לכבוד הרב
בשאלה הקודמת עוררתי שהרב עובדיה לא דן במה שאבקת האפיה באה ממים והופכת למים, ולכאורה לפי דבריו במלח שאסור לכתחילה הכא נמי בזה צריך היה לאסור לכתחילה, ולכן שאלתי שלכאורה אנו רואים שההיתר ניתן בלא לדעת את המציאות.
הרב השיב לי שנראה מתשובת הרב עובדיה שהוא החמיר לכתחילה רק בגלל שי"א שמלח מרתיח וי"א שהוא מי פירות ומכח המנהג.
אך מה שי"א שמלח הוא מי פירות אינו מהווה כלל טעם להחמיר לכתחילה כשניתן במצה עשירה.
למעשה הרב עובדיה דן שם בשתי בעיות שיש במלח. האחת מצד שמליח כרותח, והשניה מחמת החשש שהוא כמים כי הוא בא ממים. ואמנם ענין מליח כרותח אינו שייך באבקת האפיה, אבל החשש לכך שדבר הבא ממים הוא כמים בהחלט שייך גם שייך באבקת אפיה.
והטעם של הרב עובדיה לכך שבדיעבד אין לחוש לחשש שהוא כמים מבואר בדבריו:
"יש לנו בזה ס"ס להקל, שמא גם המלח שלנו דינו כדין מי פירות, כמסקנת המג"א והפמ"ג והמקו"ח, ואת"ל שדין המלח שלנו כמים, שמא כיון שהמלח מועט ביותר אין לחוש לשמא יחמיץ, כמ"ש המאירי והפר"ח וסיעתם. ועוד שגם במי פירות עם מים דעת הרי"ף והרמב"ם שאין ממהרים להחמיץ, אלא דינם כעיסה שנילושה במים בלבד, ואפילו לפי מה שפסק בש"ע (סי' תסב ס"ב), שממהרים להחמיץ, אינו אלא חמץ נוקשה, ואינו אסור אלא מדרבנן".
כלומר ההיתר הוא משום שיש ספק ספיקא בדרבנן:
א. אמנם הרמ"א בסי' תסב כתב שגם לשיטת הטור מלח שלנו הוא כמים, אך המג"א (תסב ,ז) הפמ"ג (שם מש"ז אות ג). והמקור חיים (ס"ק יא) חולקים, ולשיטתם הוא כמי פירות.
ב. דעת המאירי והר"ן שכיון שהוא מועט (והשתנה) אינו מחמיץ.
ונמצא שהוא אינו מכריע מתוך ודאות שאין להחשיב את המלח כמים, אלא מיקל בגלל ספק ספיקא, ובפשטות הכשר מכח ספק ספיקא בהלכות חמץ החמורות הוא לדיעבד ולא לכתחילה.
על כן נראה שאם היה יודע שאבקת אפיה מקורה ממים היה דן בזה לפחות כמו מלח שאין להתירה לכתחילה, ולמעשה היא חמורה טפי, כי במלח מצינו מי שכתב שהוא מי פירות, ויש בכך הגיון רב כי בפועל אין לו את תכונות המים, שאנו רואים שמים מלוחים מאוד אינם מחמיצים, אבל אבקת האפיה שבאה ממים לא איבדה את תכונות המים להחמיץ, ואם נשים מים עם אבקת אפיה עם קמח העיסה תתחמץ לפחות כמו בהיותה עם מים בלבד ומנין לנו להקל. גם הטעם של המאירי שהוא מועט אינו מספיק, דודאי כוונתו כדברי הר"ן בצירוף למה שהוא השתנה, אבל באבקת אפיה השינוי אינו גורע.
ומעתה כל שכן באבקת אפיה שבה אין מי שכתב שדינה כמי פירות כדמצינו במלח שלא יתכן שהיה מתיר לכתחילה אילו היה יודע שהיא באה ממים ונהפכת למים
העובדה שהגרע"י לא ידע מה המציאות עולה להדיא מתשובתו בסי' מב שלא הזכיר כלל את הענין שהיא באה ממים, וכאמור בשאלה הקודמת הוא גם לא היה מודע למציאות שככל הנראה בתהליך הפירוק של האבקה לדו תחמוצת הפחמן, מסתבר שמשתתפת גם החיטה שיש בה חומציות, ואם כן יש כאן חשש של חמץ גמור ולא רק מי פירות עם מעט מים שלדעתו אליבא דהשו"ע הוא רק מדרבנן. וכבר ציינתי שלמעשה כל הכותבים להקל בזה לא היו מודעים לזה.
בברכה עידוא אלבה
שלום וברכה
דברי כבודו מסתברים מאוד,
אולם טענת המים בבסיס אבקת האפיה עלתה כבר בשיטתו של הגר"מ אליהו במאמרו של הרב זעפרני.
ההשוואה למלח אינה מלאה משום שבסופו של דבר הוכרע הענין מצד מנהג, ויתכן שאין לנו אלא במה שנהגו.
על הגדרת הייצור כמהדרין ישנם קשיים נוספים, לדוגמא מה שהזכיר הררשל"צ בקשי דורון שאין זה מתאים עם דעת הראשונים שלא ליתן מי ביצים במצה עשירה. ועם זאת עמד הגר"ע יוסף על היתרו כלכתחילה. מסופקני אם דעתו תשתנה עקב טענה זו.
נשמח מאוד לפרסם באתרנו את דעת כבודו אם כבודו יפרוס טענותיו במאמר מסודר.
התשובה התקבלה מהרב משה כ"ץ
בתאריך יט אדר התשעח
ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.
רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה
כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
להצטרפות לחצו כאן
