שאל את הרב » היתר מצה עשירה מתוך חוסר ידיעת עובדות

היתר מצה עשירה מתוך חוסר ידיעת עובדות

  • תוכן השאלה
  • בס"ד אדר תשע"ח

    שאלה:
    בספר מצה עשירה (עמ' - 282 281) מובא הסבר על ההבדל בין אבקת אפיה רגילה (סודיום ביקרובנט) לאבקת האפיה שמשמשת לעוגיות מצה עשירה - פפושדו (אמוניום ביקרובנט):
    "התהליך של ייצור סודיום ביקרובנט נעשה בכנסת גז פחמן דו חמצני לתמיסת סודיום הידרוקסיד במים... באבקת האפיה אמוניום ביקרבונט במקום הסודיום משתמשים בגז אמוניה, דהיינו שהפחמן הדו חמצני מוכנס לתמיסה של גז אמוניה במים, ונמצא שהמוצר הסופי גם בה נוצר בתוך מים.
    תהליך הפירוק העצמי של אמוניום ביקרבונט בחימום הוא שנוצר ממנו גז אמוניה, מים ופחמן דו חמצני. אך בדומה לאבקת אפיה רגילה האמוניום ביקרבונט מתחיל לפעול גם בתגובה לחומצה כלשהיא, ועל כן הוא מתחיל את פעילותו כשמערבים אותו במי פירות שיש בהם חומצה טבעית, אלא שגז האמוניה מתפרק רק בחימום. יתכן שבמידה זעומה גם החומציות של החיטה עצמה משפיעה על תחילת פעולת האבקה".
    המסקנה העולה
    1. האבקה נוצרת על ידי הכנסת גז למים.
    2. האבקה מתפרקת וחוזרת להיות מים כבר מהרגע ששמים אותה בעיסה, כך שהעיסה שוהה עם מים במשך 30 דקות שבחלקם לא עוסקים בה.

    יש לדון האם חומר שבא ממים ומתפרק למים דינו כמים. ואמנם יש מוצר דומה לזה שנידון בפוסקים והוא המלח.
    הגרע"י בתשובה שביביע אומר ח"ט סי' מג הסיק שמכל מקום אין לתת מלח לכתחלה במצה עשירה, ורק בדיעבד יש להתיר. בתשובה שלפני כן (סימן מב) דן הגרע"י בכשרות המצה עשירה כשלא הוסיפו בה מלח, ולא הזכיר כלל את הבעיה שהיא נוצרת ממים ומתפרקת למים. הראשל"צ הרב בקשי דורון (בשו"ת בנין אב ח"ד סי' כד) דן בזה אך אינו כותב שהחומר הכימי הזה מקורו ממים, וכתב שמצד הפיכתו למים אין בעיה כי המים "מתפרקים רק בתנור". גם הראשל"צ הרב שלמה עמר (שו"ת שמע שלמה ח"ד סי' יג עמ' סג) דן בזה באריכות, וכתב שמקור החומר הוא בדגנים, סיבית וכדומה, והוא מתפרק רק בתנור. גם נותן ההכשר לעוגיות הרב אברהם יוסף כתב (מאמר המובא באתר כושרות) בשם מומחים "במקום לנפח את הגרגרים כלומר להחמיצם, הסודה מפרידה אותם זה מזה בלבד, וגם זאת רק כשהם בתנור ברמת חום של שישים שבעים מעלות". כלומר הוא היה סבור בכלל שמה שמתפרק זה הפירות ולא החומר עצמו, וגם הוא סבור בטעות שהפירוק נעשה רק בחימום שבתנור. בא' ניסן תשע"ז שוחחתי עם הרב אברהם יוסף בטלפון, וציינתי בפניו את מה שכותב ד"ר ליכט, הוא הסכים עמי שמה שכותב ד"ר ליכט זהו התיאור המדעי הנכון. כך גם אמר לי הראשל"צ הרב שלמה עמאר.

    נמצא שכל מי שכתב בזה להתיר היה סבור בזמן כתיבת תשובתו שאבקת האפיה מתפרקת למים רק בתנור, וגם לא ידע שהחומר מקורו ממים, ולכן לא דנו כלל בזה שאם מדמים חומר זה למלח, אין להתיר להכניסו לכתחילה.
    למעשה נראה שלא רק שאין כל עדיפות על חומר זה ממלח, אלא הוא גרוע ממנו שכן ידוע שבמלח יש תכונה שמנטרלת את יכולתו להשפיע על פירוק חומר לדו תחמוצת הפחמן, ולכן כששמים מים מלוחים עם קמח העיסה אינה מחמיצה, מה שאין כן חומר זה. לכן אין ראיה מכל הראשונים שהיקלו במלח שיקילו גם בחומר זה.

    לכאורה נראה מכל זה שבענין מצה עשירה יש הטעיה של הציבור. הכותבים להתיר לא ידעו את המציאות שהחומר המתפיח מקורו ממים והוא מתפרק למים עוד לפני ההכנסה לתנור. לאחר שאנו יודעים שזו המציאות אין כל סברה להתיר את הדבר לכתחילה.
    למעשה נראה שאף בדיעבד יש לאסור כי חומר זה גרוע ממלח, וגם בזה לא דנו כל המתירים.
    האם כבודו מסכים לדברי?

    עידוא אלבה


  • תוכן התשובה
  • שלום וברכה

    להבנתי הגר"ע יוסף אוסר לכתחילה את המלח רק משום שהוא נחשב כרותח, או משום שיחשב כמי פירות, אך לא משום שחשש לכך שנחשב כמים. ומשום כך הוא אוסר לערב מלח גם במצה רגילה שאין בה מי פירות. ואם כן אין כל ראיה שאכן דבר הנוצר מן המים נחשב כמים.

    עוד נראה מדבריו שאין זה דין, אלא מנהג שנהגו לגבי המלח שלא להוסיפו. ויתכן ששאר הדברים שאינם בכלל המנהג אין מניעה להוסיפם.

    אדגיש שאין זו עמדתינו, אלא באתר אנו מציגים מאמרים מקצועיים המבארים את הדעות השונות לטובת המעיינים.

  • התשובה התקבלה מהרב משה כ"ץ
  • בתאריך יח אדר התשעח
  • ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.

  • רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה

  • כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
    להצטרפות לחצו כאן

© כל הזכויות שמורות לכושרות