הפרטת הכשרות - לומדים מהנסיון

הרב משה כ"ץ

פורסם ב - עולם קטן שבת כי תצא תשפ"א

על סדר היום עלתה לאחרונה ההצעה להפריט את הכשרות, להפקיע את הסמכות לתת כשרות מהרבנות ולהעביר אותה לגופים פרטיים שינהלו אותם בעצמם. אפשר לדון באריכות על יתרונותיה וחסרונותיה של השיטה, אך מה טוב יותר מאשר ללמוד מן הנסיון? לשם כך בחרנו לבחון את פעילותה של כשרות צוהר, פורצת הדרך בתחום הכשרויות הפרטיות, ולבדוק האם המהלך משפר את עולם הכשרות או חלילה להיפך?

תחילה נציין שתי נקודות:

אין לנו ספק בכנות כוונותיהם של צוהר לשפר ולהנגיש את היהדות בארץ בכלל והכשרות בפרט, דווקא בשל כך חשוב להתבונן מה קורה למערכת כזו בעת המפגש עם העולם המעשי. הנקודה השניה – כשרות צוהר מתנהלת במעגל סגור וללא שקיפות, נוהלי הכשרות לא מפורסמים, אין פרסום על עסקים שהוסרה מהם הכשרות, ואפילו הרכב וועדת הרבנים שמנחה את צוהר נותר סודי. זו הסיבה שאת כל הנתונים שיובאו להלן נאלצנו ללקט מפרסומים שונים שדלפו לתקשורת במהלך השנים.

בעת ההכרזה הדרמטית על הקמת כשרות צהר, התחייבו המקימים על מספר עקרונות:

1. מחירים שקופים ואחידים.

2. נוהלי כשרות שיפורסמו לציבור.

3. מערך הכשרות של צהר לא יתחרה על עסקים של הרבנות אלא ינסה למשוך עסקים חדשים.

4. במסגרת זו צהר לא תעניק כשרות לעסק שהרבנות הסירה ממנו כשרות לפני שיעברו שלשה חודשים מעת הסרת הכשרות. 5. בפרסומים מאוחרים יותר התחייבו בצהר שלא לפחות מרמת הכשרות של הרבנות ואף להתעלות עליה.
היום, שלש שנים מאוחר יותר, ננסה למדוד את ההצלחה של צהר ביעדים שהציבו לעצמם:
נתחיל בהבטחת שקיפות, הן לגבי נוהלי הכשרות והן לגבי מחירי העסקים. בשניהם לא עמדו בכשרות צהר.

נוהלי כשרות מפורטים לא פורסמו לציבור עד עצם היום הזה, וכך נותר במחשכים המידע לגבי רמת הכשרות, למי היא מתאימה, מהם נהלי הפסיקה, כמה שעות המשגיח חייב להיות נוכח בבית העסק, ועוד.

טבלת מחירים דווקא היתה מפורסמת באתר של צהר, עד שהוסרה משם ובמקומה היום, תחת הכותרת שנותרה 'שקיפות במחיר' נכתב: "למותר לציין שכל בית עסק שונה מרעהו, ועל כן היקף הכשרות וממילא גם המחיר יהיה שונה ממקום למקום".
ומה לגבי ההבטחה שלא לפחות מרמת הכשרות של הרבנות? במהלך השנים פורסמו מספר אירועים שמטילים ספק רב לגבי כוונתה של צהר לעמוד בהבטחה זו: בעסקים של צהר החלו להשתמש בירק עלים ללא פיקוח מחרקים, מה שלא מקובל אפילו ברמת הכשרות המינימלית ביותר של הרבנות, מפרסומים שונים עולה כי מוצרים נוספים שנפסלו לשיווק על ידי הרבנות מחמת רמת כשרותם אושרו במסעדות צהר, כגון: ארטישוק שנפסל מחמת הימצאות חרקים. בצהר העניקו כשרות לבית קפה שהרבנות הסירה ממנו את הכשרות מפני שקבעה שההתנהלות בו נחשבת לבישולי גוים. בפרסום אחר התגלה שצהר העניקה כשרות למאפיה שממוקמת בתוך מסעדה שמוכרת טרפות, מה שלא מאפשרת הרבנות מחמת חשש הבלבול, ולאחרונה פורסם שבצהר העניקו כשרות ליקב שבראשו עומד אדם שאינו שומר מצוות, גם על יין שיוצר שבע שנים קודם לכן, רטרואקטיבית, למותר לציין שהענקת כשרות כזו לא עלתה מעולם על לבה של שום רבנות בארץ, ומדובר באירוע שאין לו אח ורע בנוף עולם הכשרות.
ההבטחה שלא להתחרות ברבנות, ובפרט שלא להעניק כשרות לעסקים שמהם הרבנות הסירה את כשרותה בלא תקופת צינון, היא אחת מההבטחות המשמעותיות של צהר, והיא למעשה מהווה הכרזה על כך שאין בכוונת צהר לפגוע בעולם הכשרות אלא רק להוסיף עליה. בכך ביקשה צהר לנטרל את אחת הטענות המרכזיות כנגד הקמתה – החשש שהאפשרות לעבור מכשרות לכשרות תפגע בסמכויותיהם של כל משגיחי הכשרות ברחבי הארץ, כשחששו של בעל העסק מהסרת כשרות נותר ללא שיניים. אז האם צהר עמדו בהבטחה חשובה זו?
במהלך שנות הקמתה של צהר פורסמו לא מעט עסקים שמהם הסירה הרבנות את הכשרות בעקבות תקלות כשרות חמורות, ואליהם נכנסה צהר באופן מיידי. ביניהם אפשר למנות את קפה קאלו שהכשרות הוסרה ממנו בעקבות סירובו של בעל העסק לעמוד בנהלי הרבנות בענין בישולי גוים, את מלון אשל השומרון באריאל, בו לפי פרסומי הרבנות הכשרות הוסרה לאחר שנים רבות של הפרות כשרות חוזרות ונשנות וסירובו של בעל העסק להחליף את המשגיח, את מסעדת מרלו שבשילה ממנה לפי פרסום הרבנות הוסרה הכשרות בעקבות הפרות חוזרות ונשנות, וכך בעוד עסקים רבים. מעבר להתחייבות שהופרה ומערערת את כלל עולם הכשרות, כל אחד שמכיר מעט את עולם הכשרות, ויודע כמה תהליכים ארוכים עוברים עד להסרת כשרות על ידי הרבנות, וכמה נסיונות לפתור את הבעיה והזדמנויות שניות ניתנות, צריך לשאול את עצמו כיצד באורח פלא פותרת צהר בין רגע את כל הבעיות הללו, אותן ניסתה הרבנות לפתור לאורך זמן עד שהרימה ידים.
גם בהבטחה לנסות להרחיב את מעגל הכשרות ושלא להתחרות ברבנות צהר התקשתה לעמוד, בחצי השנה האחרונה הרימה צהר קמפיין מטעמה שדה-פקטו פונה לעסקים בכשרות הרבנות לעבור ולקבל שירות טוב יותר בצהר, על ידי הבטחה לאשר שימוש בירק 'לא מרוסס' (מילים מכובסות לירק שאינו מפוקח מחרקים), או על ידי 'הקשבה לבעל העסק' (מה שמעמיד כביכול באור שלילי את כל משגיחי הרבנות), ועוד.
לאחרונה התנהלה תביעה ייצוגית כנגד רשת שיווק גדולה ששיווקה כרובית וברוקולי החתומים בחותמת כשרות שהתגלתה כמזויפת, ולאחר שכבר הוסכם בין הצדדים על תשלום פיצוי גדול לצרכנים, התערבו בהליך המשפטי נאמני תורה ועבודה בגיבוי חוות דעת הלכתית של העומד בראש כשרות צהר, וביקשו להפחית את הפיצוי לצרכנים. זאת על אף שמדובר בפגיעה אנושה בכלי המשמעותי ביותר שנותר בידי צרכני הכשרות וביכולתו להרתיע את היצרנים מזיופים. את השפעת הסרת האיום בתביעה ראינו במהירות, באופן שאינו מפתיע, לפני כשבועיים פורסמה הונאת כשרות דומה, מאותה חברה שחזרה ושיווקה שוב כרובית וברוקולי עם חותמת כשרות שהוכרזה על ידי נותן הכשרות כמזוייפת...

את הסיכום והמסקנות? שכל אחד יעשה לעצמו, אך בהחלט חשוב להבין מה קורה למערכת מלאת אידיאלים שנכנסת לשוק כלכלי וחייבת להלחם על נוכחותה בשוק. עכשיו נשאר רק לדמיין מה יקרה לנו עם מערכות שלא האידיאלים הם אלו שיעמדו בבסיס הקמתן.