כשרות שמנים מן הצומח (סויה, קנולה וכדו')

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

מאז ומעולם נחשב השמן למצרך שימושי, למאכל ולקוסמטיקה, והאנושות למדה להפיק שמנים ממקורות שונים כבר לפני שנים רבות.[1] ברבות השנים למדו להפיק שמנים מצמחים נוספים שעד אז לא היו נחשבים לצמחי מאכל, וחלה התפתחות גם בתהליך ההפקה כדי למצות את מרב השמן וכדי שהשמן יהיה זך ונקי.

בעיני רבים נחשב השמן למוצר כשר בכל מקום, מפני שהוא מופק מן הצומח ומכיל מרכיב אחד בלבד, אולם למעשה ישנם אתגרי כשרות שונים בתהליך ההפקה: מקור השמן, הפקתו וזיקוקו, שינועו וכלי ההכנה.

מקור השמן

רוב השמנים הצמחיים מופקים בחו"ל, שם היבול פטור מתרומות ומעשרות, ו'ספק ערלה' – מותר. אולם ישנם מקורות ייצור בעייתיים:

שמן מן החי – שמנים שונים מופקים מן החי: כבד דגים, לוויתן, חזיר, שומני בקר ועוד. מקורות אלו אינם בהכרח כשרים. במהלך השנים השימוש במקורות אלו פחת, מפני שהשמן המופק מהם נחשב ל'שומן רווי' שאיננו בריא. עם זאת, בשל מחיר ההפקה הנמוך וזמינות החומר עדיין מופקים שמנים ממקורות אלו, ובפרט באזורים שבהם ישנו עודף במשאבים אלו.

זרעי ענבים – שמן המופק מזרעי ענבים עלול להיות אסור כ'יין נסך'.

תערובות – בקבוק שמן המשווק בחנויות מכיל פעמים רבות תערובת של כמה שמנים יחד, לעיתים הדבר מצוין על הבקבוק בפירוש או ברמז, ולעיתים מדובר בזיוף. במקרה זה תיתכנה תערובות שמנים מן החי, אך גם אם כל השמנים המעורבים כשרים, כדי שהשמנים יתערבו היטב משתמשים לעיתים בחומרים מתחלבים (אמולסיפייר), שחלקם מופקים משומן בעלי חיים.[2] כמו כן לעיתים מוסיפים לשמן צבע מאכל כדי להשיב לו את צבעו המקורי.

הפקת השמן

הפקת שמן בעזרת מכבש קרויה 'כבישה קרה', אולם פרט לשמן זית ושומשום מרבית השמנים זקוקים להפקה מורכבת יותר. לשם כך יש שתי אפשרויות:

• הפקה בחום – את הגרעינים מעבירים תהליך בישול שמרכך אותם, ובהמשך כובשים אותם בחום גבוה. בתהליך זה לרוב אין מוסיפים עוד חומרים, אך מתעוררים חששות כשרות בקשר לכלי הייצור (שלעיתים רחוקות משמשים גם לזרעי ענבים).[3]
• שימוש בממיסים – ניתן להפיק את השמן בעזרת חומרים פעילים שגורמים לשמן להיפרד מן הגרעינים. חומרים אלו עלולים להיות מופקים מן החי, אף שלרוב משתמשים בממיסים סינתטיים.

שמן המופק באמצעים אלו בדרך כלל יהיה בעל ריח ומראה שאינם נעימים. כדי שהמוצר יהיה ראוי לשיווק הוא עובר תהליכי עיבוד נוספים:

זיקוק והלבנה – כדי לזקק את מראה השמן מערבים בו חומרים שונים שמפרידים ממנו את הפסולת (לרוב מדובר בחומרים כימיים ללא חששות כשרות, אך הדבר יכול להשתנות ממקום למקום ומתקופה לתקופה).

הפגת ריח – כאשר השמן בעל ריח רע, מפיגים את ריחו בעזרת מתקן מיוחד (דיאודרציה). במתקן זה השמן מותז מגובה, ובמהלך נשירתו כלפי מטה מתנדפים ממנו הריחות ונפלטים החוצה. בתהליך זה לא מעורבים חומרי גלם נוספים, אולם אותו המתקן משמש לסוגי שמן שונים בזה אחר זה, ובהיעדר פיקוח ייתכן שקודם לכן השתמשו בו לשמן שאיננו כשר. את המתקן עצמו קשה לנקות, וסביר מאוד שנותרו בו שאריות שומניות מהשימושים הקודמים.

שינוע השמן וכלי הייצור

תהליכי הייצור השונים של השמן, הפקתו, זיקוקו ואריזתו, לא תמיד מתרחשים במקום אחד, ופעמים רבות השמן משונע ממקום למקום ברכבות או באוניות. מכלי ההובלה משמשים לשמנים שונים בזה אחר זה, ואין אפשרות לנקות אותם היטב בין ההובלות. בנוסף לחשש השומן הדבוק בדפנות, ישנו חשש לפליטת הטעם הבלוע בדופנות המכל, היות שהשמן שוהה בתוך הכלים יותר מ-24 שעות.[4] במקרים מסוימים ישנם מכלים בעלי דופן משותפת, ובכלי שבצידה השני של הדופן עלול להיות מאוחסן שמן שאיננו כשר, וטעמו ייבלע וייפלט אל תוך השמן הכשר.

נוסף על כך, ישנם שמנים שזקוקים להובלה בחום כדי שלא יקרשו (כגון: שמן דקלים וקוקוס), הכלים ומערכת הקיטור שמחממת אותם עלולים לשמש להובלת שמנים שאינם כשרים לסירוגין, או אפילו בו זמנית.

חשש בליעת הכלים, קיטור חוזר ושאריות השומנים קיים בכל כלי הייצור המשמשים להפקת השמן, לזיקוקו ולאריזתו בבקבוקים. מדובר בכלים גדולים מאוד שאין אפשרות מעשית לנקותם לחלוטין, וגם לא להרתיח בהם מים כדי להגעילם.

כדי להימנע מחששות אלו חלק ממערכות הכשרות מקפידות לבחון את היסטוריית השימוש במכלים הללו ומאשרות רק מכלים ששימשו לשמנים כשרים. אך מערכות כשרות רבות אינן חוששות לכך.

צרכנות נבונה

שמן בכבישה קרה – ישנם שמנים מועטים בכבישה קרה, בעיקר שמן שומשום. כאשר מקורם של שמנים אלו בחו"ל, ואין בהם תוספות, אפשר להקל ולהשתמש בהם גם ללא הכשר.[5]

שמן אתרי – שמן אתרי מופק מחלקי הצמח השונים: פרחים, עלים, ענפים, קליפות עץ, שורשים וגרעינים. בשיטה המקובלת מפרידים את השמן מנקבוביות הצמח באמצעות אדים. שמנים אלו אינם עוברים תהליך נוסף, ולכן מותר להשתמש בהם ללא הכשר, אולם יש להקפיד לבדוק שמדובר בשמן אתרי טהור ללא תוספות שונות.

שמנים אחרים – ככלל, מחמת כל החששות האמורים לעיל, שמנים אלו זקוקים להכשר טוב ואמין.[6] בחלק מהקהילות בחו"ל מומחי הכשרות המקומיים ביררו על שמנים מחברות שונות, בדקו את תהליך הכנתם והגיעו למסקנה שאין בשמן מייצור מסויים כל חשש אף שאין עליו פיקוח כשרות. חשוב לוודא שהמידע מעודכן ונבדק לאחרונה, מפני שבאופן הייצור נערכים שינויים תדיר.

[1] ראו לדוגמה את משנת במה מדליקין המונה שמנים ממקורות רבים: שומשומין, אגוזים, צנונות, דגים, פקועות, קיק. במקורות חז"ל מוזכר גם שמן האפרסמון כמשובח מאוד.

[2] אף כשמדובר בכמות קטנה היא איננה בטלה, מפני שמדובר ב'מעמיד'.

[3] מעבר לבליעת הכלים ישנו חשש ממשי לשמנוניות הדבוקה בכלים, מפני שמדובר בכלים מורכבים ביותר וקשה לנקות אותם ניקיון מוחלט. כמו כן לעיתים מדובר בכלים המחוממים בעזרת קיטור, שבולע מן השמן שבייצורים הקודמים ופולט את טעמו לשמן שמיוצר באותם הכלים מאוחר יותר.

סוגיה הלכתית נוספת שיש לתת עליה את הדעת ביחס לכשרות שמן המופק בחום היא סוגיית בישולי גויים. סוגיה זו עולה רק ביחס לשמן המופק ממוצרים שאינם נאכלים כמו שהם חיים. אולם למעשה מערכות הכשרות נהגו שלא להקפיד על בישול גויים בשמן, מפני שאינו עולה על שולחן מלכים כמנה עצמאית.

[4] כדין כבוש. ושם הובא שבדיעבד במקום הפסד יש מקילים בפליטת כלים בכבוש.

[5] שמנים אלו בדרך כלל אינם עוברים תהליכי זיקוק והלבנה. החשש היחיד בהם הוא לכשרות כלי ההובלה, אך יש מקום להקל בכך למעשה, מפני שספק כבוש מותר , ואף אם הכלים לא היו נקיים, השמן הדבוק בהם בטל בשישים.

[6] דווקא מכיוון שיש המחשיבים את השמן למוצר פשוט, חשוב להקפיד על כשרות אמינה, מפני שיש מערכות כשרות המעניקות את כשרותן על שמן בלא שהשגיחו עליו.