האם אבותינו אכלו תותים?

הרב יצחק דביר

כבכל שנה בעונת התותים מתעורר הדיון ההלכתי בנושא החרקים בפירות. אחת הטענות המרכזיות הנשמעות בדיון זה היא – האם אנו טובים יותר מאבותינו? כיצד ייתכן לומר שנהגו לאכול דברים אסורים?

כדי לבדוק את מידת האמת בטענה זו, פניתי אל ספרי ההלכה ההיסטוריים כדי לברר האם באמת הנגיעות בתותים היא עובדה חדשה שנתגלתה לאחרונה?

מצאתי איזכורים שונים לנגיעות התולעים בתותים, שם זה משמש אמנם גם לענין תות עץ, אך לפחות חלק מן המקורות עוסקים בתות שדה.

האיזכור הראשון לנגיעות בתות השדה, שתיאורו דומה מאוד למה שאנו מכירים בימינו, מוזכר בשו"ת פרי הארץ (טורקיה ה'תפז): "מתהווים בהם תולעים והם נחבאים בגרעיני התותים באופן שאין הישג יד לבודקן לא תשורם עין רואי". תיאורים דומים אנו מוצאים מפי תלמידו הרב יונה נבון (שהיה גם רבו של החיד"א, ירושלים ה'תקח).

מחמת הקושי בבדיקת התותים, אנו מוצאים במהלך ההיסטוריה מקומות רבים בהם גזרו להמנע מאכילת התותים, הראשון שמזכיר גזירה כזאת הוא רבי דוד פראדו (איטליה ה'תעח), הסבר לכך נמצא בספר בן אברהם (תוניס ה'תרכט): "דור שלפנינו גזרו אומר ואסרו התותים משום שיש בהם תולעים דקים ונחבים אל החורים והסדקין שבתותים...", בספר פת לחם הביא את עדותו של רבי יוסף קובו (ה'תכ) שגם בירושלים הקפידו שלא לאכול תותים,ומנהגים דומים אנו מוצאים בפלא יועץ (בולגריה ה'תקמו), באשל אברהם (נדבורנא ה'תקלא), בדברי רבי חיים פלאג'י (איזמיר ה'תקמח), ובספר כוס הישועות (ג'רבה ה'תשד) ועוד.

גם פוסקי זמנינו נמנעו מאכילת התותים כשנחשפו לנגיעות שבהם, כך למשל אמר הגר"ע יוסף זצ"ל בשיעורו (פרשת בא ה'תשנט): "מזה זמן שמענו שבתותים מצויים תולעים, ועל כן לא היינו אוכלים תותים, אלא סוחטים אותם ומסננים אותם בבד, והיוצא היה נקי וכשר...".

עדות מעניינת מצאתי בספר הקהילה של קהילת טלז, שם מובא זכרונה של ילדה בזמן השואה, המתארת את חייה המסווים בסביבת ילדי הגויים: "יצאנו כולנו לגינה והיו שם תותים, קטפנו התותים לאכילה ואני מבלי שחשבתי כלל מה אני עושה קטפתי תות ובדקתי טוב אם אין תולעים בהם. מיד הרגשתי שהם מתלחשים ביניהם ומזה הבינו שאני יהודיה".

לסיום – ברצוני להעיר על טענה נפוצה שנכתבה גם באחד הגליונות הקודמים של עלון זה, שבירק מפוקח מחרקים כמות הריסוסים רבה יותר ו'חמירא סכנתא מאיסורא'. ראשית צריך לדעת שחריגות הריסוסים מהתקן קיימות לצערנו בסוגים רבים של פירות וירקות, נתונים אלו מתפרסמים גם על ידי ארגונים שאינם שייכים למערכת הכשרות כמו 'אדם טבע ודין' ועוד. בבדיקות מעבדה שנערכו לירקות מפוקחים עלתה תוצאה מעניינת: ככל שהירק נקי יותר מחרקים – כך כמות הריסוסים שבו קטנה יותר ועומדת בתקנים. הסיבה לכך היא שהפיקוח על ירקות אלו מתחיל כבר לפני הגידול, ביצירת סביבה סטרילית מחרקים, ולכן הצורך להשתמש במדבירים כימיים להשמדת החרקים קטן ומבוקר יותר.