מידע והלכה » חגי ישראל » פסח » הנחיות לאפית מצות יד בחבורה

הנחיות לאפית מצות יד בחבורה

הרב יצחק דביר

ההכנות לאפיה


הקמח – לאפיית המצות רצוי להשתמש בקמח חיטה[1], ובמקום הצורך ניתן להשתמש גם בקמח שיפון, כוסמין או שיבולת שועל. הקמח הרגיל הנמכר בכל השנה בא במגע עם מים לפני טחינתו, ולכן יש צורך להשתמש לצורך אפיית המצות בקמח מיוחד שנשמר ממגע במים[2].

כאשר אופים מצות לצורך ליל הסדר - לכתחילה יש להשתמש בקמח השמור משעת קצירה[3], ויש שהחמירו כך גם בכל המצות הנאכלות בכל ימי הפסח[4]. (ויש שנהגו להחמיר לקחת דווקא קמח שנטחן ביד ולא במכונה).

מאחר שקמח שבא במגע עם מים עלול להחמיץ, יש לאחסן את הקמח במקום יבש, ולהימנע מלהניח את הקמח על רצפה לחה, או במקום בעל אחוזי לחות גבוהים. מומלץ לעטוף את הקמח בשתי עטיפות סגורות היטב, כך שגם אם יהיה חור קטן באחת העטיפות הקמח לא ירטב.

יש להזהר שהקמח לא יהיה חם בשעת האפיה, משום שחום מזרז את ההחמצה. לכן הורו הפוסקים שלא להשתמש בקמח באותו היום שנטחן, מפני שבשעת הטחינה הוא מתחמם[5] (ובשעת הדחק מותר להשתמש אם עבר לילה אחר טחינתו[6]). כמו כן יש לאחסן ולהוביל את הקמח במקום מוצל וקריר[7], לא לגעת בידיו בקמח שלא לצורך[8], לא להניח את שקי הקמח זה על זה[9], ולא לשבת עליהם[10].

קמח למצות הינו גס יותר מקמח רגיל, ולכן אי אפשר לנפות אותו בנפה רגילה. את בעיית התולעים ניתן לפתור על ידי שימוש בנפה בעלת חורים רחבים יותר (מומלץ להחליף נפה בכל שנה), או לחילופין ברכישת קמח שנטחן באותו היום ושמירתו בקירור או בהקפאה, כך הביצים שבקמח אינן מספיקות לבקוע ואין צורך לנפותו[11].

המים – על מנת שהעיסה לא תחמיץ, על המים להיות צוננים, לשם כך הגדירו חכמים כמה תנאים:

א. 'מים שלנו' – חכמים הורו למלא את המים בכלי בתחילת הלילה, שאז הם קרים ביותר, ולהשהות אותם במשך הלילה להצטנן עוד[12]. לכתחילה יש למלא את המים בזמן השקיעה[13], ובדיעבד אם מילא את המים בעוד היום גדול, או בתחילת הלילה לפני חצות הלילה אפשר להשתמש בהם למחרת, אחרי שיעברו 12 שעות מזמן השאיבה[14]. (אם בעת האפיה נוכח שהמים ששאב לצורך המצות אינם מספיקים לו - רשאי להוסיף לתוכם מים רגילים, ובלבד שלא יוסיף כמות גדולה יותר מן המים שבכלי[15]).

ב. אין להשתמש במים שהתחממו בעבר (למשל מים מקומקום או מדוד שמש), גם אם מצננם היטב[16].

את המים יש לאחסן במקום קריר ומוצל[17], ואם יש צורך להעבירם ממקום למקום במהלך שעות היום, יעבירם בכלי אטום (ואם הוא שקוף יכסה את דפנותיו)[18]. אין לאחסן את המים בכלים שבעבר היו בהם מיצים או מי פירות למיניהם, אלא אם כן מגעיל אותם קודם לכן[19].

לצורך אפיית המצות ניתן להשתמש במים מן הברז[20], והמהדרין ממלאים מים ממעיינות או נחלים (יש לסנן אותם באמצעות בד צפוף ונקי כך שודאי לא יעברו לתוכם פירורים או לכלוכים הנמצאים במים[21]).

מילוי המים הינו חלק מתהליך אפיית המצה, ולכן לכתחילה יש לכוון ולומר שהוא נעשה 'לשם מצת מצוה'[22].

הכלים ומקום האפיה – על מנת שהמצה תאפה במהירות יש להשתמש בכלים שהבצק לא נדבק בהם. עדיף להשתמש בכלי נירוסטה שקל מאוד לנקותם והחריצים בהם מועטים, ולהמנע מלהשתמש בכלי עץ משום שנדבקים פירורים בסדקיהם[23]. יש שנהגו לעטוף את משטחי העריכה בניילון או נייר ולהחליפם בין האפיות.

כשם שיש לנקות את הכלים כך צריך לנקות גם את הידיים והבגדים היטב משאריות חומרי נקיון וחמץ, להפשיל שרוולים, להוריד שעונים ולגזור ציפורניים על מנת שלא יישארו מתחתיהם שאריות לכלוך ופירורי בצק וחמץ.

לצורך אפיית המצות יש להשתמש בכלים מיוחדים, ולא בכלים בהם משתמשים בכל השנה לצורך עריכת ואפיית  חמץ, אלא אם עברו הגעלה כדין. קודם האפיה יש להתבונן בכלים ולוודא שלא נשארו על גביהם פירורי עיסה שנשארו מאפיית המצות בשנה שעברה.

כלים חדשים ממתכת - יש לטבול במקווה לפני השימוש (יש לזכור לטבול גם את המרדה וצלחת התנור במידה והיא מתפרקת).

כדי להמנע מחום המזרז את החמצת העיסה, יש להתרחק מחלונות החשופים לקרני השמש (גם בשעות היום שבהם השמש אינה מאירה על החלון באופן ישיר) או לכסות אותם[24]. כמו כן יש להרחיק את מקום עריכת ולישת העיסה מן התנור למקום שחומו אינו מורגש כלל, והטוב ביותר לבצע את הלישה והאפיה בחדרים נפרדים[25].

יש להרחיק את מקום הלישה משק הקמח, כדי שלא יתערבו פירורי קמח במהלך הלישה, המביא את הקמח יבדוק שלא נשארו על ידיו פירורי קמח שעלולים להתערב לאחר מכן בבצק.

זמן האפיה – יש שכתבו שלכתחילה יש לאפות את המצות אחר חצות היום של ערב הפסח (לכל הפחות את המצות הנאכלות בליל הסדר)[26]. ויש מן האחרונים שנהגו להימנע מכך משום שבשעה זו חל כבר איסור חמץ, ויש לחשוש שמא יחמיצו פירורים ויתערבו במצה שנית, או שמא מעורב חמץ בקמח, ובשעה זו החמץ אינו מתבטל[27].

האופים בערב פסח אחר חצות יקפידו לומר לפני תחילת האפיה "כל פירורים שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים, אנחנו מבטלים אותם", וכך לא יעברו על איסור חמץ גם אם חלילה יחמיצו חלק מן הפירורים[28]. בנוסף יש לוודא מראש שישנה אפשרות לבער את החמץ במהירות[29], על ידי הבערת אש או מילוי גיגית בחומר פוגם (כגון אקונומיקה) שלתוכה יזרקו את כל הפירורים שנשארו.

מחמת החששות הנ"ל מנהג רוב קהילות ישראל שלא לאפות מצות במהלך ימי הפסח (שחומרתם גדולה יותר במהלך הפסח)[30]. הנוהגים לאפות בימי הפסח יקפידו בכל ההקפדות הנוהגות באפיית מצות בערב פסח אחר חצות.

 

 אפיית המצות


לשם מצוה – כאשר אופים מצות לליל הסדר יש לכוון בעשייתן לשם מצוה[31], ונהגו לומר 'לשם מצת מצוה'[32], יש שנהגו לשיר או לומר זאת לאורך כל האפיה. מטעם זה אין לתת לילד שאינו בר מצוה או לגוי להשתתף בתהליך האפיה[33] (שאין כוונתם לשם מצוה מועילה, משום שאינם חייבים במצוות), ויש שהתירו לקטן לחורר את המצות[34].

כאשר אופים את המצות בערב פסח לאחר חצות יש שנהגו לומר את ההלל, זכר לקרבן הפסח שהיו אומרים את ההלל בשעת הקרבתו[35].

עירוב הקמח והמים – על מנת שהבצק לא ידבק אין לתת מים מרובים בעיסה, מאידך על מנת שהעיסה תהיה נוחה לעריכה וכל הקמח ירטב אין למעט במים. כמות המים הרצויה משתנה בין מצה עבה רכה או דקה קשה: בדרך כלל על מנת לקבל מצה קשה מוסיפים יחס של 1/2 כוס מים ל1 כוס קמח. ועל מנת לקבל מצה רכה מוסיפים יחס של 2/3 כוס מים ל1 כוס קמח. הכמויות משתנות בין סוגי הקמחים ודקות הטחינה, ומשום כך מומלץ לעשות נסיון בכמות קטנה לפני האפיה.

חכמים שיערו שעיסה הגדולה משיעור חלה (יש אומרים 1.250 ק"ג, ויש אומרים 1.600) אינה נילושה היטב, יש שהקפידו שלא לעשות עיסה יותר משיעור זה[36], ורבים נהגו להקל בכך, משום שבימינו כלי לישת המצות מקצועיים ואיכותיים יותר[37].

משעת עירוב המים בקמח עלול הבצק להחמיץ אם יעמוד בלא עסק, לכן אין לערב את המים לפני שמוודאים שהכלים התנור והעוסקים במלאכה מוכנים לתהליך האפיה.

אין להוסיף קמח לבצק לאחר נתינת המים, מחשש שמא הקמח לא יתערב היטב בעיסה. על מנת לעבות עיסה שיצאה רכה מידי יש ללוש עיסה נוספת סמיכה יותר ולאחר מכן לערב את העיסות[38].

את המים יש לשפוך לתוך הקמח בנחת כדי שלא יעופו פירורי קמח לתוך כלי המים.

למצה המיועדת למצת מצוה (לאכילת 'מוציא מצה' או 'אפיקומן') אין להוסיף דבר מלבד מים וקמח. גם מצה המיועדת לשאר ימי החג אין לתבל בתבלינים[39], או להוסיף לבצק נוזלים אחרים מלבד מים[40], ולדעת רוב הדעות גם הוספת מלח אסורה[41].

עריכת הבצק – במאפיה מסודרת ישנו מוט שבו לשים את הבצק בכח על מנת להופכו לאחיד וראוי לעריכה (פינערים). [מאחר וקשה מאוד לנקות את הציר ראוי להניח עליו שקית ניילון ולהחליפה בכל נקיון].

לאחר העיבוד הראשוני מחלקים את הבצק לחלקים קטנים בכמות המתאימה למצה אחת, ועורכים אותה באמצעות מערוך.

אף על פי שעד שלא עברו 18 דקות הבצק אינו מחמיץ, לכתחילה אין להשהות את הבצק אפילו לזמן מועט בלא לישה[42], ולכן כאשר כמות הבצק גדולה ואין מספיק אנשים שיערכו את כולו, אחד מן הפועלים ילוש את הבצק עד שיתחלק כולו לעורכים.

חירור הבצק – נהגו ישראל לחורר את הבצק כדי שלא יתפח בזמן האפיה (זו אינה חובה)[43]. מי שאין לו כלי מקצועי (רעדלר) יכול לעשות זאת באמצעות מזלג או סכין, אך לא ישתהה זמן רב לשם כך.

אם שוהה הבצק אחר עריכתו בלא עסק הוא מחמיץ במהירות[44], לכן יש לדאוג לכך שיהיו מספיק פועלים העוסקים בעשית החורים על מנת שלא ימתינו מצות לחירור בלא עסק, וכן לא יעבירו העורכים את המצות למחוררים אלא כאשר הם פנויים.

האפיה – כאשר המצה נכנסת לתנור האפיה היא אינה מחמיצה אפילו אם היא שוהה בו זמן רב. אולם חום מועט עלול לגרום להחמצת העיסה[45], לכן יש לחמם את התנור קודם הכנסת המצות לתוכו[46], כמו כן אין להכניס את המצות לתנור על גבי תבנית צוננת או על גבי נייר אפיה[47], משום שהם מעכבים את האפיה עד שיתחממו.

כאשר משתמשים בכלים או במקלות לצורך הכנסת המצה לתנור, יש להקפיד להחליף את הכלים או לחכות שהם יצטננו לפני שהם נוגעים במצות[48] (יש לארגן מראש כמות כלים שתספיק לשם כך). כמו כן יש לוודא שלא נשארו על גביהם פירורי בצק שיחזרו ויתערבו במצות הבאות[49]. (יש שנהגו לנקות את מקלות העץ בין מצה למצה באמצעות נייר שיוף, ויש מחמירים לעטוף את המקל בנייר ולהחליף אותו בין מצה למצה).

אין להעמיד את המצות בפתח התנור, מפני שהן מתחממות קודם כניסתן לתנור[50], משום כך אין להביא את המצות לקרבת התנור אלא לאחר שמוודאים שהוא פנוי. כמו כן יש לבחור את מיקום המצה בתנור עוד קודם הבאתה לתנור, ולא להעמידה בקרבת התנור ואז להתלבט היכן להניחה.  

מצה שהתקפלה אינה נאפית היטב, והוא הדין למצה שנגעה בחברתה בשעת האפיה[51]. לכן יש להקפיד להניח את המצות בתנור כשהן שטוחות יפה ומרוחקות זו מזו.

המצה נחשבת כאפויה רק לאחר שמשנה את גוון צבעה העליון (שיקרמו פניה)[52], קודם לכן אין להוציאה מן התנור[53] (אם הוציאה והחזירה מיד, בדיעבד אינה אסורה[54]).

אחר האפיה יש לעבור על המצות ולבודקן, אם נמצאה מצה כפולה (שהתקפל הבצק) יש להסיר את החלק הכפול יחד עם שני ס"מ נוספים, והוא הדין בשתי מצות שנגעו זו בזו[55]. לגבי מצה שהתנפחה יותר מעובי אגודל - יש להיוועץ בתלמיד חכם[56].

את המצות המוכנות יש להניח בריחוק ממקום הקמח, כדי שלא ידבק בהן קמח.

הפרשת חלה - אלו שאינם מקפידים לעשות עיסה הקטנה משיעור חלה יפרישו חלה אחר הלישה. אך אלו שעושים עיסה קטנה משיעור חלה, יצרפו יחד בכלי או בשקית את כל המצות אחר אפייתן, או יכסו את כולן יחד[57], ויפרישו חלה מאחת מהן.

 

הנקיון


מן הדין ניתן לאפות ללא הפסקה, מפני שכל זמן שעוסקים בבצק הוא אינו מחמיץ. אמנם רבים חששו שמא ישארו על גבי הכלים פירורים שלא התעסקו בהם, ויתערבו לאחר מכן עם העיסה. לכן החמירו בכל 18 דקות לעצור את האפיה ולנקות את כל הכלים (זמן זה נמדד משעת עירוב המים והקמח), עיסה שהתחילו את עשייתה לפני תום 18 דקות – מותר לסיים את אפיתה, ויש שנהגו להחמיר בזה ולהשליך כל מצה שלא נכנסה לתנור תוך 18 דקות מעת עירוב הקמח.

יש לנקות את הכלים היטב, ובפרט יש להקפיד בנקיון הכלים המחוררים את המצות (רעדלרים), באמצעות מברשת פלדה (כאשר הם ממתכת ניתן ללבנם באש, אך יש להמתין עד שיצטננו לפני שמשתמשים בהם שנית), או להשתמש במחוררים חד פעמיים. כמו כן כל העוסקים במלאכה ינקו את ידיהם בזמן זה.

יש שנהגו לעטוף את המשטחים בניילון או בנייר, ולהחליף אותו בזמן הנקיון. ויש שנהגו לעטוף את ידיהם בכפפות ולהחליפן.

 

 

[1] שו"ע או"ח תנג, א, ורמ"א שם.

[2] שו"ע שם סעיף ה.

[3] שו"ע שם סעיף ד.

[4] שע"ת שם ס"ק ה.

[5] שו"ע שם סעיף ט.

[6] משנ"ב שם ס"ק מב.

[7] רמ"א או"ח תנט, א.

[8] משנ"ב תנו ס"ק ד.

[9] רמ"א או"ח תנג ז.

[10] משנ"ב שם ס"ק לו.

[11] יש שחששו שלא להקפיא את הקמח מחשש שמא תתערב בו לחות. מבדיקה שערכתי עלה כי כאשר הקמח ארוז בשקית אטומה אין בזה חשש.

[12] שו"ע שם סעיף א.

[13] כאשר בכוונתו לאפות את המצות ביום ראשון, לכתחילה ישאב את המים ביום חמישי, ובדיעבד ישאב בערב שבת קודם הדלקת נרות, או במוצאי שבת (ואז ימתין 12 שעות עד השימוש במים).

[14] משנ"ב שם ס"ק ד.

[15] שו"ע שם סעיף ד, ומשנ"ב ס"ק לח. ונראה שלאחר שהוסיף יכול להוסיף שוב, וכל המים נחשבים כמים שלנו, ש'קמא קמא בטיל', כפי שנאמר להיפך בפרמ"ג או"ח א"א קס ס"ק ז.

[16] משנ"ב שם ס"ק כט, ועיין שם שהיקל בשעת הדחק.

[17] שו"ע שם סעיף א.

[18] משנ"ב שם ס"ק יג.

[19] משנ"ב שם ס"ק כה.

[20] יש שהחמירו שלא לקחת מים מן הברז משום שמעורבים בהם חומרי חיטוי, ויש לחשוש שמא הם גורמים להחמצת המצות ביתר קלות (עיין שערים המצויינים בהלכה קט, ג). אך למעשה ברוב מפעלי מצות מכונה משתמשים במי ברז, וכן כתב בספר הליכות שלמה (הגרש"ז אויערבאך) פסח פ"ז אות ג, וכן דעת מו"ר הרה"ג אליקים לבנון.

[21] משנ"ב תנה ס"ק יב.

[22] משנ"ב שם ס"ק כג.

[23] רמ"א או"ח תנט, ד.

[24] שו"ע או"ח תנט, א, ורמ"א שם.

[25] שו"ע שם.

[26] שו"ע או"ח תנח, א.

[27] עיין במשנ"ב שם ס"ק ג.

[28] שו"ע או"ח תס, ג.

[29] משנ"ב שם ס"ק ט.

[30] משנ"ב תנח ס"ק ד.

[31] שו"ע או"ח תס, א.

[32] עיין בביאור הלכה שם ד"ה 'אין לשין'.

[33] שו"ע שם.

[34] משנ"ב שם ס"ק א.

[35] סידור האר"י ז"ל, וכן הביאו בשם החיד"א.

[36] שו"ע או"ח תנו, א.

[37] משנ"ב שם ס"ק ז.

[38] שו"ע או"ח תנט, ו.

[39] שו"ע או"ח תנה, ו.

[40] שו"ע או"ח תסב, ב.

[41] שו"ע שם ה.

[42] שו"ע או"ח תנט, ב.

[43] שו"ע או"ח תס, ד.

[44] שו"ע או"ח תנט, ב, ביאור הלכה שם ד"ה 'ואחר שנתעסקו'.

[45] שו"ע שם א.

[46] שו"ע או"ח תסא, ב.

[47] משנ"ב שם ס"ק יא.

[48] משנ"ב תנט, ס"ק י.

[49] משנ"ב שם ס"ק לב.

[50] משנ"ב שם ס"ק י.

[51] רמ"א או"ח תסא, ה.

[52] שו"ע או"ח תסא, ג, ומשנ"ב שם ס"ק טו.

[53] רמ"א שם.

[54] משנ"ב שם ס"ק טז.

[55] רמ"א שם סעיף ה, ומשנ"ב ס"ק לב.

[56] רמ"א שם ומשנ"ב ס"ק לד.

[57] שו"ע או"ח תנז א, ומשנ"ב ס"ק ז.

© כל הזכויות שמורות לכושרות