מהמים שבמיחם ובקומקום נהוג ליטול כדי לערבם בין במאכלי בשר ובין במשקאות עם חלב. לפיכך יש לשמור על מכשירים אלו פרווה ולהקפיד שלא ייגע בהם בשר או חלב, לדוגמה: לא לחמם על גבי המיחם בורקס גבינה, ולהרחיק את הקומקום מהכיריים כדי שלא יינתז עליו מתבשילים בשריים או חלביים.[1]

מאותו הטעם, יש להימנע מלערות מים רותחים ישירות מן המכשיר על כלי שבו מונחים בשר או חלב חמים, מפני שאדי המאכל עולים ופוגעים בדופנות הכלי.[2] אם מעוניינים לערות אל תוך מאכלי חלב או בשר חמים יש להעביר את המים לכוס או לכלי אחר, וממנו לשפוך אל תוך סיר הבישול. הקפדה זו נדרשת רק בעת שפיכה לתוך מאכל שבו חלב או בשר ממש, אך אין חשש בשפיכה לתוך כלי חלבי או בשרי שבו מתבשל באותה השעה מאכל פרווה.

 

[1] למתירים שימוש בנ"ט בר נ"ט במין השני, וסוברים שיש דין נ"ט בר נ"ט גם תוך כדי הבישול, ממילא גם אם ייגע חלב או בשר במכשיר מבחוץ, המים שבתוכו ייחשבו כפרווה, ולשיטתם אין חובה להקפיד על כך.

[2] בנוסף לטעם זה, הרמ"א יו"ד קה, ג אסר מחמת החיבור ('ניצוק'). אך דברי הרמ"א נאמרו כלפי עירוי אל תוך מאכל איסור, ואף הוא לא החמיר בדיעבד. לא ברור כלל שיש להחמיר לכתחילה ב'ניצוק' של מאכל פרווה לחלבי כאשר בהמשך רק ייתכן שישתמשו בו גם לבשרי.

בדיעבד, גם אם עלו אדים על גבי הקומקום הרותח, יש מקום להקל ולהשתמש בו, על פי דברי הבינת אדם (איסור והיתר מא) שכלי שנבלע בו מבחוץ ניתן להמשיך ולהשתמש בו לפרווה.

© כל הזכויות שמורות לכושרות