נאסרה. ולא די בשטיפה וייבוש של הגת אלא יש להכשיר אותה. וכיוון שכך שאסור לדרוך בגת זו, כמו שאסור לבשל בכלי שאינו כשר. ובהרבה מאד מקרים היין יהיה אסור בשתיה.זאת בנוסף לצורך להיזהר בכל המצוות התלויות בארץ: ערלה, רבעי, כלאי הכרם, תרומות ומעשרות, באתרים כאלו. 


מקורות לדבר:שו"ע יו"ד סימן קכ"ג סעיף י"ז וסעיף כ"א.
שו"ע יו"ד סימן קכ"ד סעיף א ובש"ך ס"ק א.
רמב"ם פ"ל הט"ו מהלכות שבת,
שו"ע יו,ד סימן ב' סעיף ה'.
שו"ע יו"ד סימן קל"ח סעיפים א', ג', י'.
שו"ע יו"ד סימן קל"ז סעיף א'. כאן אין לסמוך על ההיתר בדיעבד של סעיף ב' ע"מ להתיר את היין בדיעבד (הערת הרב יעקב לנזר שליט"א, רב קהילת נצרים יבול ת"ו), כי גתות כאלו הם גדולות ע"מ שיוכלו הרבה להשתתף בדריכה, וכמות היין קטנה (לא יותר מ10-20 ליטר ולכן אין שישים בזגים ובחרצנים כנגד הקליפה של הגת, מה גם שמוצאים את היין דרך הנקב).