שו:ע יור"ד סימן כא: שיעור השחיטה בכמותה סעיף א כמה הוא שיעור השחיטה (של) הקנה והוושט; השחיטה המעולה, שיחתכו שניהם בין בבהמה ובין בעוף, לזה יתכוין השוחט; ואם שחט רוב אחד מהם בעוף, ורוב שנים בבהמה ובחיה, שחיטתו כשרה ובלבד כשימדדו אותו ימצאו שהנשחט הוא רוב; וכיון שימצאו שהנשחט יותר מחצי, אפילו כחוט השערה, דיו. סעיף ב אם שחט בבהמה האחד כולו וחצי השני, ובעוף שני חצאי סימנים, פסולה. סעיף ג לא שחט רוב הסימן במקום אחד, כגון שהתחיל לשחוט ונתהפך הסימן וגמרה שם, ובין שניהם רוב, כשרה בין בקנה בין בוושט; לא מבעיא אם שני החתכים שוים בהיקף אחד, אלא אפילו האחד לצד הראש והשני לצד מטה, כשר, בין אם אדם אחד שחט כך בשנים או בג´ מקומות בין ששחטו שנים בשני סכינים; אבל אם הכל בצד אחד, כגון שלאחר שהתחיל לשחוט מעט הניח זה המקום ושחט למטה או למעלה ממנו באותו צד, צריך שיהא הרוב במקום אחד, וכשיש רוב אפילו במקום השני, כשר אעפ"י שאין השחיטה מפורעת. (פי´ גלויה ונכרת). סעיף ה היה חצי הקנה חתוך ושחט בו והשלימו לרוב (ויודע שלא ניקב הוושט) (ב"י) , כשר; וכן אם התחיל לשחוט במקום השלם ופגע בחתך, והחתוך משלימו לרוב, כשר.
ושם בסימן כ"ג סעיף ו שחט עוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט, חוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר ומניחו עד שימות, והופך הוושט ובודקו מבפנים; אם לא נמצא בו טיפת דם, בידוע שלא ניקב וכשירה. הגה: והמנהג להטריף הכל אפילו לא שהה רק במיעוט קמא דקנה (מהרי"ו) ; ואסור למוכרו לאינו יהודי כך, אלא ימיתנו ואח"כ ימכרנו לאינו יהודי (הגהות סמ"ק ומרדכי), משום דאנן לא בקיאין בבדיקת הוושט וחיישינן לנקיבת הוושט (אגור) ; ומטעם זה אם תלש הנוצות מן העוף ויצא דם, או חתך העור בבהמה ויצא דם ממנה יש להטריף, דחיישינן לנקיבת הוושט (מהרי"ו ומהר"ם פדו"ה סימן ס"ג וכ"ה בשחיטת האחרונים) ; אבל אם לא יצא דם ולא חתך כל העור, יש להכשיר ע"י שישחוט למעלה או למטה ולבדוק נגד מקום החתך (דלא כמהרי"ק שורש ל"ד). ולכן יש ליזהר שלא למרוט הנוצות, אם יוכל לשחוט בלא זה (א"ז).
ושם בסימן כ"ד סעיף ו כשאדם שוחט עוף ואוחז בסימנים בשתי אצבעותיו צריך שיאחוז אותם יפה, שאם אינו אוחז אותם בטוב פעמים שיהיו נשמטין לכאן ולכאן ולא יכול לשחטן ע"י הולכה, ויבא לידי דרסה. הגה: וכן לא יניח האצבע על הסכין אלא יחזיק אותו בקתא, כדי שלא יבא לידי דרסה, (דעת עצמו מקבלת השוחטים ומהרש"ל פ´ השוחט סימן י"ב) ; ואפילו לא עשה דרסה אלא במשהו מן הוושט, פסולה. הגה: והמנהג להטריף כל דרסה, בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא, בין בקנה בין בוושט. (שחיטות מהרי"ו).
הכוונה היא: מיעוט קמא- החלק הראשון כלומר הצד העליון של הסימן אבל בתנאי שמדובר על פחות מחצי סימן. ז"א שהוא שם אצבע על הסכין אבל הוא שם לב לפני שהוא שחט חצי סימן. וזה לכאורה צריך להיות עדיין כשר כי הוא עוד לא שחט חצי סימן עם האצבע על הסכין שהוא מטריף את הבהמהעוף. כי כל עוד שלא שחט חצי סימן הוא בעמם לא עשה כלום.
מיעוט בתרא: שחט יותר מחצי סימן בצורה המותרת כלומר בלא שימת אצבע על הסכין. ואחר כך כן שם אצבע על הסכין. וגם זה לכאורה בסדר כי לפני שהוא שם את האצבע על הסכין הוא כבר שחט יותר מצחי סימן וזה שחיטה טובה. אלא שהרמ"א פוסק שנוהגים להחמיר ולהטריף בשני המצבים הללו כי אין אנו בקאים בכך.
התשובה התקבלה מהרב משה כ"ץ
בתאריך י"ח אדר א' ה'תשע"ד
ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.
רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה
כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
להצטרפות לחצו כאן
