דיני בשר ויין בתשעת הימים

הרב יצחק דביר

אכילת בשר

נהגו ישראל להימנע מאכילת בשר מראש חודש אב.[1] מנהג זה התקבל בקרב קהילות ישראל,[2] פרט לחלק מבני תימן שמקפידים להימנע מבשר רק בסעודה מפסקת.[3]

ספרדים רבים הקלו לאכול בשר בראש חודש אב עצמו,[4] ואשכנזים נהגו להימנע גם בראש חודש.[5]

הבשר האסור - המנהג להימנע גם מאכילת בשר עוף,[6] אך דין זה קל יותר, ולכן חולה או הנזקק לאכילת בשר יעדיף בשר עוף.[7]

המנהג להימנע כולל כל מאכל שמבחינה הלכתית מוגדר כבשרי: בכלל זאת, תבשיל שהתבשל בו בשר, למרות שאינו אוכל את הבשר ממש, ואפילו אם הבשר עצמו כבר ניטל ממנו. לדוגמה: אכילת מרק בשר, או ירקות שהתחממו בתבנית משותפת עם בשר.[8]

אם התערב מעט בשר במאכל פרווה, אכילתו מותרת רק אם הבשר בטל בשישים.[9]

מאכלים שחוממו או נחתכו בכלי בשרי נקי אינם אסורים, ואפילו אם הם חריפים.[10]

שתיית יין

רוב ספרי המנהגים שהעידו שנהגו להימנע מאכילת בשר, הזכירו גם את המנהג להימנע משתיית היין.[11] כך נהגו האשכנזים למעשה,[12] ובקרב הקהילות הספרדיות המנהגים חלוקים, וכל אחד יעשה כמנהגו.[13]

היין האסור – המנהג להימנע גם משתיית מיץ ענבים (מפירות),[14] אך בחומץ יין מותר להשתמש.[15]

הפוסקים נחלקו אם גם מאכל שמעורב בו יין אסור, בדומה לתבשיל של בשר.[16] למעשה:

1. מאכל שהיין מהווה בו רכיב משמעותי (כגון: קומפוט פירות ביין) – יש להימנע מאכילתו.
2. מאכל שהיין רק מעורב בו, אפילו אם טעמו של היין מורגש בו (כגון: עוגיות שהיין נותן בהם את הטעם המתוק) – ניתן להקל באכילתו.[17] על אחת כמה וכמה שאין להימנע ממאכל שקשה לזהות בו את טעם היין (לדוגמה: מיץ פירות שמעורב בו רכז ענבים, או חומצה טרטרית המופקת מיין).

בשר ויין בשבת

בשבת אין כל איסור לאכול בשר ולשתות יין, יתירה מזו אפילו בשבת שחל בה תשעה באב "אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו".[18]

יש מקום להקל לטעום מתבשילי השבת לצורכה, אך יעשה כן כפי הנדרש לתיקון הבישול ולכבוד השבת.[19]

היתר אכילת בשר ושתיית יין חל מקבלת השבת (ואפילו מוקדמת[20]) ועד לברכת המזון של סעודה שלישית (גם אם נמשכה לתוך הלילה).[21]

ביחס ליין הבדלה נחלקו הפוסקים: לדעת הספרדים המבדיל ישתה את היין.[22] ולדעת האשכנזים לכתחילה יש לתת לקטן[23] שמבין את ענייני הברכות ויודע לצאת ידי חובה, ומנגד אין בו די דעת כדי להתאבל על ירושלים.[24] מאחר שקשה לאמוד מי מוגדר כקטן כזה, גם רבים מהאשכנזים נהגו למעשה לשתות את היין בעצמם.[25]

בשר שנותר משבת, יש שהתירו לאוכלו בימים שלאחר מכן,[26] ובפרט בסעודת מלווה מלכה,[27] למעשה רבים אסרו זאת,[28] אך יש שהקלו לתת לקטנים,[29] או לאכול את שאר התבשיל לא כולל הבשר עצמו.[30]

מקרים חריגים

חולה - לחולה (אף שאין בו סכנה) מותר לאכול בשר כדי שיתחזק,[31] ואם די בבשר עוף יש להעדיפו.

קטן - איסור אכילת בשר שייך גם לגבי ילדים קטנים, רבים כתבו שהדבר נכון לקטן בכל גיל, ויש שהתירו לקטן שעדיין אינו יודע להצטער על החורבן.[32]

סעודת מצוה - בסעודת מצוה התירו חכמים לאכול בשר ולשתות יין, ובכלל זה: ברית מילה, פדיון הבן, סיום מסכת,[33] ובר מצוה.[34] אך הזהירו הפוסקים שלא להשתמש בסעודות אלו כתירוץ לאכילת בשר בימים אלו, ולכן הורו שרק מי שממילא היה מגיע לסעודה כזו בשאר ימות השנה רשאי לאכול בשר, והמסיים מסכת יעשה סעודה רק אם כך רגיל בכל פעם, ולא ישמור את הסיום במיוחד לימים אלו כדי לאכול בשר (אך מחמת סיבות אחרות לשם הנוחות וכדו' מותר).[35] הרמ"א כתב שבשבוע שחל בו תשעה באב רק עשרה אנשים יאכלו בשר בסעודה זו.[36] ויש מבעלי החסידות שהקלו בכך ביותר.[37]

[1] בגמרא תענית ל. התירו לאכול בשר אפילו בערב תשעה באב (פרט לסעודה מפסקת), אך בירושלמי (פסחים ד, א) הובא מנהג הנשים "דלא למישתייה" מראש חודש אב מפני שפסקה בו אבן השתייה. יש שהבינו שהכוונה לטווית צמר (מישתייה – לשון שתי וערב, כ"כ באור זרוע תיד בשם רב ניסים גאון), אך רבים הביאו מכאן סמך למנהג להימנע מאכילת בשר ושתיית יין מראש חודש אב (אור זרוע שם, ארחות חיים תשעה באב, ועוד). מנהג זה הובא גם ברמב"ם (תעניות ה, ו).

יש שהבינו שטעם המנהג כדי למעט בשמחה, שאין שמחה אלא בבשר ויין (אור זרוע תיד), ויש שהבינו שטעמו משום ביטול עבודות המקדש שכללו קרבנות (בשר) וניסוך היין (ארחות חיים שם, גר"א תקנא, ט על פי ב"ב ס:).

[2] השולחן ערוך (תקנא, ט-יא) הביא דין זה כמנהג שיש לנהוג אותו במקומות שהונהג כך, אך פוסקים רבים, אשכנזים וספרדים, העידו שכך נהגו למעשה. (ברמ"א שם כתב שנהגו להצניע את הסכין ולא לשחוט, וגם פוסקים ספרדים העידו שנהגו להימנע מבשר בימים אלו: פרי האדמה תענית ג, ו העיד שכן נהגו בירושלים הקדומה, כה"ח או"ח תקנא קכה, יחוה דעת ג, לט, הגר"מ אליהו הלכות חגים כה, לו, אור לציון ג, כו, ח ועוד).

[3] אור לציון ג, כו, אות ח.

[4] פרי האדמה תענית ג, ו העיד שכן נהגו בירושלים הקדומה, כה"ח או"ח תקנא קכה, יחוה דעת ג, לט, הגר"מ אליהו הלכות חגים כה, לו, אור לציון ג, כו, ח.

[5] משנ"ב תקנא, נח.

[6] מרדכי תענית תרלט, שו"ע תקנא י.

[7] משנ"ב תקנא, סד. זאת משום ששני הטעמים לאיסור אינם שייכים בעוף: הוא לא מעורר שמחה, ולא קרב על גבי המזבח (בכך יש לפקפק, שהרי הקריבו תורים ובני יונה במזבח), ולא אסרוהו אלא מחמת ההנאה היתירה ממנו.

[8] כלבו סב, שו"ע תקנא, י (בשם יש מי שאומר), מג"א שם כט, משנ"ב שם סג, אור לציון ח"ג כו, ג, הגר"מ אליהו הלכות חגים כה, לו.

[9] משנ"ב שם.

[10] משנה ברורה תקנא, סג. שם לא כתב בפירוש לגבי חריף, אך נראה שהוא הדין.

[11] ראו לדוגמה: אור זרוע תיד, ארחות חיים תשעה באב, וכאמור אף למדו זאת ממקור הירושלמי (ראו הערה 1). אמנם הרמב"ם (תעניות ה, ו) הזכיר רק את המנהג להימנע מבשר.

[12] כך מוכח מדברי הרמ"א תקנא, י שהביא מנהגים בקשר לשתיית יין בהבדלה.

[13] בספר פרי האדמה, תענית ג, ו העיד שמנהג ההימנעות משתיית יין לא התקבל בקהילות בירושלים, אמנם כף החיים תקנא ס"ק כו כתב שעם השנים עלו ספרדים נוספיםמ לירושלים וחלקם נמנעים משתיית יין, וסיים שכל אחד יעשה כמנהגו, וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ג כו, ח. והגר"מ אליהו בהלכות חגים כה, לו כתב שנהגו להחמיר בזה.

[14] באגודה, תענית ד, כא החמיר גם ביין מגיתו, וכן בשו"ע תקנא, י החמיר ביין תוסס (מדבריו בב"י שם משמע שמבין שזהו גם יין מגיתו). יש להעיר שהלבוש (תקנא, י) כתב שטעם הדבר משום "שיש בהן קצת שמחה ופיקוח צערא", ומשמע שהבין שמדובר ביין שהתחיל לתסוס מעט (וכפי שמשמע מרש"י תענית ל. שכתב שיין מגיתו מזיק לעיכול), וממילא יש מקום להקל במיץ ענבים שלנו. אך המשנה ברורה (ס"ק סו) כתב ש"קבלו אבותינו עליהם לאסור כל מיני בשר ויין", ובתשובות והנהגות (ח"ב, רנט) ביאר שנהגו להחמיר בכל דבר ששמו יין, ולכן החמיר גם במיץ ענבים, וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים ח"ח קעז, באור לציון ח"ג כו, ח, והגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה תשעה באב.

[15] רמ"א תקנא, ט. באגודה (תענית ד, כג) כתב הטעם משום שהמנהג חל כל יין, והנודר מן היין מותר בחומץ שאין שמו יין, ובמהרי"ל (מנהגי תשעה באב, אות ח) כתב שהוא משום שאין בו הנאת יין, וכעין זה במשנ"ב (תקנא, נו) כתב שאין שמחה בשתייתו.

[16] האיסור במאכל שמעורב ביין הוזכר במהרי"ל מנהגי תשעה באב אות ח, וכן משמע מהאגודה תענית ד, כג שהתיר לערב רק חומץ במאכל.

הט"ז (תקנא, ט) סבר שתבשיל של בשר מותר, וכתב שהוא הדין למאכל שמעורב בו יין. ולפי זה כתב באליה רבה (ס"ק כב) שלמנהגנו לאסור תבשיל של בשר יש לאסור גם תבשיל יין, וכ"כ בבאר היטב שם ס"ק כט. אך בשערי תשובה ס"ק יט כתב שיש מקום לחלק בין תבשיל של בשר ליין, אך חשש להתיר למי שאינו חולה, וכן אסר בשבט הלוי ח"ט קלב, וכן הביאו במשנ"ב דירשו בשם הגריש"א, הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי.

חשוב להעיר שהמשנ"ב לא הזכיר כלל דין יין המעורב באחרים, וספק אם אסר זאת, ויש מקום לומר שהמנהג שהוזכר בקשר לתבשיל של בשר לא היה ביחס לתבשיל המכיל יין.

[17] בשבט הלוי (ח"ט קלב) החמיר גם בעוגיות שמעורב בהם יין, אך בדירשו שם הביאו שהגר"נ קרליץ והגרי"ש אלישיב הקלו בכך. ובשערי תשובה שם חשש להתיר תבשיל של יין מחמת "דלמא אתי לאמשוכי וישכח וישתה במזיגה קלה לבד", מסתבר שחשש זה קיים דווקא כשהיין נוכח, אך האוכל עוגיית יין לא יתבלבל וימזוג. בנוסף בתשובות והנהגות (ח"ב רנט) חילק בין 'תבשיל של בשר' ששמו עליו ליין שנתערב בתבשיל שאין שמו עליו. וכן ראינו שמעולם לא הקפידו להתבונן ברכיבים ולהימנע מרכיבי ענבים הכלולים במאכל.

[18] שו"ע תקנב, י. ובמשנ"ב תקנא, נט כתב שאפילו אם קיבל עליו בפירוש לא לאכול בשר בימים אלו, אין קבלתו חלה על שבת (אם לא אמר בפירוש שכוונתו גם בשבת).

[19] בשו"ת התעוררות תשובה ח"ב קסט כתב שלא לטעום, אך בשו"ת אור לציון ח"ג כו, ד כתב שהנוהג כן בכל ערב שבת רשאי, וכ"כ הגר"מ אליהו בהלכות חגים פרק כה, ילקוט יוסף דיני תשעה באב אות ל, וכ"כ בקובץ מבית לוי חלק יג עמ' מט.

ונראה שדווקא טעימה שיש בה תועלת לתבשיל יש בה מצוה, אך הטועם לאחר תום הבישולים, בשעה שכבר לא ישפרו את טעמם אינו בכלל המצוה.

[20] שו"ת משנה הלכות חי"א תמא.

[21] במגן אברהם תקנא, כו כתב שהמאריך בסעודתו, אסור בבשר אחר שהקהל התפללו ערבית, אך המשנ"ב שם נו כתב שמכיון שאומר רצה בברכת המזון שייך אצלו שבת עדיין ורשאי להמשיך לאכול בשר.

[22] שו"ע יו"ד תקנא, י.

[23] רמ"א שם.

[24] כך כתב הלבושי שרד שם והמשנ"ב ס"ק ע. בספר קרא עלי מועד, פרק ה הערה ד, כתב כך: " שמעתי מהגר"נ קרליץ זצ"ל דמן הסתם ילד שלומד חומש הגיע לחינוך מצות הבדלה, וילד שמבין גמרא עם תוס' מן הסתם יודע להתאבל על ירושלים. וראיתי בספר ארחות רבינו שכתב שהגריי"ק אמר שאפשר לתת לשתות כוס הבדלה לילד עד גיל שלש עשרה, ושאלתי את הגר"ח קנייבסקי שליט"א על זה והשיב: בזמנינו גם בן יג אינו יודע להתאבל... ובשנים קדמוניות נתן הגרי"ש אלישיב את היין הבדלה לקטן בן ט'".

[25] הליכות שלמה יד, כז, בארחות רבינו ח"ב קלה הובא שכך נהג החזו"א, במסורת משה ח"ג עמ' קנז הובא שכך נהג הגר"מ פיינשטיין, וכן דעת הרב אליקים לבנון.

יש להעיר שבנתינת היין לילד בר חינוך לאבלות ירושלים ישנו נזק חינוכי הגורם לו לחוש שכביכול הוא אינו מצווה בכך.

[26] קול אליהו ח"א מה, והזכיר את דבריו בברכי יוסף תקנא, ו וסיים שאין למחות במקילים. הסברא העומדת בבסיס ההיתר: שבשר שכבר הותר שוב אינו נאסר. ובבני יששכר (אב, א) הביא סברות היתר נוספות: שמא יכין לשבת בצמצום, וכן שלשיורי השבת יש מעמד קדוש.

[27] כף החיים תקנא, קמד, הגר"מ אליהו בהלכות חגים כו, מה, ילקוט יוסף דיני תשעה באב אות כז.

[28] מהרם שיק רפו, מחנה חיים מא. משנה הלכות ח ריט, וכך סברו הפוסקים בהערה הקודמת שהתירו רק במלווה מלכה.

[29] ילקוט יוסף דיני תשעה באב אות כז, אור לציון, ח"ג כו, ז.

[30] אור לציון, ח"ג כו, ז.

[31] שו"ע תקנא, ט.

[32] במגן אברהם (תקנא, לא) כתב שהוראת הרמ"א לתת את יין ההבדלה לתינוק אינה נובעת מצורך מצוה, אלא מכך שפחות מגיל חינוך הקטן אינו מחויב בכך, וכן פסק בילקוט יוסף דיני תשעה באב אות כז. אך המשנה ברורה תקנא, ע כתב שפוסקים רבים חולקים עליו ואוסרים בשר ויין גם לקטן כל עוד הוא בריא.

[33] רמ"א תקנא, י.

[34] יד אפרים שם, וכ"כ הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה. מנגד בשם הגר"ח קנייבסקי הביאו שאין לאכול בשר בסעודת בר מצוה.

[35] רמ"א שם, ומשנ"ב עו, וראו עוד בשו"ת יחוה דעת ח"א, מ.

[36] רמ"א שם. אך בשו"ת יחוה דעת ח"א, מ לא הזכיר חומרא זו והתיר גם בשבוע שחל בו.

[37] ראו פסקי תשובות, תקנא אות לח.