איך מתגברים על צרירות דם?

הרב משה כ"ץ

באחד מביקורי באחת ממשחטות העופות,סיירתי עם רב המשחטה במקום כדי לעמוד על טיב הכשרות שם. בסוף הסיור הגענו למחלקה שבה נארזים חלקי העופות. עמדתי ליד מכונת האריזה, ולתדהמתי שמתי לב שלעופות רבים יש כתם סגול חזק על גבי החלק השלישי (השפיצי) של הכנף. פניתי אל הרב ואמרתי לו: "כבוד הרב, האם זה לא דם צרור שאסור לאכול אותו?" ולאחר שהודה לדברי חזרתי והקשתי: "אם כן, כיצד ניתן לשווק כך את העוף ולכתוב עליו כשר למהדרין?" תשובתו ש"כל אישה יודעת שצריך להוריד את החלק עם הדם לפני הבישול" נענתה בשתיקה רועמת מצידי.

התורה הקדושה מזהירה כמה וכמה פעמים על איסור אכילת דם. "כל נפש אשר תאכל כל דם, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"(ויקרא ז, כז). בשל כך, אנו מצווים לנקר (להוציא) את הדם מהבשר לפני הבישול על ידי מליחה או צלייה. כיום, מתבצעת פעולת המליחה במשחטה עצמה, פרט לחלקי כבד ולבבות הנמכרים ללא מליחה כשעל גבי האריזה כתוב "לצלייה בלבד".

המלח הוא חומר חזק מאוד ויש בכוחו להוציא את כל הדם הבלוע בבשר העוף. אמנם, לעיתים אחרי הפשרת העוף מצטברים מים ורודים במגש, אך בהם אין שום בעיה הלכתית הואיל וזה אינו דם אלא נוזל טבעי היוצא מהעוף אחרי המליחה.

הלכות אלו נכונות לדם הספוג בבשר העוף אך לא שייכות ביחס לדם שנצרר בבשר בגלל מכה שקיבל העוף או לדם המופיע ככתם סגול בחלק השפיצי של הכנף.

פעמים רבות דיברתי על כך בשיעורים לנשים, ונוכחתי לדעת שנשים רבות כלל אינן מודעות לבעיה הזו ולא שמות לב לכך. ולכאורה, יש צדק בכך. אישה הקונה עוף שכתוב עליו "כשר למהדרין", מדוע היא צריכה לבדוק שאין בו צרירות דם?

עד כאן הבעיה. לשמחתנו, הפתרון פשוט מאוד. ראשית, צריך להכיר את המקומות המועדים לבעיה: למשל, בחלק השלישי של הכנף (השפיץ) ובשוקיים, ובמיוחד בחלקים הנמכרים כסוג ב'. לפעמים תופיע צרירות דם גם בחזה (כנקודה באמצע), ובמשולש (כתם סגלגל בקצה). בהודו הבעיה בדרך כלל נמצאת בשניצל ובחתיכות הודו.

הפתרון הוא להסיר את המקום שבו מופיע הכתם יחד עם קצת מהבשר שסביבו. בכנף ניתן להוריד את כל החלק השפיצי או לצלות את המקום ולשרוף אותו על גבי הגז (לכן, כאשר צולים כנפים "על האש", אין בכלל בעיה).