שלום וברכה

בהפרשת חלה מעיסה רכה ישנן שלש דרגות:

• עיסה רכה שכאשר שופכים אותה על הכירה או המחבת היא אינה מתפשטת עליה – חייבת בחלה (גם אם מכין ממנה מאפה דק)[1].
• עיסה רכה הנאפית בתבנית (כגון עוגות מבלילה רכה) – חייבת בחלה.
• עיסה רכה המתפשטת על הכירה ונאפית בלא תבנית (כגון חביתיות וכדומה) – אינה חייבת בחלה.

הערה: לעומת עיסה עבה שיש עליה שם עיסה כבר בלישתה ומפרישים את החלה ממנה בעודה עיסה, עיסה רכה החייבת בחלה מקבלת שם 'לחם' רק בעת אפייתה, וממילא רק לאחר אפייתה, כשחל עליה החיוב[2], יש לקבץ את המאפים ולהפריש מהם חלה.

[1] זו כנראה כוונת השולחן ערוך בסעיף ב שכתב שכל עיסה רכה הנאפית בתנור חייבת בחלה, ולא חילק בין נאפית על גבי הכירה לנאפית בתבנית, משום שבסעיף זה הוא מדבר על עיסה סמיכה יותר שאינה מתפשטת ע"ג הכירה.

[2] לשונו של רבינו תם המובאת ברא"ש (הלכות חלה ב) היא "רבי יוחנן סבר אפייתו באילפס עושה אותו לחם, וריש לקיש סבר דווקא תנור". וכן התבטא הרמב"ן (הלכות חלה) שבלילה רכה אין שמה עיסה, ורבינו יונה (ברכות כו:) כתב: "דבר שבלילתו רכה פטור מן החלה והוא שלא נאפה בתנור אח"כ", משמע שהאפיה בתנור היא מחייבתו בחלה. וכן כתב בספר התרומה (סוף סימן פה) בשם רבו, וכן מפורש בתוספות (ב"ק צד. ד"ה 'ואפאה', ובבכורות כז. ד"ה 'בריש'), וכן האריך להוכיח בספר תורת הארץ (ח"א ד, צב).

בעל הפרי מגדים בראש יוסף (פסחים לז.) כתב שלכאורה כך הפשט בדברי הרמב"ן, וכן דייק מהשולחן ערוך שחילק בין עיסה רכה לעיסה עבה, משמע שעיסה רכה שונה בכך שאינה מתחייבת אלא באפייתה ואין הכוונה משפיעה עליה. אמנם בסוף דבריו העיר שמהרמב"ם שלא חילק בין בלילה רכה עבה לכאורה יש להוכיח שאין ביניהם הבדל הלכתי וגם בלילה רכה מתחייבת כשכוונתו לאפותה, וכן קצת משמע מהשו"ע בסימן של שכתב בסתמא שהלוקח עיסה מהגוי ואפאה – פטורה, ולא חילק בין עיסה עבה לרכה, משמע שגם בלילה רכה כבר נפטרה בהיותה אצל הגוי (ובשו"ת הרדב"ז ב תריח כתב כך בפירוש שגם בלילה רכה נפטרה אצל הגוי), וא"כ רואים שלא כל החיוב חל בשעת האפיה. וסיים בראש יוסף שצ"ע דהוי לכאורה סתירה בשו"ע.

למעשה ראינו בפירוש שלדעת התוס' ורבו של התרומה, וכן משמעות הלשון ברמב"ן ורבינו יונה – אין להפריש חלה קודם אפיה. והרוצה לחשוש לספיקו של הראש יוסף לא יאכל מן העיסה גם קודם האפיה בלא הפרשה.