כוסות שמשמשות למשקה צונן אינן בולעות, ואין צורך להכשירן.[1] אם ידוע ששהה בהן משקה בעייתי למשך 24 שעות יש להכשירן בהגעלה במים רותחים.

כוסות שמשמשות למשקה חם – מעיקר הדין די להכשירן בעירוי של מים רותחים עליהן, אך טוב להגעילן בתוך כלי מים רותחים.

כוסות שנעשה בהן חימום בעייתי במיקרוגל, או שנטלו בעזרתן מאכל מתוך סיר חם – יש להכשירן בתוך כלי מים רותחים. לדעת האשכנזים דין זה נכון גם לכוסות שעשו בהן שימוש למאכל מוצק חם (כגון: דייסה).[2]

 

הערות מעשיות:

  • כוסות ממטבח טרף שלא ידוע מה היה השימוש בהן – כוסות זכוכית ללא ידית בדרך כלל משמשות רק למשקה קר ואין צורך להכשירן, בספלים בעלי ידית רגילים להשתמש למשקה חם והם טעונים הכשרה. לשיטת הספרדים די לערות עליהן ולשיטת האשכנזים יש להגעילם.[3]
  • למעשה, מרבית השימוש למשקה חם נעשה בכוסות מחרסינה ופורצלן. כוסות כאלו לא ניתן להכשיר כלל.[4]
  • כוסות העשויות מזכוכית לדעת חלק מהפוסקים הספרדים אינן בולעות כלל, ואין צורך להכשירן.

 

 

[1] דין זה נכון גם בכוסות ממטבח טרף, שספק כבוש מותר, ונראה שגם אם מדיחים כלים אלו במדיח כלים יחד עם כלים מאותו המין, כשעליהם שאריות חלביות או בשריות, יש להקל להשתמש בהם ללא הכשרה, משום שיש הסוברים שהטעם נפגם במהלך ההדחה, ולכך יש לצרף את דעת הסוברים שדי בהכשרת הכלי באופן שבו רוב תשמישו, ובפרט כשמדובר בכלי זכוכית שלדעת פוסקים רבים אינם בולעים.

[2] כדין דבר גוש.

[3] לשיטת הספרדים די לערות עליהן למרות שמידי פעם משתמשים בהם גם במיקרוגל מפני שאין זה רוב תשמישן, והדחת הכלים במדיח אינה אוסרתן מפני שהמים פגומים. לשיטת האשכנזים יש להגעילן במים רותחים לכתחילה.

[4] במקום הצורך יש מקום להקל ולהגעיל כוסות חרסינה בעלות ציפוי זכוכית שנאסרו על ידי עירוי.

© כל הזכויות שמורות לכושרות