כשרות מוצרים מיובאים מחו"ל

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

רמת הכשרות הכללית בחו"ל נמוכה מרמת הכשרות בארץ, בשל היעדר כוח צרכני הדורש חומרי גלם ברמה גבוהה, ובשל החוסר בכוח אדם שיוכל לשלוט בנעשה.

הכשרות במוצרים מיובאים לעיתים מאתגרת יותר, משום שלא תמיד מדובר במפעל שמייצר באופן קבוע תחת פיקוח כשרות, אלא ביבואן שמזמין פיקוח כשרות למוצר מסוים באופן חד פעמי כדי לשווק אותו בארץ. במקרה זה עובדי המפעל אינם בקיאים בנהלי הכשרות, ואף מערכת הכשרות אינה מכירה את הנעשה במפעל לפני ולפנים.

לגבי מוצרים שמיובאים לארץ ישראל, יש לשים לב לכמה עובדות:

• בארץ מקובל שהמותג 'בד"צ' מקביל למילה 'מהדרין'. בחו"ל לעומת זאת גופי כשרות רבים קרויים בד"צ אך למעשה הם מתנהלים ברמת כשרות רגילה, או שלהם עצמם ישנן שתי רמות כשרות שונות.
• בחו"ל אין גוף מרכז שמבקר את פעילותם של גופי הכשרות הפרטיים.[1] רוב הקהילות היהודיות מתנהלות על פי שמועות ומומחים מקומיים שמורים להם באילו כשרויות כדאי להשתמש. ישנם גופי כשרות מפוקפקים שבאזור שבו הם מעניקים את הכשרות שומרי הכשרות יודעים להיזהר מהם, אולם כאשר המוצרים מגיעים לארץ, רבים אוכלים מהם ללא מידע על רמת כשרותם האמיתית.
• ישנם מומחי כשרות שונים בארץ המעניקים חוות דעת על רמת כשרותם של מערכות כשרות בחו"ל. לא תמיד חוות דעת אלה ניתנות לאחר היכרות מעמיקה עם גוף הכשרות ונהליו.[2]
• בארץ חל חוק 'איסור הונאה בכשרות' שמבטיח שסימון כשרות ניתן רק מטעם גוף מורשה. ברוב מדינות העולם חוק כזה איננו קיים, וכל אחד רשאי לסמן את מוצריו בסימון הכשר ללא הגבלה. בכל שנה מתגלים עשרות מוצרים שיובאו מחו"ל ועליהם כשרות מזויפת. תורמת לכך העובדה שלָרוב הכשרות איננה מסומנת על אריזת המוצר המקורית, אלא על גבי מדבקה שעליו. ניתן לסמוך על מדבקה זו רק כאשר מודפסים עליה גם פרטי המוצר, רכיבים וכדומה. אין לסמוך על מדבקה שעליה חותמת כשרות לבדה, ולרוב מדבקה כזו הינה עדות לזיוף כשרות.

בעת כתיבת שורות אלו מנהלת הרבנות הראשית לישראל רישום של המוצרים שאושרו לייבוא. כאשר עולה חשד בדבר מהימנותו של אישור הכשרות שעל המוצר, יש לחפשו ברשימה המופיעה באתר הרבנות הראשית לישראל.

ייבוא מקביל – ישנם מוצרים שמיובאים לארץ ללא כשרות, כשבמקביל אליהם מיובא מוצר זהה שעליו חותמת כשרות. יש המניחים ששני המוצרים כשרים, שהרי הם זהים ומיוצרים באותו המפעל.[3] הנחה זו נכונה במקרים חריגים בלבד, אך בדרך כלל לשם ייצור המוצר הכשר מזמין היבואן גוף כשרות שמגיע למפעל, מורה לו להחליף חומרי גלם הבעייתיים, להגעיל את פס הייצור, ובמידת הצורך מוודא שיהודי מדליק את האש כדי שלא ייחשב התוצר לבישולי גויים. לרוב, כאשר מציאות כזו מתרחשת, היבואן שהזמין את הפיקוח רוכש את כל הסחורה הכשרה, וממילא יבואנים שמייבאים את אותו מוצר במקביל מספקים סחורה שלא פיקחו על ייצורה, וייתכן שמעורבים בה חומרי גלם שאינם כשרים[4] או שהיא יוצרה בכלים בעיתיים.[5]

[1] בארה"ב פועל גוף בשם AKO שמאחד את כלל הגופים תחת סטנדרטים אחידים ופועל כמעין מפקח ראשי לגופי הכשרות על מנת למנוע הונאות בכשרות. ואולם עד לעת כתיבת שורות אלה לא פרסם ה-AKO את נוהלי הכשרות שלו, וגם לא הובא לידיעת הציבור אם היו גופי כשרות שלא עמדו בנהלים אלו או כשלו בהשגחתם.

[2] לדוגמה: בעת כתיבת שורות אלה ישנו אישור של הרבנות הראשית לישראל שניתן לגופים שונים המייבאים מוצרים מחו"ל. אישור זה מתבסס על מהימנות שרוחשת הרבנות לגוף הכשרות, והצהרתו על פיקוח ועמידה בנהלים ביחס למוצרים המיובאים. לרבנות עצמה אין יכולת לעקוב אחר עשרות אלפי המוצרים המיובאים לארץ, והיא אף איננה מתיימרת לעשות זאת.

זו הסיבה שלנו, בכושרות, אין יכולת להמליץ על שום גוף כשרות בחו"ל.

[3] ישנן חברות גדולות שבבעלותן כמה מפעלים ברחבי העולם ובהם מיוצרים מוצרים דומים. מובן שבמקרה כזה כשרותו של מפעל אחד איננה מעידה דבר על כשרותו של מפעל אחר, שבו תנאי ייצור שונים וחומרי גלם שונים.

[4] גם כאשר רשימת הרכיבים של שני המוצרים זהה, הדבר איננו מעיד על היעדר הבדל ביניהם, מפני שישנם חומרי גלם רבים שניתן להפיק גם ממקור כשר וגם ממקור שאינו כשר. לדוגמה: גליצרין אפשר להפיק מן החי או מן הצומח. אלכוהול אפשר להפיק מיין (חשש יין נסך) או מדגנים ומקורות אחרים. בייצור הכשר בודקים שחומרי הגלם ממקור כשר.

[5] החשש אינו רק שבאותו פס ייצור השתמשו למוצרים אחרים שאינם כשרים, אלא גם שמשתמשים בקיטור משותף לכמה מוצרים יחד.