הדרכה לניהול מטבע מעשר שני

הרב יצחק דביר

החזקת מטבע לחילול מעשר שני כרוכה בידיעת ההלכות הנדרשות, ובזהירות שהמטבע הקדוש לא יאבד או יתערב עם מטבעות אחרים. משום כך מומלץ לעשות מנוי על אחת מקרנות המעשרות (לחצו כאן למעבר לבית האוצר) שתמורת דמי המנוי מנהלות מטבע מעשר שני שעליו אתם מחללים את המעשר. אפשרות נוספת היא להפריש תרומות ומעשרות דרך הנוסח שבאתר כושרות, דרכו מחללים על המטבע שייעדנו לשימוש הציבור בעמותת כושרות.

מי שבכל זאת רוצה לנהל מטבע מעשר שני בעצמו עליו להקפיד על פרטים שונים כדלהלן:

א. איזו מטבע? לצורך פדיון המעשר השני יש לייחד מטבע תקין של אותה המדינה. אם רוצים שהמטבע ישאר לאורך זמן מומלץ לייחד מטבע של 10 שקלים.

ב. היכן לשמור? יש לשמור על המטבע במקום מיוחד כדי שלא תאבד ולא ישתמשו בה בטעות. מומלץ להדביק עליה כיתוב 'מטבע מעשר'. מותר לחלל על מטבע שנמצאת במקום רחוק, ובתנאי שהיא במקום שמור ובר השגה. אך אין לחלל על מטבע שאבדה לו, או נפלה לים וכדומה[1].

ג. מטבע של מישהו אחר - רשאי אדם לחלל על מטבע שאינה שלו, באישורו של בעל המטבע[2]. לדעת הגר"מ אליהו יש לסמוך על כך רק כאשר נותן לו אישור כעת, ולא כאשר מפרסם זאת מראש[3], אך המנהג המקובל כדעת המתירים לחלל על מטבע המיועדת לכך מראש.

ד. פרוטה חמורה - בהפרשה מכמות קטנה, כאשר שוויו של המעשר השני פחות משווי פרוטה (כ-10 אגורות) – יש לחללו דווקא על מטבע שכבר חולל עליו מעשר שני בעבר, ולא על מטבע חדש שזו הפעם הראשונה שמחללים עליה. לכן רצוי בתחילת ייחוד המטבע לחלל עליה פירות מעשר מכמות פירות ששווים יותר 1 ₪[4].

מכיון שבימינו ישנם דרגות שונות של חיוב מדרבנן, יש שהקפידו שהחילול הראשון שיותר משוה פרוטה יהיה בדרגת חיוב גבוהה (מתבואה, ענבים או שמן, מפירות שאינם קנויים, ושגדלו בשדה של יהודים), לפרוטה זו קראו הפוסקים 'פרוטה חמורה' משום שהיא בדרגת החיוב הגבוהה ביותר. גם לדעות הללו אין צורך בחילול יותר מדרגת החיוב שרגיל להשתמש. למשל: מי שבכוונתו לחלל על המטבע רק פירות מחצרו – מספיק שיחלל על המטבע פירות ששווים יותר מפרוטה בדרגה זו[5].

ה. כשהמטבע מתמלא - בזמן הזה מחללים את המעשר על פרוטה אחת מתוך המטבע (9 אגורות[6], ויש הסוברים 10 אגורות[7]). לאחר חילולים רבים המטבע מתמלאת ולא נותרות פרוטות פנויות לחלל עליהן (למשל: על מטבע של 1 ₪ אפשר לחלל כ10 פעמים). בשלב זה עליו לחלל את כל המטבע הזו על פרוטה אחרת. אפשר לעשות זאת באמצעות חילול על כף גדושה של סוכר[8], או על מטבע אחרת ששוויה שונה מן המטבע המקורית[9]. כדי לעשות זאת יקח לפניו את המטבע או הסוכר ויאמר – המטבע שבקדושת מעשר שני תהיה מחוללת על פרוטה שבמטבע / בסוכר זה. (כדי שלא נצטרך לחזור שוב על שלב ד יש לומר שהמטבע תתחלל 'חוץ מפרוטה חמורה שבה'). את הסוכר יש לכלות באמצעות קבורתו בקרקע או להמיס אותו ולשפוך לכיור.

מכיון שיש חשש שהמטבע תתמלא בלא שישימו לב, ולעיתים המטבע עלול להתמלא בגלל שבטעות אמרו בעת ההפרשה 'המעשר יהיה מחולל על מטבע זו', ולא אמרו 'על פרוטה שבמטבע זו', אנו ממליצים לייחד שתי מטבעות (בשווי שונה, נניח 10 ו5 שקלים), ולהתנות שכל המעשרות שנחלל יהיו מחוללים על מטבע מספר 1, וכאשר מטבע מספר אחד יתמלא באופן אוטומטי כל המעשרות (חוץ מהפרוטה החמורה) יהיו מחוללים על פרוטה במטבע מספר 2[10].

ו. ביעור מעשרות – בחג הפסח של השנה הרביעית לשמיטה (תשעט) יש לבער את כל המעשרות שנותרו בידינו[11]. לפני כן יש לחלל את המטבע של המעשר השני על סוכר ולנהוג כמו בשלב מספר ה. כדי להמשיך ולהשתמש במטבע לאחר הפסח יש לחזור שוב על שלב ד.

[1] רמב"ם שם ד, יג.

[2] חזון איש מעשרות ז, כג.

[3] הגר"מ אליהו (התורה והארץ ח"ה עמ' 33) התקשה בכך, שהרי לא ניתן למנות שליח אלא למעשה שיכול המשלח לעשות כעת בעצמו, ואם כן אינו יכול לייחד מטבע לעולם ובכך למנות שליח על פירות או מעשר שעדיין אינם קיימים. לאור זאת הורה שלא לחלל לכתחילה באופן זה.

[4] הרמב"ם (מעשר שני ה, ד) לא הזכיר דין מיוחד בענין פדיון מעשר הפחות משוה פרוטה, ומכך הסיקו המנחת חינוך (תעג), הישועות מלכו (שם), וערוך השולחן (זרעים קכז, יא) שלדעתו מותר לחללו על כל מטבע. אולם דעת הרדב"ז (שם ה) המשנה ראשונה (מעש"ש ד, ח) ושו"ת זית רענן (ב, כה) שגם לדעת הרמב"ם אין אפשרות לפדותו כאשר שוויו פחות מפרוטה.

בדומה לכך הטור (יו"ד שלא) פסק שאין אפשרות לפדות מעשר ששוויו פחות מפרוטה על מטבע חדשה, אולם השולחן ערוך לא העתיק זאת. הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"א סו) הורה לנהוג כדברי הטור, וכך נראית דעת החזון איש (דמאי טו, יב). והרב קוק (משפט כהן סו"ס לח) כתב שבשעת הדחק, כשאין לו מטבע שכבר מחולל עליה, יש לסמוך על דעת המתירים לפדותו על מטבע חדשה.

[5] מקור החומרא בחזון איש (דמאי טו, יב). אכן הגר"מ אליהו (קובץ התורה והארץ ח"ה) כתב שאין זו אלא חומרא. וכן נראה מסברא שהרי ממילא כל התרומות והמעשרות בזמן הזה מדרבנן, וקשה מאוד לומר שלגבי דרגת דרבנן חמורה פדיון מדרגה קלה יותר היא כמאן דליתיה. לכך יש להוסיף שלדעת חלק מן הראשונים אין צורך כלל לפדות מעשר פחות משוה פרוטה, ויש הסוברים שהחיוב לפדותו אינו אלא מדרבנן.

[6] הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"ג, קנב, ה), הגר"מ אליהו (התורה והארץ ח"ה עמ' 39).

[7] חזון עובדיה (תרומות עמ' רנא).

[8] הגר"מ אליהו (התורה והארץ ח"ה עמ' 33). אכן הגרש"ז אויערבך (במנחת שלמה ח"ג, קנב) התנגד לכך משום שהסוכר טמא.

[9] הרמב"ם (מעשר שני ד, ה), והגר"ד ליאור (דבר חברון יו"ד תסז) כתב שבכל מקרה יש להקפיד לחלל על מטבעות בעלות ערך שונה

[10] הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"ג, קנב , ב) כתב להתנות תנאי זה רק במקום הצורך, אולם לפי האחרונים הרבים שהתירו להתנות מראש על חילול המעשר של פירות שעתידים להקטף נראה שהדבר מותר על אף שהמעשר עדיין אינו קיים.

[11] רמב"ם מעשר שני פרק יא.