במה לכשרות » כשרות בממתקים

כשרות בממתקים

הרב עודד בוגרד

לא פעם ולא פעמיים נשאלתי בנושא הממתקים המיובאים לסוגיהם הרבים. עד כמה נושא הכשרות בממתקים הוא קריטי? האם יש הבדל בין סוגי הממתקים השונים? האם קניית ממתקים בכשרות מהודרת היא חומרא המיועדת לצדיקים בלבד, או שזהו כורח בל יעבור? ואולי ההגדרה היא אי שם באמצע?

 

על מנת לענות לשאלה זו, עלינו ל"פרק" את הממתק לגורמיו השונים ולדון בהם – כל אחד לגופו. נעבור מרכיב אחד למשנהו וננסה להסביר את הבעייתיות שבו <אם אכן...> ואת חששות הכשרות ורמת חומרתן. למרבה השמחה, נוכל לדעת מה מכיל כל מוצר גם מבלי לבקר במפעל. רשימת הרכיבים המופיעה בכל מוצר. כמובן שיתכן בהחלט שישנם רכיבים נוספים שהתקן מאפשר להשמיטם או שהיצרן חפץ להשמיטם בניגוד לחוק... יתכן וחלק מהרכיבים ילכו לאיבוד בתרגום לעברית, ויתכן שרכיבים מסוימים יסתתרו תחת שם כללי שאינו אומר הרבה, אך באופן כללי הרכיבים גלויים וידועים.

 

החוק הישראלי [והבינלאומי] מחייב לציין ע"ג כל מוצר מזון את רכיביו השונים. נכון שלעיתים אנו קוראים את רשימת הרכיבים ותמהים ומנסים להבין – האם זה כתוב בעברית? מה המילים הללו אמורות לומר לנו? מדוע משתמשים במספרים, באותיות לועזיות ובמילים משונות? בהמשך מדור זה, נלמד להכיר רבים מרכיבים אלו ונפענח את שמותם. לאחר שנכיר אותם, נוכל לדון בנושא כשרותם והצורך בהשגחה מהודרת – אם לאו.

 

ונתחיל באחד הרכיבים ה"פחות בעייתיים" הנמצא בכל ממתק, כמעט ללא יוצא מן הכלל. זה הוא צבע המאכל. בשונה מהתפיסה הפשטנית אותה רוצים היצרנים שתאמצו, אין הכוונה במילים אלו לצבע הראוי ומשמש לאכילה, אלא לצבע הצובע את האוכל...

 

במרבית המקרים, יופיע הצבע ברשימת הרכיבים כמספר הצמוד לאות E. אות אנגלית זו היא האות הראשונה במילה EUROPE  , דהיינו אירופה. התקן האירופאי מסודר לפי קבוצות מספרים של סוגי חומרי גלם לתעשיית המזון. הצבעים למשל, יופיעו מהמספר 100 – כורכומין, ועד המספר 180 – פיגמנט רובין.

 

לפיכך, בכל פעם שנראה ברשימת הרכיבים את האות E כשלאחריה מספר <בין 100 – 180> נדע שהכוונה לצבע מאכל.

 

מה הוא הצבע הזה? האם ניתן לקנות אותו בחנויות לחומרי בנין? לערב ולגוון עם צבעי טמבור למשל... ובכן, התשובה היא – לא!!! לא מדובר בצבע ברמה של זה הנמרח על הקירות והמשקופים אלא בצבע האמור להיות ראוי למאכל אדם. צבע שאינו רעיל ומזיק. נכון שצבעי מאכל מסוימים אינם ראויים להיקרא "ראויים למאכל אדם" ומדינות שונות ברחבי העולם אוסרות את השימוש בצבעים שונים, אך באופן עקרוני הם ראויים לשימוש – שלא כמו צבע פלסטי או צבע שמן וכיוצא בהם. קיים לפחות צבע אחד המשמש גם לצביעת קירות וגם לצביעת מזון. הצבע הוא לבן ונקרא טיטניום דיאוקסיד וסיווגו הוא E-171. גם בצבע זה, תנאי הייצור שונים והצבע המיועד למזון או למשחות שיניים וכדו', מסומן ככזה.

 

מטרת הצבעים היא בדרך כלל הטעיה וגניבת דעת של הצרכן. בעיקר של הצרכנים הצעירים. הילדים. הצבע משווה לאוכל צורה מושכת ומגרה. לפעמים, משתמשים בצבע על מנת לחפות ולהסתיר שינויי צבע הנובעים מחשיפה לאור, אוויר, טמפרטורה שאינה מתאימה ואפילו שינויים הנגרמים מחוסר טריות ו/או קלקול. אין כמעט מוצר שאינו מכיל צבע. בשר בקר ודג סלמון <מאכילים את דגי הכלובים בצבע על מנת לקבל את גוון ה"סלמון" המפורסם...>, חלמון ביצה וגבינה לבנה, לחם ודברי מאפה ואפילו וויסקי סקוטי האמור להיות בצבע אופייני...

 

שלא לדבר על עולם הממתקים והחטיפים למיניהם. נסו לתת לילד חטיף נטול צבע... למרות שמרבית צבעי המאכל אינם תורמים מאומה לטעם המאכל אותו הם צובעים, התרגלנו כל כך לקשר את הצבע עם הטעם, עד שאם ניתן לאדם רגיל משקה בטעם תפוז הצבוע בצבע לימון... הוא יזהה אותו כלימון. ניסיתי את זה והופתעתי.

 

צבעי המאכל מתחלקים בעיקרון לשתי קבוצות – הצבעים הטבעיים והצבעים המלאכותיים. המלאכותיים מיוצרים באופן סינטטי מנפט, פחם וכדו' ואילו הטבעיים מיוצרים מעולם החי והצומח בעיקר. מלבד סוגיית מחיר הצבע, צריך להתאים את הצבעים ומזון אותו רוצים לצבוע בהם. למשל – צבע עמיד בטמפרטורות גבוהות, צבע מסיס בשמן, צבע עמיד גם בסביבת חיידקים <בשר, דגים, יוגורטים> ואינו משנה את צבעו. מפעל גדול לעיבוד בשר, נסגר ע"י משרד הבריאות לאחר שעברו על החוק וצבעו את הבשר בצבע מלאכותי. למרבה החרפה, הם השתמשו בצבע אדום ששינה את גווניו לירוק...

 

אם נחזור לנושא הכשרות, הרי שצבעי המאכל המלאכותיים כשלעצמם הינם כשרים בדרך כלל. לעיתים נתקלים בבעיות כשרות כאשר מוסיפים לצבע חומרים שתכליתם הוספת גוונים, דילול, חומרים שיאפשרו את המסתו במים או בשמן וכדו'. אך באופן עקרוני, אין איתם בעיות כשרות מיוחדות.

 

הצבע הטבעי לעומת זאת, הינו בעייתי בהרבה. צבעי מאכל טבעיים עלולים להיות מיוצרים מחומרים שאינם כשרים. הדוגמא המפורסמת ביותר היא צבע המאכל האדום הנקרא E-120 או קראמין ועוד שמות דומים. זהו צבע המופק מייבוש וטחינה של נקבות חרקים מסוימות. אם ניקח בחשבון שמשרד הבריאות אוסר הוספת צבע מלאכותי לבשר – ולכן מוסיפים צבע סלק, צבע שאינו עמיד בחום – יש נטיה בעולם להשתמש בצבע זה, לא רק לממתקים אלא גם לבשר וכדו'. הצבע E-161G מופק גם מדגים, סרטנים ושאריות שרימפסים וכן מנוצות של צפורי פלמינגו. הצבע E-161C מופק גם מחמאה ומנסיוב דם שור. הצבע E-163 מופק גם מזגי ענבים מתעשיית היין.

 

מספר סוגי צבעים מופקים מחלמון ביצה. לא ידוע לנו האם זו ביצת תרנגולת או ביצת עוף טמא <בסין, נתקלתי באיטריות ביצים שיוצרו מביצי עוף שאינו ידוע ככשר ואין עליו מסורת כלל>. הביצים לא נבדקו כמובן שאינן עם דם וכו' וכו' וכו'.

 

שלא לדבר על כל סוגי הצבעים בהם הצבע עצמו מופק אמנם מצמחים כשרים אך מערבים אותו עם חומצות שומן שונות המגיעות לעיתים קרובות מן החי. וכמובן, שאין זה המקום לדבר על הכשרות לפסח...

 

אם נסכם את נושא הצבע והכשרות, הרי שמדובר ברכיב בעייתי המחייב פיקוח רציני וטוב. לא אשכח את הביקור במפעל ממתקים בסין בו הסבירו לי שבדרך כלל הם משתמשים בצבע מלאכותי, אך יש 2 מדינות הדורשות שימוש בצבע מאכל טבעי - אותו צבע קראמין [המופק מחרקים] שהוזכר לעיל. מיותר להדגיש שאחת משתי המדינות הייתה ישראל... ולא מיותר להדגיש, שהמפעל הסיני מייצר ב"כשרות" עבור גוף כשרות שאינו מהודר.

© כל הזכויות שמורות לכושרות