במה לכשרות » האם "מצה עשירה" היא חמץ?

האם "מצה עשירה" היא חמץ?

הרב מנחם בורשטיין


 

 

כאשר מערבבים קמח עם מים ומחכים 18 דקות התוצאה היא לדעת כולם= חמץ.

מה הדין אם ניקח קמח כשר לפסח ונסחט לתוכו תפוז [ללא תוספת של מים] ונערבב האם התוצר יחשב חמץ או לא? על כך אומרת הגמרא שזה נקרא "עיסה שנילושה במי פירות". האם מותרת עיסה זו באכילה? רש"י (פסחים ל"ו. ד"ה אין לשין) טוען שעיסה כזו יוצרת "חמץ נוקשה" שהיא אסורה באכילה בפסח אך האוכלה אינו מתחייב כרת. כך גם פוסק להלכה הראב"ד (חו"מ ה',ב') וכך גם הרמ"א. לעומת זאת הגאונים ור"ת (בתוספות שם) טוענים שעיסה זו מותרת לאכילה בפסח. האוסרים אותה מדברים שמלבד מי הפירות הוסיפו גם מים שאז ההחמצה היא עוד יותר מהירה. כדעה זו פסק גם הרמב"ם (חו"מ ה'.ב') היתר אכילתה ובעקבותיו פסק כן ה"שולחן ערוך" (דף ס"ב סע' א-ג) והיא הנקראת "מצה עשירה" עד היום הזה.

על כן הספרדים אשר מקיימים את דברי הכתוב "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו" נוהגים לאכול "מצה עשירה" בפסח. לעומתם האשכנזים היוצאים ביד רמא אסורים באכילתה בפסח.

 

לפני מספר שנים פנה מר פפושדו אל מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א וביקש להכין "מצה עשירה" שכל הספרדים יוכלו לאכול. הרב יוסף אמר לו שהוא יצטרך לקחת יין נקי ללא כל תוספות של מים ויצטרכו לשמור על ניקוי קפדני של המכונות והכשרתן ולאחר מכן לנקות גם אותן עם היין הטהור. "אפילו ספונג'ה יצטרכו לעשות עם יין טהור" סיפר בזמנו מר פפושדו. אך מומחה העוגיות הוותיק לא נירתע ואמר שיעשה הכול על מנת שתהיה שמחת חג טעימה וכשרה. וכך נולדו עוגיות מצה עשירה שמוכרות לנו.

בזמנו יצא מורנו ורבנו הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל וטען שמדובר בחמץ גמור.

"וא"כ מצה עשירה של ימינו שלוקחים קמח ממש הכשר לפסח ולשים עם מיץ ענבים או יין, בו יש אלכוהול שדינו כמים כי מוסיפים אותו אחרי הבציר, וכן מוסיפים חומר משמר "עפ"י התקן" ולאחרונה קיבלנו מכתב והתברר שמכניסים במצה עשירה חומר כימי מתפיח ולא רק זה אלא שנבדק במעבדה ומצאו בחומר זה 30% מים!"

 מיד קמו גמדים טרוטי עניים וכל מיני מחרחרי ריב ופוליטיקה וטענו "איזה מריבה פוליטית לא יפה".

בהכירי מקרוב את שני ענקי עולם אלו הבנתי שמדובר במחלוקת הלכתית שפשוט צריכה הסבר. שוחחתי באופן אישי עימהם והנני שמח להביא בפניכם את מסקנתי הברורה.

הרב עובדיה יוסף נתן הוראה ברורה לקחת יין שלא הוסיפו לו ולו טיפת מים אחת. הבעיה היא שבתהליך עשיית היין נוצרת נוסחה שבה משתחרר H2O - שהוא מים בשפה הכימית. כך שמי פירות שבדרך כלל לא מחמיצים, בתוספת מים מחמיצים מהר יותר.

הרב מרדכי אליהו זצ"ל טען שגם הוספת חומר משמר ואבקת אפיה גורמים לבעיה קשה. בזמנו, בירר הגאון הרב אליהו בקשי דורון שליט"א והציע להוציא כמה חומרים בתהליך העשייה כדי שלא יהיו תוספות למי הפירות. וכן כתב אח"כ הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א.

נמצאנו למדים שזו מחלוקת עקרונית מה דין המים שיצאו ממי הפירות. לפי שיטתו של מורנו ורבנו הרב אליהו זצ"ל ברגע שבתהליך משתחרר מים גם אם המים מקורם בפירות זה נקרא הוספת מים למי הפירות ועל כן יש חשש גדול שיחמיצו. ואילו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א סובר שאם אין הוספת מים חיצונית גם אם ישתחרר מים מתוך הפירות אין זה נקרא הוספת מים למי פירות הממהרים להחמיצם ולכן התיר את המצה העשירה שיוצרה בדרך זו. על זה נאמר "אלו ואלו דברי אלקים חיים" וכל אחד יעשה כמנהג רבותיו.             

© כל הזכויות שמורות לכושרות